"מי התהום עלולים להציף מאות רבי־קומות בערי החוף"
ההתרעות החמורות של ד”ר גיל פרואקטור, לשעבר בכיר במשרד להגנ”ס בשיחה על משבר האקלים וההיערכות בישראל: “משבר האקלים הוא איום אסטרטגי כמו האיומים הביטחוניים”, “הנושא אינו כלל על הרדאר של הממשלה ואין תוכנית מתוקצבת”, “מתקרבים למחסור בגז – ולא נערכים לחלופה”
ד”ר גיל פרואקטור, בכיר לשעבר במשרד להגנת הסביבה שהוביל את תחום האקלים במשרד, אלפים מתים באירופה בגל חום אחד, כשהיבשת נעה מגל שובר שיאים אחד למשנהו – לפני אוגוסט. מה קורה בעולם?
״אזהרות המדענים מתגשמות באופן החמור ביותר. באירופה מתו בשבועות בודדים כעשרת אלפים איש בשיאי חום היסטוריים. שיאי קיצון נשברים גם בארה״ב, במזרח אסיה, באוסטרליה וזה יגיע גם לישראל. אלו תוצאות של סופר אל ניניו שהפך לכל כך קיצוני כתוצאה משינויי אקלים מעשה ידי אדם״.
ישראל ערוכה להתמודדות עם שינויי האקלים?
״במבחן התוצאה - ישראל אינה ערוכה. אין תוכנית לאומית מאושרת ומתוקצבת, ואין חקיקה המחייבת את משרדי הממשלה לגבש תוכניות להתמודדות עם סיכוני האקלים. ישראל גם לא עומדת ביעדי הפחתת הפליטות שקבענו, ובגלל שאין חקיקת אקלים, אז אין חובה ברורה של הממשלה לבצע את התוכניות והיעדים וגם לא לתת דין וחשבון לציבור. שינויי האקלים הולכים ומחמירים והם עולים בחיי אדם. ישראל נמצאת באזור שמתחמם 20% בממוצע יותר מהר מהממוצע הגלובלי. להסתובב בחוץ בעוד כמה שנים יהיה מסוכן. סיכוני אקלים מאיימים על התשתיות הקריטיות, הם מהווים סיכון ביטחוני וסיכון כלכלי. כבר היום תנאי מזג אוויר קיצוניים פוגעים בכשירות של מערכות קריטיות כמו חשמל, תחבורה ובריאות לספק את השירותים הקריטיים הללו שכולנו תלויים בהם״.
“ייווצרו עיוותים במסילות הרכבת”
תתאר את הסיכון לתשתיות שלנו.
“טמפרטורות שהיום נחשבות כקיצוניות יהפכו לממוצע בעוד כמה שנים, עם 35 מעלות בצל והרבה יותר בשמש, מסילות הרכבת מתרככות, ואז חייבים להגביל נסיעות או להאט אותן כדי להימנע מעיוותים במסילה שיורידו רכבת מהפסים. זה יקרה כל קיץ אם לא נייצר מסילות מחומרים המותאמים לחום כזה. גם תשתית החשמל בישראל לא מתוכננת לעמוד בטמפרטורות קיצון לזמן רב. עומס מתמשך כזה מסכן את הפעילות של הרשת שמזרימה את החשמל ויש ירידה של 15%-10% בכושר הייצור הזמין של תחנות הכוח הגזיות בישראל. זו כמות עצומה שאי אפשר לנצל, בדיוק כשהביקוש לחשמל הכי גבוה.
״יש עוד סכנה שכלל לא מדברים עליה. מערכת החשמל לא בנויה להתמודד עם עלייה של מי התהום. זה סיכון שיכול להתממש בתוך 10-5 שנים. ככל שהים עולה, כך מים מלוחים חודרים פנימה לתוך אדמות מישור החוף. מי התהום המתוקים צפים מעל מי הים המלוחים והכבדים ולכן מפלס מי התהום עולה עוד ועוד. מים יציפו חלקים של היסודות של תשתיות ושל המבנים רבי־הקומות בערי החוף, יסודות שנמצאים עשרות מטרים בתוך האדמה ומעולם לא תוכננו להיות מוצפים במים. מדובר על כל הרצועה האורבנית של מישור החוף שצמודה לים. מאות רבי־קומות שהיסודות שלהם יהיו תחת השפעה של מים. זאת סכנה אמיתית וחמורה שצריך להיערך לה כבר עכשיו בתכנון ורגולציה של חומרים ושיטות בנייה. כל התשתית הזו של ישראל נמצאת תחת איום גדול״.
