פרשנות
מה ישי דוידי מצא בחברת המדפסות הדיגיטליות של בני לנדא שאחרים לא?
במהלך מפתיע החליט דוידי, המנהל את קרן פימי הוותיקה, להיכנס להרפתקה ולרכוש מבית המשפט את לנדא דיגיטל פרינטינג, חרף העובדה שכמעט כל המשקיעים, חלקם מתמחים בתחום, החליטו שלא
מה בדיוק מוצאת קרן ההשקעות פימי בלנדא דיגיטל פרינטינג, חברת המדפסות הקורסת של בני לנדא? מדוע ישי דוידי, שעומד בראש פימי, החליט להיכנס להשקעה בחברה שמיטב חברות הדפוס בעולם בחנו והחליטו שלא להגיש הצעה לרכישתה?
לחברה של בני לנדא מונו שני מנהלי הסדר מטעם בית המשפט. הם לא פנו באופן יזום לרוכשים פוטנציאליים. כלומר, לא הזמינו הצעות, וכן לא שכרו בנק השקעות שילווה אותם בתהליך. וכך, בפועל ההנהלה של לנדא דיגיטל פרינטינג היא שניהלה את ההליך למכירתה. ההנהלה היא שעמדה בקשר עם פימי, וייתכן שהדבר הוביל לכך שבהצעת ההסדר שהגישה פימי נכתב כי היא מציעה לפרוע לעשרות נושים של החברה, שהם ספקים שלה, סכום של 55 מיליון שקל, וזאת בגין מוצרים ושירותים שסופקו לחברה טרום ההסדר: "ספקים אלה הם ספקים שהוגדרו על ידי החברה כקריטיים להמשך פעילותה בטווח המיידי והעתידי". החוב לכל ספק כזה נע בין 1,500 שקל ל־13 מיליון שקל. גם הכנ"ר, כלומר נציג המדינה, רמז בתגובתו לבית המשפט כי יש לשים לב לרשימת הנושים.
הרשימה הזו מעידה על קשר בין הנהלת החברה לפימי, שלפי עדויות נוספות היה קשר אינטנסיבי. קשר כזה מייצר יתרון למי שמעוניין לנצל מצבי דיסטרס של חברות ולהעניק לו פריזמה מדויקת, רחבה וממוקדת על העסק, תוך אפשרות לביצוע בחינה ברזולוציות גבוהות. הדבר מזכיר במידת מה את הטכנולוגיה שמפתחת החברה עצמה. ולכן אם דוידי החליט ללכת על העסקה הזו, הוא כנראה יודע למה, והוא לא מסתמך על תחושות בטן בלבד.
וזה לא שאין סיכונים. לנדא נוהלה עד כה באופן לא מיטבי, בלשון המעטה. המסמכים שהגישה לבית המשפט מלמדים שהחברה פעלה תוך התבססות על מכתבי כוונות מלקוחות לרכישת 50 מדפסות, כשבפועל נחתמו לאחר מכן חוזים למכירת 11 מדפסות בלבד. זו התנהלות בעייתית, שהובילה לכך שהחברה נוהלה תוך הוצאות עתק של 10 מיליון דולר בחודש, ותוך שהיא משלמת לעובדים שלה שכר של עשרות אלפי שקלים. "ללנדא היה ברז חופשי של הזרמות", טען גורם בסביבת החברה, ובכך הוא התכוון לבעלי המניות של החברה, ובראשן סוזנה קלאטן, שמשפחתה מחזיקה בענקית הרכב הגרמנית BMW, ומשפחת ראוזינג השבדית, בעלת מוצג האריזות טטרה פאק. היקף החובות לקלאטן – 1.4 מיליארד שקל מתוך חוב כולל של 1.7 מיליארד שקל – מלמד על כך.
בהצעת ההסדר שהגישה לבית המשפט ביום חמישי, פימי מציעה כעת להזרים 80 מיליון דולר לחברה ובתמורה לקבל את מלוא המניות שלה. כלומר, קלאטן וראוזינג יאבדו את כל השקעתן בחברה. פימי מציעה לפצות את המשפחות הזרות רק אם היא תמכור את כל המניות בעתיד ברווח של פי 2 על הכסף. זה יכול לקרות, ולפימי יש רקורד לא מבוטל באקזיטים כאלה, אבל זה גם יכול לקחת שנים, כפי שהטרק רקורד של קרן ההשקעות הפרטיות הגדולה בישראל מלמד.
פימי תשדר שאין מקום למו"מ
קלאטן וראוזינג עוקבות מקרוב אחר הנעשה, וספק אם הן יוותרו בקלות על ההחזקות שלהן בחברה לאחר שהשקיעו בה מאות מיליונים. ייתכן והן יבחרו לממש את הזכות שלהן להגיש הצעה נגדית לשל פימי, בדמות הצעה להזרים סכום מעט גבוה יותר, נאמר 100 מיליון דולר, מה שיאפשר להן להמשיך להחזיק בחברה ולפעול כבעלים יחידים, כך הן יוכלו למנות איש מקצוע מטעמן שיבריא את החברה, וכך גם להציל את ההשקעה שלהן וגם ליהנות מאפסייד.
לנדא, אגב, בכל תסריט, צפוי להיפרד מהחזקותיו בלנדא דיגיטל פרינטינג שבה השקיע מאז שנוסדה ב־2002 באופן אישי 200 מיליון דולר. לא פימי, ולא בעלות המניות האחרות, מעוניינים שיישאר בחברה, לאחר שצברה הפסדים של 312 מיליון דולר רק ב־2023-2022 ובחודש שעבר נכנסה להקפאת הליכים.
פימי, מצידה, צפויה לפעול באגרסיביות מול הנאמנים. כלומר, להבהיר שההצעה שהיא הניחה על השולחן היא ההצעה. Take it or leave it. וזאת בהתאם לאסטרטגיה שלה לאורך השנים שבמסגרתה הקרן לא משתתפת במכרזים. כלומר, היא לכל הפחות תשדר שאין מקום למו"מ. לכן גם חיכתה הקרן לשלב מאוחר בהליך על מנת להגיש את ההצעה שלה.
אם פימי תקבל את החברה לידיה, המבחן שלה יהיה במימוש החלום של לנדא עצמו. האם יהיה צורך באיכות ההדפסה חסרת הפשרות שמספקות המכונות של לנדא דיגיטל פרינטינג גם עבור מוצרים שנארזים בקרטונים או אריזות קטנות, או שמא לקוחות כאלו יסתפקו במוצרים באיכות מעט נמוכה יותר? זו שאלה כבדת משקל, והניסיון להכריע אותה יצריך משאבים גדולים בשיווק. אבל זו גם הזדמנות, משום שלקוחות שכבר מחזיקים במדפסות כאלו, שעולה כל אחת 3 מיליון דולר, קשורים לחברה לאורך שנים ארוכות, משום שהיא זו שגם מספקת את שירותי התחזוקה.
בשורה התחתונה, פימי מאמינה שהיא תצליח לבצע את תהליך ההבראה המדובר, ובתוך 4-2 שנים למכור את החברה ברווח גדול למובילה עולמית אחרת. אולי ל־HP עצמה.
