דילמת דור העתיד של הליטיגטורים: בין התמחות מקצועית ממוקדת להתמחות רב תחומית
עורכי דין המובילים בישראל בתחום הליטיגציה המסחרית יתאספו מחר לפורום Duns 100 השנתי לבכירי המשפט בתחום הליטיגציה המסחרית, "עולם הליטיגציה המסחרית עובר תמורה מהותית"
האם נכון להתמחות מקצועית בתחום אחד בצורה מקיפה, נרחבת מעמיקה ויסודית, או שנכון להתמקצע ולקבל הבנה מעמיקה, אך פחות יסודית, במגוון תחומים במקביל?
השאלה הכללית הזו שנכונה למקצועות וענפים רבים, עולה בתחום הליטיגציה בתדירות גבוהה יותר בשנים האחרונות. ברור לכל שהתרחיש המועדף הוא זה הכולל הבנה יסודית ומקצועית והכרת כמה שיותר נושאים על בֻּרְיָם. אולם, ריבוי תחומי ההתמחות והדינמיות שבה משתנים החוקים והתקנות, מייצרים מצב שבו ישנו קושי מובן להפגין בקיאות מוחלטת בכל תת תחום. וכך, בניגוד לעבר אז הליטיגטורים התמחו בכל תחומי הליטיגציה, או לפחות ברבים מהם, בעשורים האחרונים, עם הגדלת תתי התחומים שבהם ישנו צורך בליטיגציה, התגברה התופעה של התמחות בליטיגציה ספציפית המתמקדת בידיעת תחום מסוים באופן מושלם, לצד הכרה פחות מעמיקה של תחומים אחרים.
יש כאלה שמגדירים את השינוי, אשר משפיע באופן משמעותי גם על תחום הליטיגציה המסחרית, כתופעה בין דורית. דור המייסדים של המשרדים הגדולים, שצמח בעידן ללא התמחויות מובהקות, מותיר מקומו לדור שגדל כבר בעולם של התמחויות מובנות. המעבר הזה איננו רק שינוי דורי טבעי, אלא משקף שינוי מבני במקצוע המשפט. ה"ווירטואוזים" של פעם, אשר שלטו במספר תחומים בו זמנית, מוחלפים בעורכי דין שמכוונים להתמחות עמוקה בתחום ספציפי. השינוי הזה מונע בחלקו משיקולים כלכליים ברורים. חלק ממשרדי עורכי דין בעידן המודרני נוטים להמעיט בהשקעה בהכשרה רוחבית של עורכי דין צעירים, ומתמקדים במקום זאת בשיקולי תפוקה וביעילות לטווח קצר, אך כמובן שזה כאמור אינו השיקול היחיד.
המגמה האמורה מייצרת מחד מומחיות עמוקה ויסודית, ומאידך עלולה לפגוע ברוחב הראיה המקצועית הנדרשת לכאורה מליטיגטור. וכך, המצב הנוכחי אשר יוצר מתח בין התמחות נישתית מחד ושמירה על רוחב מקצועי מאידך, מעצב מחדש את פני המקצוע תוך שהוא יוצר אתגרים חדשים לעורכי דין ולקוחותיהם כאחד. הדילמה המקצועית הזו איננה רק שאלה טכנית של ארגון עבודה, אלא היא משקפת שינוי פרדיגמה עמוק בהבנת הליטיגציה כמקצוע. כלומר, האם ליטיגציה היא אמנות כללית של השכנוע, המבוססת על שליטה בכללי המשפט הכלליים ובפרוצדורה האזרחית שבה הליטיגטור הוא בראש ובראשונה משפטן טוב הבקיא בניתוח משפטי כללי ובבניית אסטרטגיה, ולא בהכרח מומחה נישתי, כאשר הניסיון המגוון בתחומים שונים נתפס כמשכלל את יכולות הליטיגטור ומעניק לו ראיה הוליסטית. או שמא יש חשיבות גדולה יותר להתמחות ספציפית בתחום מסוים כי איכות השירות המשפטי משתפרת משמעותית כאשר עורכי הדין מכירים על בֻּרְיָם תחום ספציפי.
