מבחן רכב
נשאר במרכז המגרש: קיה ספורטאז' הוא קונצנזוס על גלגלים
בעידן שבו רכבי פנאי סיניים מציפים את השוק עם מחירים אגרסיביים והבטחות גדולות — קיה ספורטאז' שומר על מעמדו כרכב של הקונצנזוס הישראלי. אבל בגרסה החדשה כבר קשה להתעלם מהפער בין התדמית העממית למחיר שמתקרב לטריטוריה של רכבי פרימיום
ברחוב הראשי של באקה אל־גרביה, ממש אחרי המגדל המפואר שבכניסה, יש חומוסייה מעולה. צריך לנסוע פחות או יותר קילומטר קדימה כדי להגיע אליה. יש בה גם בשרים וגם מתוקים, אבל מי שמבין עניין מגיע בשביל החומוס. נקי, אולי עם פול. תלוי במצב הרוח, תלוי אם יש פיתות אפויות באותו יום. התשובה חיובית: יש. החומוסייה שוכנת בין שני מגרשי מכוניות גדולים. סליחה, לא מגרשי מכוניות אלא סוכנויות למכירת רכבי יד ראשונה "אפס קילומטר". יש שם את כל הלהיטים: אומודה, ג'אקו, צ'רי. מכוניות חדשות לחלוטין, מודל 2026. אלה המכוניות שיבואני הרכב דיווחו לציבור שהמכירות שלהן הולכות מצוין, גם בזמן מלחמה. מה שהיבואנים לא טרחו לספר הוא שאת המכוניות הם לא בהכרח מכרו ללקוחות פרטיים אלא לסוחרים, ואלה כנראה לא קונים את המכוניות במחיר שהציבור משלם.
בין המכוניות האלה לא תמצאו אפילו קוריאנית אחת. אנחנו יודעים, כי חיפשנו ולא הצלחנו למצוא. ויש לכך כנראה סיבה: מכוניות קוריאניות, לפחות רכבי פנאי־שטח, נקנות בידי אנשים פרטיים, לא סוחרים. ובתוך הדגמים האלה יש אחד בעל חשיבות גבוהה במיוחד: קיה ספורטאז'. למה דווקא קיה ספורטאז' — רכב פנאי־שטח קוריאני אנונימי למדי — הפך לכל כך חשוב בישראל? התשובה טמונה בנסיבות, במיצוב, ובסוג של מוביליות חברתית. הדור הראשון של הספורטאז' היה רכב שטח קשוח. הדור השני היה רכב כביש־שטח לא מוצלח במיוחד. אבל אז יונדאי וקיה התאחדו. כיום כמעט כל דגם של יונדאי ניתן למצוא, בשינויים מסוימים, גם אצל קיה. בקיצור: לזה של קיה קוראים ספורטאז', ולזה של יונדאי קוראים טוסון.
באופן מעניין, התחרות בין הקוריאנים עובדת אחרת: אצל הסינים הכפפות מוסרות, ההנחות אגרסיביות, והישראלים — כך מספרים — נוהרים לקנות (ולא, חלילה, רק הסוחרים). אצל הקוריאנים, לעומת זאת, התחרות הזו כמעט שלא משפיעה על המחיר, בין היתר משום שמי שמייבאים את הסינים הם לעתים גם אלה שמייבאים את הקוריאנים.
העיצוב הפנימי עודכן
אבל נחזור לספורטאז': מדובר ברכב פנאי־שטח שהוא באמת רב־מכר ישראלי. הסיבה היא הוורסטיליות — שיש, אגב, גם לדגם האח של יונדאי. שוק הרכב הישראלי הוא שוק רב־תקינתי: ניתן לשווק בו מכוניות המיועדות לארצות הברית, לאירופה וגם לקנדה (שם יש רכבים שאמריקאים אוהבים, אבל עם שעונים בקילומטרים ולא במיילים). לכן יש ספורטאז' בגרסה אמריקאית — ארוכה יותר — ויש גרסה אירופית — קצרה יותר, אך אמורה להיות מעודנת יותר. וזו הגרסה שלנו.
אז מה השתנה בספורטאז' מהדור החדש, או המחודש, לעומת קודמיו? האמת, לא הרבה. רק כששמים ספורטאז' 2026 ליד מודל 2025 מתחילים להבחין בהבדלים: הפנסים הקדמיים שונים, עם יותר אלמנטים עיצוביים; גם הפנסים האחוריים עודכנו. יבואני הרכב קוראים לזה "חתימת תאורה" כשהם מנסים להסביר מה השתנה — ואפשר בהחלט להשתמש במונח הזה ולהמשיך הלאה. על הדרך, גם הפגושים שונו מעט. מה שיותר חשוב הוא עדכון העיצוב הפנימי: לוח המחוונים מרגיש עדכני יותר, עם מסך פנורמי רחב שאמור לעטוף את הנהג. בספורטאז' שלפני העדכון נסענו לפני שנה, ושם האפקט הזה היה פחות מורגש.
