דעה
צה"ל עובד בשביל מי שכבר פרש
מנגנון הגדלות הרמטכ"ל שנועד למקרים חריגים, הפך לנורמה: כמעט כל פורש מצה"ל מקבל העלאת פנסיה של 15% - בעלות של מיליארד שקל בשנה. הוצאות הפנסיה של צה"ל זינקו מ-39% ל-91% מתקציב השכר. כל שקל שני הולך למי שכבר פרש
חברי הליכוד כפסע מפריימריז בשנת בחירות ומאחורי ההודעה של שר הביטחון על סגירת גלי צה"ל, כץ מקדם מהלך משמעותי יותר, שעלותו כמיליארד שקל בשנה: הסדרת "הגדלות הרמטכ"ל". מאחורי המונח המכובס הזה, מסתתרת כמחצית מההוצאה של צה"ל כולו על שכר.
מדובר בהחלטת ממשלה משנות השישים שמאפשרת לרמטכ"ל, במקרים מיוחדים, להגדיל את הפנסיה התקציבית של הפורשים מצה"ל. אלא שמהיוצא מהכלל, התרחבה התופעה ״לכל אחד זוכה״. כלומר ממנגנון שנועד למקרים חריגים, הוא הפך למנגנון שחל על כל הפורשים ומעלה את הפנסיה שלהם ב-15% בממוצע. במצטבר מדובר ביותר ממילארד שקל כל שנה. לשם השוואה, גלי צה"ל עולה כ 52 מיליון שקל בשנה, שכ-90% מהמימון שלה ממומן מחסויות ותשדירים.
לפי הממונה על השכר, הפנסיה התקציבית הממוצעת של קציני צה"ל בשנת 2021 הייתה כ-18 אלף שקל בחודש לעומת כשמונת אלפים שקל לעובד מדינה. אבל זה לא נגמר שם. גיל הפרישה בצה"ל הוא הנמוך ביותר בהשוואה לשאר המערכות הציבוריות. לכן הפורשים מקבלים גמלה בשווי מצטבר של 8.7 מיליון שקל לאורך חייהם, לעומת סך שווי של 1.5 מיליון שקל לפנסיה תקציבית של עובד מדינה.
למעשה עלויות הפנסיה של צה"ל זינקו באופן חד ביותר בעשרים השנים האחרונות. ניתוח של סעיפי תקציב המדינה של משרד הביטחון מראה כי בשנת 2005 ההוצאה לפנסיה הייתה כ-39% ביחס להוצאה על שכר בצבא, ואילו בשנת 2025 היא עומדת על כבר על כ-91% ביחס להוצאה על שכר. מה זה אומר? כל שקל שני שיוצא על שכר בצה״ל משולם למי שכבר בפנסיה. אין עדות ברורה יותר שהוצאות הפנסיה יצאו מכלל שליטה.
אי אפשר להמשיך ולזעוק לתוספת משאבים, שמגיעים מהציבור הרחב שכבר כורע תחת נטל המסים, בזמן שיש משאבים זמינים בתוך המערכת. אותה מערכת הביטחון שמבקשת להגדיל את שכר משרתי הקבע שנוטשים אותה, היא זו שמסרבת להפסיק עם הגדלה מלאכותית ופסולה של הפנסיה התקציבית של פורשיה ואף נלחמת לשמרה. כמו ברוב המקרים במדיניות ציבורית בישראל, לא חסר כסף, אלא צריך להיאבק כדי שהוא ישרת את הציבור במקום לשמן כיסים של מקורבים לצלחת ובעלי אינטרסים.
הצבא חייב להיאבק להיפטר מהגדלות הרמטכ"ל ולגבש מבנה שכר חדש לאנשי הקבע. המודל החדש צריך לתגמל באופן הולם ותחרותי לשוק הפרטי ולאפשר להשאיר משרתים איכותיים במערכת. במודל כזה, רלוונטי למציאות של חיינו, לא פורשים בגיל 40 ומשהו אלא ממשיכים לתקופה ממושכת יותר, כמו בכל מערכת ציבורית אחרת. מי אמר שכל תפקיד של מ"פ, מג"ד או מח"ט צריך להיות רק שנתיים? מדוע לא שלוש, ארבע או חמש?
אופן ההעסקה בצה"ל חייב עדכון דחוף. כולנו רוצים לשלם שכר הוגן, מתגמל ותחרותי לאנשי הקבע. בואו נדאג שכספי המסים שלנו הולכים למקומות הכי נכונים, שמביאים לנו את האנשים והביטחון הטובים ביותר. תפקידנו הוא לדאוג שנבחרינו נלחמים עבור האינטרס הציבורי הרחב, וזה עלינו.
נמרוד דגני הוא סמנכ"ל בתנועת "עלינו – הנכדים המייסדים" ולשעבר מנהל אגף בכיר ממשל במשרד ראש הממשלה
