ממלחמה לשגרה: הממשלה רוצה גישה למצלמות שלכם
תזכיר חוק חדש מבקש להנציח את סמכות צה"ל והשב"כ לחדור למצלמות נייחות ללא צו שיפוטי, גם כשלא מוכרז מצב מלחמה. מומחים מזהירים: "פגיעה חריפה בפרטיות בלי הצדקה מספקת", ודורשים בקרה שיפוטית והגבלות ברורות. "חלטורה" במקום חקיקה רצינית
המדרון החלקלק בפעולה: אחרי שאישרה לשב"כ לצה"ל לחדור למצלמות נייחות בחסות מלחמת חרבות ברזל, מבקשת הממשלה לבסס סמכות זו גם כשלא מוכרז מצב מלחמה; כך לפי תזכיר חוק שפורסם בשבוע שעבר. "התזכיר פוגע פגיעה חריפה בזכויות החוקתיות לפרטיות ולקניין, בלא נימוק והצדקה מספקים", אמר ל"כלכליסט" עו"ד חיים רביה, ראש קבוצת הסייבר והפרטיות במשרד פרל כהן צדק לצר ברץ.
ב-14 באוקטובר 2023, בחסות הבהלה והפניקה שאפיינו את הימים הראשונים שאחרי מתקפת הטרור של חמאס, קבעה הממשלה תקנת שעת חירום שמסמיכה את צה"ל לחדור לחומר מחשב שמשמש להפעלת מצלמה נייחת. ימים ספורים לאחר מכן הורחבה סמכות זאת לשב"כ, ובדצמבר הוסדרה הסמכות בחקיקה במסגרת הוראת שעה לתקופה של חצי שנה. מאז, ולאור התמשכות המלחמה, הוארכה הוראת השעה בתקופה של חצי בכל פעם. בפעם האחרונה הוארכה ההוראה ב-30 ביוני עד לסוף 2025.
בכל המקרים, הצידוק להארכת ההוראה היה המלחמה המתמשכת עם חמאס. "כדי לאפשר לצה"ל ולשב"כ לפעול לסיכול ולמניעת גישה של גורמי אויב למידע חזותי המופק ממצלמה נייחת שיש בה כדי לסכן באופן ממשי את ביטחון המדינה ואת רציפות התפקוד המבצעי של צה"ל וכן את ביטחון המדינה לפי ייעוד שב"כ ותפקידיו בהתאם לחוק השב"כ ולפי צרכי השב"כ, והכל בקשר לפעולות הצבאיות המשמעותיות", נכתב בדברי ההסבר לתזכיר.
ואולם עתה, אף שהמלחמה כבר הסתיימה, מבקשת הממשלה להמשיך הסדר זה גם בלא שמתקיים מצב מלחמתי. "לאור מאפייניו הייחודיים של מרחב הסייבר, הצורך בכלים נוספים לצורך התמודדות ראויה מפני גישה של גורמי אויב למידע חזותי המופק ממצלמות נייחות עומד בעינו", מסבירה הממשלה. "במישור הקיברנטי מרחב הלחימה יוסיף להתנהל בעצימות גבוהה, גם ככל שתיפסק הלחימה, באופן אשר מצדיק את הקניית הסמכויות האמורות גם במנותק ממצב הלחימה".
הפעם, בניגוד לפעמים הקודמות ואף שמצב המלחמה הסתיים, מבקשת הממשלה להאריך את ההוראה בשנה, תוך ניתוק התלות בקיומן של מלחמה או פעולות צבאיות משמעותיות. "התזכיר מבקש להתנתק מייעודו כהוראת שעה בזמן מלחמה בלא דין וחשבון לציבור שיפרט מדוע ולמה נדרשת חדירה כזו בלא הסכמת בעלי המצלמות; מה הקשר בין החדירה הזו לבין מניעת פעילות אויב; בכמה מקרים נעשה שימוש בסמכות שבחוק; מה השיג השימוש בסמכות זו; מדוע אי אפשר היה להגיע לאותה תוצאה בפעולה שבהסכמת בעלי המצלמות; מדוע אי אפשר להשיגה בצו שופט כפי שהדבר נעשה בקשר עם האזנות סתר או קבלת נתוני תקשורת, ועוד", אמר רביה.
רביה הזהיר עוד מגלישת שימושים שמאפשרת סמכות זו: "החוק מאפשר חדירה גם למצלמות בבתים פרטיים ולטלפונים חכמים השולטים בהם, ללא צו שיפוטי ובלא חובת עדכון לבעלים על הפעולה או על בעיות אבטחה שנמצאו. במקום חקיקה קיצונית זו, יש להוסיף בקרה שיפוטית מראש, חובת הודעה לבעלים, הוראות מפורשות בדבר הגנות פרטיות, סנקציות פליליות על פגיעה בה ודיווחים תקופתיים על השימוש באמצעים הקיצוניים. קשה להבין איך ממשלה שמבקשת לחקור שימוש ברוגלות בידי המשטרה מחוקקת חוק כזה בלי מחשבה שנייה".
פרופ׳ ערן טוך, מבית הספר להנדסת תעשייה ומערכות נבונות באוניברסיטת תל אביב, כינה את התזכיר "חלטורה". "במקום חקיקה שתסדיר איך משתמשים במצלמות האלו, ושתוודא שאין להן סיסמאות ברירת מחדל קלות לפריצה, ממשיכים עם הסדר שבו אין ממש בקרה על הגורמים הביטחוניים שיכולים להיכנס למצלמה ולנהל אותה", אמר. "המטרה חשובה אבל הגיע הזמן שהם יתחילו לעשות עבודה יותר רצינית".
עו״ד גדי פרל, חוקר במרכז פדרמן לחקר הסייבר באוניברסיטה העברית, אמר שהתכלית שמאחורי תזכיר החוק חשובה, אך הביצוע בעייתי: "הגישה למצלמות אבטחה במלחמה, והיכולת להגיע אליהן במהירות שיא, קשורה קשר ישיר עם הצלת חיי אדם. ומצלמות האבטחה לא היו בהכרח בידי אנשים ששלומם של תושבי מדינת ישראל היתה לנגד עיניהם. לכן היה צריך לתת לצבא סמכות. אפילו הניתוק ממצב החירום הגיוני, כי אין תלות בין שני הדברים. הבעיה היא שאחרי שנתיים היה צריך למצוא הסדר, כמו ביקורת שיפוטית אחת לכמה זמן, ולא עשו את זה.
"אני גם לא רואה את זה כנושא שעומד בפני עצמו. אני רואה למשל, את סיפור חוק ההתאזרחות, ושהצעת החוק אפשרה לעשות מעקב כולל דיגיטלי לאנשים שמבקשים להתאזרח. אני רואה את החלטת בית המשפט לעניין חיפושי מחשב שלא שמה דגש על הגבלת גישה, אלא רק על הוצאת צווים. מה קורה לכל המאגרים? איך מוחקים? איך עושים ביקורת? אנחנו יוצרים פה מפלצות של נתונים, ובעולם הבינה המלאכותית המרחק בין מפלצת נתונים לחברת מעקב הוא דק מדי".
