פרשנות
בג"ץ ממסמס שוב את הברור מאליו - ראבילו לא יכול להיות מבקר המדינה
השופטים יודעים שעורך דינו האישי של ראש הממשלה לא יכול לפקח על ענייניו, אבל במקום לפסול, הציעו לכנסת "הצבעה חוזרת ונקייה", ודחו את עילת ניגוד העניינים מעל הפרק
הרכב בג"ץ שדן היום בעתירות נגד בחירת מינוי עו"ד מיכאל ראבילו למבקר המדינה הציע לכנסת "לקיים הליך הצבעה חוזר ונקי" למבקר המדינה. ראש ההרכב המשנה לנשיא, נעם סולברג, ציין על דעת חברותיו גילה כנפי-שטייניץ ורות רונן ש"יש עננה לא רצויה וטעם מר. חברי הכנסת פעלו בניגוד לעמדת יועמ"שית הכנסת, תוך יצירת כלל חדש שלפיו מותר לצלם (את הבחירה מאחורי הפרגוד)". על הכנסת להשיב עד יום ראשון. ומי ישיב בשמה? האם הייעוץ המשפטי של הכנסת שקבע שאין להכניס מצלמות או יו"ר הכנסת שאישר את הכנסתן? נדמה שהתשובה תוכרע בין אמיר אוחנה לבין ראש הממשלה נתניהו. ואם אכן תתקיים הצבעה חוזרת, נדמה שאפילו בפולימרקט לא יימצאו מהמרים על השופט בדימוס יוסף אלרון, מתחרהו של ראבילו על התפקיד. סולברג הודיע גם על כוונתו החלופית להוציא צו על תנאי הנוגע רק לחשאיות ההצבעה ונגזרותיה השונות, אך לא באשר לעילת ניגוד העניינים שנטענה בחלק מהעתירות כעילה לפסילת המינוי.
כרגיל בימים וזמנים אלה, מדובר בעתירות שהתשובה להן פשוטה וברורה – עורך דינו הפרטי של ראש הממשלה לא יכול להיות מבקר המדינה. למה? שכל ישר אמור להספיק לתשובה. אבל, כשמתרגמים את האירוע לשפת המשפט, מקבלים פירוק והרכבה מחודשים באמצעות להטוטי סעיפים ותקדימים שבסופם יישאר כנראה ראבילו מבקר המדינה. הברור מאליו, כשהוא מושלך לכור ההיתוך המשפטי, מקבל טיפול דומה בעתירות מקבילות כמו כהונת בן גביר כשר הממונה על המשטרה או הקמת ועדת חקירה ממלכתית. גם בסיפורים האלה התשובות ברורות לכל מי שהשופטים אוהבים לכנות "האדם הסביר". אלא שהאדם הסביר לא תמיד מתלכד עם השופט הסביר.
הדיון בבג"ץ התנהל היום בשלושה מישורים:
הראשון, האם הייתה הנחיה ברורה לחברי הכנסת לשנות את הצבעתם מהסיבוב הראשון שבו ניצח המועמד יוסף אלרון לבין הסיבוב השני שבו ניצח המועמד ראבילו. על כך אין מחלוקת: הנחיה כזו אינה חוקית ועלולה להביא לתוצאה של פסילת הבחירה. אלא שכמו בעתירות אחרות, בן גביר למשל, התשתית העובדתית אינה ברורה דיה כדי להגיע למסקנה שאכן הייתה כאן התערבות פסולה. מלבד כמובן ההבדל בתוצאות. "איך אפשר להסביר את ההבדל הזה אם לא הייתה הנחיה". שאל ראש ההרכב נעם סולברג. "ייתכנו הסברים אחרים", השיב פרקליטם של ראש הממשלה וסיעת הליכוד אילן בומבך, "למשל שחברי הכנסת ביקשו להתפאר ברשתות מול הבייס שלהם על הצבעתם".
השני, הפרת החשאיות המתחייבת בחוק יסוד: מבקר המדינה. עניין זה מתפצל לשאלות משנה רבות שחלקן צופות פני עתיד, למשל לבחירות הכלליות לכנסת. למשל, איך להתמודד עם העדר האיסור המפורש להכנסת מצלמות אל מאחורי הפרגוד; למשל, האם החשאיות והפרטיות הן זכותו של הבוחר מאחורי הפרגוד שיכול לוותר עליהן מרצונו, או שהן הוראות חוקתיות מחייבות שלא יכול לוותר עליהן. העותרים העלו כאן טעם משכנע: התיעוד העצמי שבו הבוחר מצלם את זהות בחירתו (להבדל מצילום המעטפה הסגורה) מייצרת ראיות ומי שמייצר ראיות, מזמין את הלחצים הפסולים לייצר אותן מצד הממונים עליו. בבחירות כמו מבקר המדינה או נשיא המדינה, וגם הבחירות הכלליות לכנסת, ביקש המחוקק להבטיח את עצמאות שיקול הדעת של הבוחר. הבוחר יכול, מרצונו, להודיע במי יבחר או במי שבחר, אבל אם ינציח עצמו עם הפתק יזמין עליו את הלחצים הפסולים לייצור ההוכחות שאכן בחר "נכון".
המישור השלישי, הוא ניגוד העניינים של ראבילו. כבר במהלך הדיון לא ניכרה התלהבות של השופטים מהכיוון הזה. לשיטתם, כל הסדר ניגוד עניינים יכול לתקון בהסדר ניגוד עניינים. במקרה הנוכחי, היקף ניגוד העניינים הוא רחב ואינסופי. הוא חל על ענייניו המוסדיים, האישיים והכספיים של נתניהו. הוא משיק לאפשרות האוטופית שבג"ץ אחר אולי היה פוסל לגמרי את האפשרות שפרקליטו האישי של ראש הממשלה יהיה מבקר המדינה ללא צינון יום אחרי שטיפל כענייניו הכי אישיים במשרד של קרוביו המשפחתיים. ראבילו שהגן על זכותו של נתניהו לקבל תרומות ממיליארדרים למימון הגנתו, יצטרך עכשיו, כמבקר המדינה, לפקח על החזרת הכספים. כבוחן כשרות של כספי מימון מפלגות, יוכל ראבילו לבדוק את כל המפלגות חוץ מהליכוד. הזיה מוחלטת, אבל השופטים בהודעתם על צו על תנאי שיוציאו אם תידחה הצעתם לבחירה חוזרת, סילקו את דילמת ניגוד העניינים מעל הפרק ונותרו עם החשאיות ונגזרותיה – מההנחיה הפסולה ועד התיעוד העצמי והשלכותיו.
