ישראל חייבת לייצר יותר חשמל, ומהר
כולם מדברים על בינה מלאכותית, אך כמעט מתעלמים מהתשתית שמאפשרת אותה: החשמל. בלי ייצור מקומי והאצת הליכי הרישוי, המחסור באנרגיה עלול להפוך לצוואר הבקבוק של הכלכלה הדיגיטלית בישראל
בשנה האחרונה הפכה הבינה המלאכותית ממגמה טכנולוגית לנושא שמעסיק כמעט כל מנכ”ל, משקיע ומקבל החלטות. כולם מדברים על מודלים חדשים, על שיפור הפריון, על השפעת הטכנולוגיה על שוק העבודה ועל ההזדמנויות הכלכליות שהיא מייצרת. אבל יש מרכיב אחד, בסיסי הרבה יותר, שכמעט אינו זוכה לתשומת הלב הראויה: החשמל.
כל שאילתת AI, כל מודל חדש וכל חוות שרתים שנועדה לתמוך בהם דורשים כמויות עצומות של אנרגיה. ככל שהטכנולוגיה מתקדמת, כך גדל הביקוש לחשמל בקצב מהיר יותר מיכולתן של מדינות להרחיב את תשתיות האנרגיה שלהן.
גם ישראל כבר מרגישה את הפער הזה. החלטת רשות החשמל להקפיא את הטיפול בבקשות לחיבור חוות שרתים חדשות אינה אירוע נקודתי. היא ביטוי למציאות חדשה, שבה הביקוש לחשמל צומח מהר יותר מקצב הפיתוח של רשת ההולכה והחלוקה. אם בעבר דיברנו על מחסור בקרקעות או בעובדים מיומנים, הרי שבעשור הקרוב החשמל עלול להפוך לצוואר הבקבוק המרכזי של הכלכלה הדיגיטלית.
הפתרון אינו יכול להישען רק על הקמת תחנות כוח נוספות או על הרחבת רשת החשמל. אלה מהלכים הכרחיים, אך הם דורשים שנים של תכנון, אישורים והקמה. המשק אינו יכול להמתין.
כאן נדרש גם שינוי רגולטורי משמעותי. ממשלת ישראל חייבת לקדם במהירות מסלול שיאפשר הקמת מתקני ייצור חשמל וקוגנרציה בהספק של 50 מגה־ואט לפחות, בצמוד לחוות שרתים ולצרכני אנרגיה גדולים, בתוך חודשים ספורים. במקום הליכי רישוי מורכבים ואיטיים, הנמשכים כיום זמן רב, יש ליצור מסלול מקוצר, ברור ויעיל. כל עוד התהליכים הקיימים נותרים בעינם, ישראל חוסמת למעשה את האפשרות לייצר חשמל באופן מקומי, בדיוק במקום שבו הוא נדרש.
לכן נדרש שינוי תפיסתי רחב יותר: לצד רשת החשמל הארצית, יש להאיץ את המעבר לייצור חשמל מבוזר באתרי הלקוחות עצמם. מפעלים, בתי חולים, קמפוסים, מרכזים לוגיסטיים וחוות שרתים יכולים לייצר חלק משמעותי מהאנרגיה שהם צורכים באמצעות שילוב של גז טבעי, קוגנרציה, אגירת אנרגיה וניהול חכם של הביקושים.
פתרונות כאלה מחזקים את הרציפות התפעולית, מפחיתים את העומס על הרשת ומשפרים את הביטחון האנרגטי של המשק כולו. מדינות המבקשות למשוך השקעות בתחום ה־AI אינן מסתפקות בהכרזה על חזון טכנולוגי. הן משקיעות גם בתשתיות האנרגיה שיאפשרו את מימושו. הן מבינות שחוות שרתים אינן רק נדל”ן וטכנולוגיה, אלא בראש ובראשונה צרכניות אנרגיה.
ישראל יכולה להיות שחקנית משמעותית במהפכת הבינה המלאכותית. יש לה הון אנושי, חדשנות ויזמות ברמה עולמית. אבל אם לא נשקיע כבר עכשיו בייצור מקומי של אנרגיה, נגלה שהחסם הגדול ביותר בפני התפתחות ה־AI בישראל לא יהיה מחסור במפתחים, אלא מחסור במגה־ואטים.
יאיר הירש הוא מנכ”ל קרן התשתיות אלומה ולשעבר מנכ”ל משרד הפנים
