העלות החבויה של המלחמה: המשק ישלם על אי ההשקעה בטיפול הנפשי ללוחמים
החברה הישראלית מתמודדת עם כאב בלתי נתפס זה כמעט שנתיים, ויש כאב אחד שמדי יום גובה מחירים יקרים במיוחד: הכאב של חיילי המילואים והסדיר ששבו מהלחימה פצועים בנפשם, ולעיתים אינם שורדים את שדה הקרב הפנימי שנותר איתם. בחודשים האחרונים אנו עדים לגל אובדנות חסר תקדים, בעיקר בשבועות האחרונים, של אלו שלא יכלו עוד להתמודד עם מה שחוו וראו מאז פרוץ המלחמה. מדובר בעלייה חדה בהשוואה לשנים ולמלחמות קודמות, הנתון הגבוה ביותר שתועד בעשורים האחרונים.
המספרים אינם מסתכמים במקרי אובדנות בלבד. לפי נתוני משרד הביטחון וגורמי טיפול רשמיים, עשרות אלפי חיילים חוו מצוקות נפשיות משמעותיות מאז פרוץ המלחמה; אלפים מהם סובלים מתסמיני PTSD חריפים, ואלפים נוספים מדווחים על חרדה, נדודי שינה, פלאשבקים וניתוק רגשי. רבים מהם הם אנשים בשיא חייהם, בעלי משפחות ותפקידים מרכזיים במשק. המחיר של אי טיפול אינו רק אישי, אלא גם לאומי.
כאשר אנשים בריאים וחדורי מטרה חוזרים מהקרב שבורים בנפשם, ההשלכות הן מידיות: פגיעה בכושר העבודה, ירידה בפריון, עלייה בהיעדרויות ובתאונות עבודה, לצד הוצאות רפואיות ונפשיות ארוכות טווח. משבר בריאות הנפש הוא גם משבר כלכלי, והעלות למדינה בשנים הבאות עלולה להיות עצומה אם לא יינתן מענה מידי ומסודר. זהו תמרור אזהרה כלכלי ברור: אם ישראל לא תטפל במשבר הנפשי של הלוחמות והלוחמים בזמן אמת, כולנו נשלם את המחיר – באובדן כוחות עבודה מיומנים, בהאטה בצמיחה ובגידול דרמטי בתקציבי הבריאות והרווחה.
אז היכן המדינה? הפער הקיים בין שליחת המילואימניקים לקרב לבין ההשקעה בחוסן הנפשי שלהם הוא בלתי נתפס. מערכי הטיפול הציבוריים פועלים בקצה גבול היכולת, בעוד רוב התמיכה מגיעה מהשטח – סטארטאפים ויוזמות טכנולוגיות, עמותות מתנדבים ורשתות סיוע קהילתיות – כולם פועלים ללא תמיכה תקציבית יציבה. זוהי טעות יקרה: טיפול מאוחר, שנים אחרי, עולה פי כמה מטיפול ראשוני מידי, ובמקרים רבים כבר לא מציל חיים.
חשוב לראות בסטארטאפים מנוע להצלה ולצמיחה. טכנולוגיות בריאות הנפש צומחות במהירות בעולם: ההשקעה הגלובלית בתחום זינקה בשנים האחרונות, ושוק ה‑AI צפוי לגדול ממיליארדים ב‑2025 לעשרות מיליארדים עד 2034. הפתרונות הללו אינם תחליף לאנשי מקצוע וטכנולוגיה לבדה אינה יכולה לרפא נפש פצועה. לבינה מלאכותית יש מגבלות ואתגרים אתיים ברורים, ואי אפשר להחליף בה את הניסיון, האמפתיה והמקצועיות של המטפלים. השילוב הנכון הוא זה שנותן לחיילים גישה מהירה וזמינה לעזרה, מבלי לוותר על הקשר האנושי והיכולת להבין כאב אמיתי. אולם בינה מלאכותית כן יכולה להכפיל את כוחם של המטפלים, לספק זמינות גבוהה ולעיתים 24/7 ובפירוש להציל חיים, לקצר תהליכי טיפול ושיקום ואף להחזיר עובדים מהר יותר למעגל העבודה. העתיד הנפשי שלנו תלוי ביכולת לחבר בין שני העולמות, המהירות של המכונה והחוכמה של האדם.
במדינות רבות מבינים כי טיפול נפשי לחיילים הוא השקעה ולא הוצאה. בארה"ב, הממשל משקיע מיליארדים מדי שנה בשיקום נפשי של חיילים וותיקי קרבות, מתוך הבנה שכל דולר המוקצה למניעה ולתמיכה מוקדמת חוסך פי כמה וכמה בהוצאות רפואיות ובאובדן תפוקה עתידי. באוקראינה, בעקבות המלחמה המתמשכת, נבנו תוכניות לאומיות בשיתוף סטארטאפים ומיזמי טכנולוגיה כדי לספק מענה פסיכולוגי מידי לחיילים ולמשפחותיהם – לא רק כדי להציל חיים, אלא כדי למנוע משבר תעסוקתי וכלכלי רחב היקף.
ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה להישאר מאחור, במיוחד כשהפתרונות קיימים כאן, מוכחים ונגישים. אי אפשר להמשיך להפקיר את החיילים ששבו מהמלחמה. על המדינה לראות בטיפול הנפשי חלק בלתי נפרד מהביטחון הלאומי, לתקצב אותו בהתאם ולתמוך במיזמים חדשניים ובעמותות שמוכיחות בשטח את יכולתן לתת פתרון אמיתי, זמין, אפקטיבי ומבוסס נתונים. על המדינה לראות בטיפול הנפשי של הלוחמות והלוחמים חלק בלתי נפרד מהביטחון הלאומי. זו אינה רווחה, זה ביטחון, זו כלכלה וזה העתיד של כולנו.
אלכס פרנקל הוא מייסד שותף ומנכ"ל סטארט-אפ הבריאות הדיגיטלית Kai.ai