לא רק מיתוג
אי אפשר להתעלם ממחיר הדלק. ניסינו להעלים עין בתחנה, לשכנע את עצמנו שעוד כמה עשרות שקלים זה לא עניין גדול — אבל זו בעיקר אשליה פסיכולוגית. לספורטאז' יש מנוע טורבו־בנזין בנפח 1.6 ליטרים שמפיק 180 כוחות סוס. לצדו מנוע חשמלי שמפיק 64 כוחות סוס — כלומר, מדובר במערכת הנעה היברידית. תכלס, זו מערכת מרשימה: הספורטאז' מעדיף רוב הזמן לנסוע במצב חשמלי, וזה מתבטא גם בצריכת הדלק — כ־17 ק"מ לליטר בגרסה האירופית. בדגם הזה יש גם מערכת בלימה רגנרטיבית יעילה, שמאפשרת לשלוט בעוצמת הבלימה דרך מנופים מאחורי ההגה ולאגור חשמל בירידות.
מעבר לכך, קשה לפספס שהספורטאז' הוא רכב הדוק. הגרסה הבכירה, עם גג פנורמי וחישוקי 19 אינץ', מתמודדת היטב עם כבישים משובשים — מהרחוב הראשי של נצרת, דרך העלייה להר הקפיצה ועד נסיעות מהירות לכיוון עפולה. קיה הצליחה לכוון את המתלים בצורה מרשימה. מערכות הבטיחות האקטיביות עובדות היטב, לא מתערבות יותר מדי — ואין הרבה מה לדווח מעבר לכך.
בתא הנוסעים יש שינוי מסוים ביחס לדור הקודם. כן, המסך מעט שונה, ופתחי המיזוג מסודרים אחרת. בורר ההילוכים עדיין מעצבן מאוד. המושבים טובים, אם כי המשענות הקדמיות עלולות להציק למי שמעדיף למתוח את הצוואר לאחור. הספסל האחורי נוח, אבל לא ברמה של חלק מהמתחרים הסינים החדשים. תא המטען סביר. תכלס, קיה ספורטאז' הוא רכב שקולע בול ללב הקונצנזוס הישראלי. זה מונח הפכפך — יש מכוניות שבאמת עומדות בו, ויש כאלה שהיבואנים שלהן מנסים לדחוף לשם בכוח, תוך סיפורי "מכירות מצוינות".
במקרה של הספורטאז', זה לא רק מיתוג. הוא באמת התבגר והפך לרכב איכותי. אבל יש גם אבל משמעותי: המחיר. הגרסה הבכירה עולה כ־207 אלף שקל. רכב פנאי־שטח קוריאני עממי, במחיר שמתקרב למקדמה על דירה קטנה בבת ים. מנגד, רכב סיני עם מערכת פלאג־אין היברידית יהיה זול יותר — סביב 180 אלף שקל — אך כנראה גם פחות איכותי, ועלול לאבד ערך מהר יותר. הספורטאז', לעומת זאת, נהנה ממעמד של קונצנזוס — וזה שיקול לא מבוטל.
בסופו של דבר, הספורטאז' פונה למעמד הביניים המבוסס: מי שכבר יש לו דירה קטנה, אולי מי שתכנן חופשה וגילה שהיא כבר לא תקרה. מצד אחד קשה להצדיק את המחיר, מצד שני — בתוך שוק שבו רכבי פנאי רבים מתומחרים גבוה מדי, והסינים נמכרים גם ליד החומוס בבאקה — הספורטאז' עדיין מצליח להיות הבחירה האיכותית יותר.
קיה ספורטאז' פרימיום
- מנוע: בנזין, 1,598 סמ"ק. מנוע עזר חשמלי. הספק מרבי משולב 235 כ”ס, מומנט מרבי 35.7 קג”מ
- ביצועים: מהירות מרבית 196 קמ”ש, זינוק ל־100 קמ”ש ב־ 7.9 שניות
- צריכת דלק: נתוני יצרן 17.2 קילומטר לליטר. נתוני מבחן: 16.1 ק"מ לליטר
- בטיחות: 7 כריות אוויר, 5 כוכבים במבחן ריסוק פומבי. סייען בלימה, היגוי אקטיבי
- קבוצת זיהום: 13
- מחיר: 207 אלף שקל
- אהבנו - איכות נסיעה, מנוע
- אהבנו פחות - מחיר
- מתחרים - יונדאי טוסון
- לסיכום - הכל כל כך יקר, אבל לפחות הספורטאז' הוא באמת רכב טוב
