המכסים של טראמפ הם תמרור אזהרה למגזר העסקים הקטנים והבינוניים בישראל
ההשפעה הישירה של המכסים על עסקים קטנים ובינוניים בישראל עשויה להיות מוגבלת אך לא בזכות מדיניות אפקטיבית, אלא בשל הזנחה רבת־שנים של המגזר שהוא עמוד השדרה של הכלכלה הישראלית ; בלי צעדי מדיניות משמעותיים – נישאר מאחור גם במשבר הבא
הכרזתו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ על הטלת מכסים גלובליים על כלל הייבוא לארה"ב בתחילת החודש, מסמנת נקודת מפנה בזירה הבינלאומית, אך גם ובעיקר חושפת שוב את מחדלי המדיניות של ישראל כלפי מנוע הצמיחה הכי חשוב במשק: העסקים הקטנים והבינוניים (SMEs).
על פניו, נדמה כי ההשפעה הישירה של המהלך על הסקטור הקטן בישראל תהיה שולית, ולא בגלל תכנון מוקדם או מדיניות מונעת. אלא משום שעסקים קטנים ובינוניים בישראל בכלל לא הוזמנו למשחק. כך למשל, רק 6-10% מהיקף הייצוא של ישראל מגיע מעסקים עם פחות מ-50 עובדים. ה-OECD מעריך את התרומה של כלל מגזר ה-SMEs לייצוא הישראלי בכ-20% בלבד- לעומת ממוצע של כ-45% במדינות המפותחות.
במילים אחרות: הסיבה שהמכסים של טראמפ לא מכאיבים כרגע לרוב העצום של העסקים הקטנים והבינוניים בישראל, היא לא מפני שהמשק מגן על עסקים אלה, אלא משום שהמדינה מעולם לא טרחה לשלב אותם באמת במשחק הגלובלי.
מדינת ישראל לא פיתחה מנגנונים שיסייעו לעסק הקטן והבינוני לייצא. אין קונסורציומים של יצואנים קטנים, אין תמיכה מספקת בהתחברות לחברות גלובליות, והפערים בידע, במימון ובהבנת התקינה והרגולציה הבינלאומית הם עמוקים ומושרשים. אלה שכן העזו לנסות- יצרני נישה מענפים כמו קוסמטיקה, חקלאות, מזון ייחודי או תכשיטים, עשויים לראות את ההשקעה יורדת לטמיון בין־לילה.
הבעיה האמיתית איננה רק בייצוא. המכסים החדשים הם עוד תמרור אזהרה לניהול הכללי של מדיניות התמיכה בעסקים קטנים ובינוניים בישראל. דו"ח של ה־OECD מ־2023 הצביע על שורה של פערים חריפים: הפריון נמוך בעד 30% מהממוצע במדינות המפותחות; ההשקעה במו"פ כמעט אפסית ושיעור התרומה של העסקים הקטנים והבינוניים לתעסוקה נמוך בעשרות אחוזים מהממוצע הבינלאומי.
הנתון החמור מכולם? עובד בעסק קטן או בינוני בישראל מפיק תפוקה הנמוכה בכ־45% מזו של עובד בעסק גדול, פער כמעט כפול מהממוצע במדינות ה-OECD. וזה לא קורה סתם: העסקים הקטנים והבינוניים בישראל פועלים תחת עומס רגולטורי, ללא נגישות לטכנולוגיה מתקדמת, עם מבנה ניהולי ריכוזי והון אנושי שחסרים לו הכלים להתרומם. בשוק המימון, התחום שבו אני פועלת מדי יום, המחסור במענה מותאם צורב במיוחד.
למרות עשרות דוחות והמלצות, מדינת ישראל עדיין לא חוקקה מסגרת ייעודית לעסקים קטנים ובינוניים. אין מנגנון מדידה ודיווח קבוע, אין גוף שיפקח, יתמרץ וילווה. בכל פעם מחדש, כשמשבר חיצוני מכה- כמו הקורונה, כמו המשבר הפוליטי, המלחמה שעדיין נמשכת וכעת גם מלחמות הסחר – העסקים הקטנים והבינוניים נותרים חשופים.
זהו מגזר שהוא עמוד השדרה של הכלכלה הישראלית- 99.5% מהעסקים בישראל. הם הגמישים ביותר, המהירים ביותר להתאים עצמם לשינוי ובעלי כושר המצאה שמדינות אחרות יכולות רק לקנא בו. אבל הם לא יוכלו בעתיד להמשיך ולתרום כך למדינה ולתל"ג כל עוד המדינה ממשיכה לנהוג בהם כאחרונים בתור.
הגיע הזמן לומר את האמת: ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להמשיך ולהפקיר את העסקים הקטנים והבינוניים. המכסים של טראמפ הם אולי איום על הסחר, אך הם בעיקר תזכורת לכך שאוזלת היד שלנו כאן בבית יקרה לנו הרבה יותר. אם לא נבנה כבר עכשיו תשתית מודרנית של חקיקה, תמריצים, מדידה חכמה ורגולציה מותאמת, נמצא את עצמנו שוב מופתעים וחסרי אונים בפעם הבאה שהגל יכה. והגל, כידוע, תמיד מכה שנית.
הגר פרץ דיין היא מנכ"לית שותפה באלטשולר שחם אשראי