איזה מקום יכול לספק לנו השראה להתנהלות?
״תסתכלי על העיר מיאמי. היא חשופה להוריקנים ולעליית הים ומי התהום. העיר משקיעה מיליארדים בהתמודדות עם עליית הים ומי התהום, ובהולנד השקעות עצומות ומדיניות ממשלתית עקבית יצרו חוסן גבוה. נושא האקלים לא נמצא בכלל ברדאר או במסדרונות הממשלה. זה נחשב נושא שולי. אבל כל מי שעוסק בכך מבין: משבר האקלים הוא איום אסטרטגי כמו האיומים הביטחוניים על ישראל. הוא משפיע על הכלכלה, הביטחון, הבריאות וחיי התושבים, וכמובן גם על הסביבה שכולנו תלויים בה״.
בינתיים אנחנו בעיקר רואים קיצוצים בתקציבי האקלים במשרד בשנים האחרונות.
״נכון, אפילו מתוך התקציבים המעטים לנושא קיצצו. אחת הבעיות המובנות היא שתקציבים אלו אינם מעוגנים בתקציב המשרד להגנת הסביבה. לכן, תמיד נדרש מו״מ קשה מול האוצר ויש מחסור תקציבי כרוני. אלה גם מהתקציבים הראשונים שמקוצצים. תקציבים להפחתת פליטות, למשל, כבר כמעט ולא קיימים. מ־2021 היו החלטות ממשלה עם תקציבים של למעלה ממיליארד שקל להפעלת תוכניות שונות בתחום האקלים על ידי משרדי הממשלה - התייעלות אנרגטית, תחבורה חשמלית, מיחזור, הצללה עירונית ועוד. חלק המשרד נתן - למשל, לאוטובוסים חשמליים. אך עיכובים בתקצוב ובאישורים וקיצוצים מנעו יישום של התוכניות השונות. מרבית תוכניות המשרדים – כלל לא מתוקצבות. אין הסתכלות מערכתית. האוצר צריך לתקצב תוכנית חומש ולא לפתוח את התקציבים למשא ומתן בכל שנה מחדש. זאת רעה חולה שלא מאפשרת ביצוע תוכניות ארוכות טווח ביעילות״.
ישראל מפספסת שוב ושוב יעדים שקבעה. למשל, במעבר לאנרגיה מתחדשת.
״יש התקדמות במתחדשות. ישראל, נכון להיום, מפיקה כ־18% מהחשמל שלה מאנרגיה מתחדשת. שיעור החשמל מפחם כבר נמוך מזה של מתחדשות והוא כבר היה צריך להיפסק לחלוטין אך זה עדיין מתעכב בכמה שנים. התלות של המשק בגז היא עצומה ובעייתית מאוד. אנחנו מתקדמים אך לאט מדי עם המעבר לאנרגיה מתחדשת, וכמעט ולא משקיעים בהתייעלות אנרגטית, ויש לזה מחיר גבוה.
אנרגיה מתחדשת: ישראל מול העולם
ישראל מפיקה כיום כ־18% מהחשמל מאנרגיות מתחדשות, והיעד שלה הוא 30% עד סוף העשור. לעומת זאת, גרמניה ויוון מכוונות ל־80% כבר ב־2030. פרואקטור מציע יעד ישראלי של לפחות 55% עד 2040
חברת ניהול המערכת מעריכה שהגידול בביקוש לחשמל יעלה בשנים הקרובות לכ־5% בשנה, בין השאר כתוצאה מכניסה מהירה של חוות שרתים לישראל. זה לעומת גידול ממוצע של כ־2.8% בשנים האחרונות. זה גידול מטורף בביקוש לחשמל. אם ישראל צורכת היום כ־15 BCM של גז בשנה וזה הולך ועולה, וגם מייצאת כ־12 BCM וגם זה יעלה, אז אנחנו מתקרבים למחסור בגז. לפי תחזיות הגידול בביקוש לחשמל בישראל ובהתחשב בכמות הגז ליצוא שכבר הובטח בחוזים למצרים וירדן, ישראל תגיע בסוף שנות השלושים, או במקרה הטוב ב־2042, למחסור שילך ויגדל בגז. זה בלי לקחת בחשבון כל מיני הפתעות״.
