לא עוד חותמת גומי: כך מהדקים בתי המשפט את הפיקוח על הסדרי פשרה
בתי המשפט מציבים רף גבוה של שקיפות, הוגנות ואפקטיביות באישור פשרות בתביעות ייצוגיות
בעשור האחרון הפכה התובענה הייצוגית לכלי מרכזי באכיפת הדין האזרחי אך גם לזירה של פשרות, הסדרים והסכמות שמניבים ודאות לצדדים, אך ספק אם אכן מביאים לתועלת ממשית לחברי הקבוצה. בעיית הנציג בהליך של תובענה ייצוגית הינה בעיה מובנית וידועה. בעת האחרונה ניתן לזהות מגמה של הקשחה מצד בתי המשפט בכל הנוגע לאישורי הסדרי פשרה.
כידוע, לא דינו של אישור הסדר פשרה בהליך של ניהול בקשה לאישור תביעה כתובענה ייצוגית (או תובענה ייצוגית) כדין אישור הסדר פשרה בהליך אזרחי, פרטי, רגיל. סעיפים 19-18 לחוק תובענות ייצוגיות קובעים עמידה בשורה של תנאים על מנת שהסדר פשרה יאושר על ידי בית המשפט, וזאת רק בהינתן כי זה מהווה הסדר פשרה ראוי והוגן כלפי חברי הקבוצה.
הדוגמה הבולטת ביותר לכך מצויה בפסק הדין שניתן לאחרונה בבית משפט השלום בתל אביב ת"צ 16780-06-23 עו"ד עמית זילברג נ' טורקדו בע"מ (נבו, 1.7.2025), תביעה לפי "חוק הספאם", סעיף 30א' לחוק התקשורת. במסגרת הסדר הפשרה שהוגש לאישור, הוצע להעמיד לרשות הקבוצה שוברים לשירותי ייעוץ משכנתאות מטעם הנתבעת עצמה, ולצדם הוסכם על תשלום גמול ושכר טרחה. בית המשפט דחה את ההסדר, תוך קביעה כי הוא אינו מגשים את תכלית החוק, ואף מצא כי נסיבות המקרה מצדיקות סנקציה משמעותית: מחיקת בקשת האישור והטלת הוצאות אישיות על התובעים ובא כוחם לטובת אוצר המדינה. בפסק הדין הובהר כי אין פסול עקרוני בהטבות שאינן כספיות, אולם כאשר אלו ניתנות מבלי להבטיח ערך ממשי, מדיד ונפרד לחברי הקבוצה, קיים חשש כי מדובר למעשה בהסדר שיווקי שאינו משרת את טובת הציבור.
ברוח דומה של הקפדה, ניצב פסק הדין של בית המשפט העליון ברע"א 1394/24 אופטיקה הלפרין בע"מ נ' כוכב זיס (נבו 24.4.2025), שם נעשה ניסיון להכניס סדר ואיזון למנגנון אישור הסדרי פשרה. ההסדר המקורי כלל שוברים ללקוחות ותרומות לעמותות, אולם נדחה בבית המשפט המחוזי בשל חוסר יכולת להעריך את ערכם הכלכלי האמיתי. בפסק דינו של השופט עופר גרוסקופף, לאחר שגובש הסדר מתוקן שכלל פיצוי כספי ישיר – 4.1 מיליון ש"ח שיועברו לקרן לניהול תובענות ייצוגיות (סעיף 27א לחוק), ההסדר אושר, כאשר הוא כלל בתוכו גם תרומה משמעותית לקרן כאמור, לצד מתן הטבות לחברי הקבוצה.
יודגש כי בפסק הדין נקבע כי הטבות בעין אינן פסולות, אך עליהן להיות מדידות, בלתי תלויות ברכישה נוספת, ובעלות ערך מובהק לציבור. הסדר פשרה ייחשב ראוי רק אם הוא שקוף, אפקטיבי ומנותק מהתקשרות מסחרית חדשה עם הנתבעת.
מהפסיקה עולה מסר ברור: לא כל פשרה תזכה לאישור. בתי המשפט אינם פוסלים הסדרים הכוללים רכיבים בעין, אך מצפים להצדקה עובדתית, כמותית ומשפטית ברורה. פיצוי שאינו ניתן למדידה, תועלתי או בלתי תלוי בהתקשרות עם הנתבעת – לא ייחשב לפיצוי אמיתי.
עבור יועצים משפטיים בחברות, המשמעות היא כפולה: יש להיערך לסטנדרטים גבוהים יותר במבנה הפשרה, ולהתבסס על תחשיבים מדויקים, נתונים אמינים ונראות מלאה של עלות מול תועלת . עידן הפשרות הגנריות הסתיים – עידן של דיוק, אחריות ושקיפות החל.
מאת עו"ד רוית קורן פרי, שותפה במחלקת ליטיגציה, תובענות ייצוגית במשרד עורכי דין פירון
d&b – לדעת להחליט