“המשק ייאלץ לספוג עלייה במחירים”
בינתיים רק מעמיקים את התלות בגז.
“לא יהיה לנו מספיק גז לספק את צורכי המשק הישראלי ואנחנו משליכים את יהבנו על תגליות גז חדשות גדולות. אבל עד עכשיו, מאז 2016 לא התגלו ובטח שלא פותחו מאגרים גדולים חדשים. אף אחד לא מבטיח שיתגלו מאגרים גדולים של גז וזה מסוכן לתלות בתקווה כזו את הביטחון האנרגטי של ישראל במהלך שנות הארבעים. בהינתן המצב הנוכחי של התקדמות לא מספיק מהירה במתחדשות והיעדר גילוי ופיתוח של שדות גז גדולים בהיקפים של 200-100 BCM, המשק ייאלץ לספוג עלייה במחירים ותחרות על משאב אנרגיה חיוני מוגבל. בפועל אפשר וצריך ליישם תמהיל פתרונות להגברת הביטחון האנרגטי, אבל העיקר חייב להגיע מעלייה מהירה בייצור חשמל מקומי מאנרגיה מתחדשת. אין שום תחליף אמיתי אחר עד לסביבות 2040. לכן אי אפשר להסתפק ביעד של 35% אנרגיה מתחדשת ב־2035 ומשם לעלות לאט. חייבים תוכנית אופרטיבית ושאפתנית של לפחות 40% מתחדשות בשנת 2035 ולהגיע לכ־55% בשנת 2040. כמובן בשילוב אגירה, התייעלות אנרגטית וניהול ביקושים באופן חכם. צריך גם להגביל את היצוא כי אחרת, לא יהיה לנו מספיק זמן להיערך למחסור ברמת המשק״.
איך צריך להאיץ את המעבר למתחדשות?
״צריך, למשל, לתמרץ ולתמוך בקירוי סולארי של השטחים העצומים של חניונים ושל בתי העלמין בישראל - זה גם נותן אנרגיה נקייה וגם צל. קירוי סולארי של חניונים יספק גם חשמל נקי, גם צל וגם תשתית לטעינת כלי רכב. משרדי האנרגיה והגנת הסביבה מבצעים פרויקט נהדר של קירוי מגרשי ספורט, אבל בהיקף קטן מדי. צריך לקבוע ברגולציה שלפחות 35% מההוצאה השנתית של קרן האושר יושקעו מדי שנה בהתייעלות ואנרגיה מתחדשת. מרבית הכנסות הקרן מגיעות ממכירה של גז ליצוא אף שברור לכולם שלא יהיה מספיק גז למשק. אבל אם ישראל תעבור למשק חשמל מבוסס מתחדשות, נוכל לייצא יותר גז מבלי לסכן את הביטחון האנרגטי שלנו. הגז צריך להיות אורך הנשימה שלנו עד שנעבור למשק מבוסס מתחדשות, אך בקצב הנוכחי הגז ייגמר לפני שזה יקרה.
״כל זה לא יקרה בלי רתימה של כל משרדי הממשלה במסגרת תוכנית חירום לאומית לאנרגיות מתחדשות. תוכנית זו היא רכיב אחד בתוכנית חירום לאומית רחבה להיערכות והתמודדות עם משבר האקלים. ראש הממשלה צריך לעסוק בזה. אנחנו רואים שבאירופה ראשי ממשלות עוסקים ישירות במשבר האקלים. הם מבינים שכשעשרת אלפים איש מתים בגל חום אחד ועשרות אלפים מפונים בגלל שריפות, אין להם ברירה. אבל אלו לא רק סכנות. יש לנו הזדמנויות. החדשנות הישראלית היא מטורפת. אנחנו יכולים להפוך את משבר האקלים למנוף צמיחה ולהראות מנהיגות אקלימית אזורית באזור שחשוף למשברי מים, חקלאות ואנרגיה. אלו תחומים שלישראל יש המון ניסיון בהם. יש כאן מלא הזדמנויות. בבריטניה כבר יש הערכות רשמיות שבעוד פחות מעשור יהיה מחסור במים. לישראל יש המון פתרונות להציע לעולם, אבל אנחנו חייבים להתחיל לתעדף את הטיפול אצלנו, בסיכונים ובהזדמנויות”.
ד"ר גיל פרואקטור (53)
גר בהרצליה:
נשוי + 3:
מוביל יוזמת ביטחון אקלימי מטעם קרן האקלים Jewish Climate Trust:
מנהל אגף בכיר שינוי אקלים במשרד להגנת הסביבה בין השנים 2025-2020. החל לעבוד במשרד ב־2010, הוביל ופיתח את תחום האקלים:
בעל דוקטורט מאמפרייל קולג’ בלונדון - אבולוציה ואקולוגיה:
תואר שני באקולוגיה ושמירת טבע באוניברסיטת איסט אנגליה:
תואר שני נוסף מאוניברסיטת הרווארד במינהל ציבורי:
אפרופו עולם, אנחנו לא עומדים באף אחת מהמחויבויות הבינלאומיות שלנו בתחום.
״כשוועדת שרים לענייני אקלים לא מתכנסת, אין הנחיות מהשרים ואין מחויבות של הממשלה, אי אפשר לקדם את הנושא. הממשלה צריכה לתקצב, לקבוע יעדים סקטוריאליים ובעיקר להחליט. כשאין הסכמה בין השרים אפילו להתכנס ולדבר על אקלים, אז בעצם אי אפשר לקבל החלטות ברמה קוהרנטית ואינטגרטיבית, ברמת הממשלה. יש עבודה שנעשית ברמת המשרדים. לא מספקת, אבל לפחות נעשית. אבל בסוף אין הבנה וחשיבות שניתנת לנושא כל כך משמעותי, ואף משרד לא יכול לקדם את הדברים שלו לבד. חוק האקלים הוא חוק קריטי לכך. הוא מייצר את ההתחייבות הממשלתית, העוגן והמצפן שנים קדימה. החוק עבר דיונים בוועדה ולא אושר לקריאה שנייה ושלישית. בסוף צריך דרג פוליטי שיחליט. זה לא קרה. לא היה דיון פורמלי ברמת ראש הממשלה על החוק.
״אף אחד מאיתנו לא יכול לעצור את ההתחממות הגלובלית. רק מאמץ גלובלי ארוך שנים של כלל המדינות יכול להאט בהדרגה את קצב ההתחממות הגלובלית ולהפוך אותו. הפליטות של ישראל גבוהות ביחס לגודל אוכלוסייתה, וגם גבוהות מהממוצע ב־OECD. לעומתנו אירופה כבר עכשיו בדרך לממש את היעדים שלה. גרמניה, המדינה הכי מתועשת באירופה עם הכי הרבה פליטות, צפויה להגיע ל־80% מתחדשות ב־2030. היא תעמוד ביעדים שלה. יוון, מדינה לא גדולה, קרובה אלינו. יש לה יעד של 80% אנרגיה מתחדשת בסוף העשור. לנו יש יעד של 30%. זה לא בר־השוואה בשום קנה מידה. האינטרס שלנו הוא לקבוע יעד של לפחות 55% ב־2040 ולעשות הרבה יותר כדי לעמוד בו. אם הטמפרטורה תעלה בממוצע ב־2.5 מעלות עד 2050 ותעלה בכ־4 מעלות עד סוף המאה, תנאי החיים כאן יהיו קשים מאוד״.
אנרגיה מתחדשת:
ישראל מול העולם
ישראל מפיקה כיום כ־18% מהחשמל מאנרגיות מתחדשות, והיעד שלה הוא 30% עד סוף העשור. לעומת זאת, גרמניה ויוון מכוונות ל־80% כבר ב־2030. פרואקטור מציע יעד ישראלי של לפחות 55% עד 2040