היתרונות והחסרונות
הגישה אשר טוענת שנכון להתמחות בתחום מסוים סוברת שהתמחות זו מביאה לא רק ליעילות גדולה יותר, אלא גם למניעת הליכי סרק ולבירור מהיר ומדויק יותר של מחלוקות. בנוסף, לקוחות זוכים לכאורה לשירות ממוקד ומקצועי מעורכי דין הבקיאים בפרטי הפרטים הרלוונטיים בתחומם. המומחיות העמוקה מאפשרת הבנה מיטבית של המורכבות המשפטית בתחום, זיהוי מהיר של נקודות החולשה והחוזק, ובניית אסטרטגיה משפטית ממוקדת ויעילה. עם זאת, ההתמחות הגוברת מביאה עמה גם אתגרים לא מבוטלים. הראיה החד-ממדית העלולה להתפתח אצל עורכי דין מתמחים עלולה לפגוע ביכולתם להתמודד עם תיקים מורכבים הדורשים הבנה רב-תחומית. במשפט המסחרי המודרני, רבים מהתיקים כרוכים בהשתלבות של תחומי משפט שונים, והעדר רוחב יריעה עלול להוות חיסרון משמעותי. בעיה נוספת היא היעדר היכולת לתכלול עולמות ידע שונים. הליטיגציה המסחרית המודרנית דורשת לא רק הבנה משפטית עמוקה, אלא גם יכולת לחבר בין תחומי דעת שונים ולבנות טיעון הוליסטי. העדר יכולת זו עלול לפגוע באיכות הייצוג ולהוביל לפתרונות חלקיים או לא מיטביים.
עורכי הדין שנשאלו על הנושא הביעו דעות שונות שניתן להסיק מהן כי הדרך המקצועית הרצויה ביותר בתנאים הנוכחיים היא מציאת איזון מסוים בין התמחות ספציפית וידע כללי. העתיד של הליטיגציה המסחרית יעוצב כנראה על ידי עורכי דין שיצליחו לשלב מומחיות עמוקה בתחום ספציפי עם הבנה רחבה של המערכת המשפטית כולה ובתתי ענפים רבים. איזון זה, שאין ספק שההגעה אליו מאתגרת, הוא המפתח לשמירה על איכות השירות המשפטי במציאות שבה יש יותר ויותר עורכי דין המתמחים בתחומים ספציפיים. כדי להגיע לאיזון האמור משרדי עורכי הדין יצטרכו לפעול למציאת גישה מותאמת להכשרת עורכי דין צעירים למען פיתוח קריירה מקצועית שיכולה לענות על אתגרים אלה.
עורכי הדין המובילים התייחסו גם לסוגיות נוספות הנמצאות במרכז השיח של ענף עולם הליטיגציה המסחרית, כמו למשל לשאלה באם יש צורך לערוך 'אמנת עורכי דין לשימוש בבינה מלאכותית' וכיצד ניתן להתמודד עם העומס הכבד בבתי המשפט.
לכתבה התראיינו עו"ד ירון אליאסי, שותף בכיר במחלקת הליטיגציה המסחרית, משרד שניצר גוטליב סאמט, ד"ר ועו"ד גאי כרמי, בעלים ומנכ"ל, ד"ר גאי כרמי - חברת עורכי דין ועו"ד חניטל בלינסון נבון שותפה מובילה, ליטיגציה Arnon, Tadmor – Levy.
האם לדעתך יש צורך באמנת עורכי דין מחייבת לשימוש בבינה מלאכותית? אילו כללים הייתם קובעים?
עו"ד חניטל בלינסון נבון: "על אף המציאות הדינאמית בהקשר של התפתחות כלי AI, ואולי דווקא בגללה, אני סבורה שאין מקום לנסח אמנה ייחודית לשימוש בAI, וסט הכללים הנורמטיביים הקיים כיום בדין בהחלט יכול לשמש מענה הולם, מעין כלי קיבול, גם להיבטים מקצועיים ואתיים של שימוש ב-AI בעבודת עורכי הדין. הכללים הנורמטיביים אליהם אני מכוונת הם בעיקר חוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 וכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986. לו היינו מנסחים היום אמנת עורכי דין לשימוש בAI- בוודאי הינו מסדירים את העקרונות הבאים: חובת גילוי ללקוח על שימוש בAI-; קביעת אחריות מקצועית לתוצרי AI; בדיקות אמינות הכלים והתוצרים; שמירת הסודיות וחיסיון עו"ד לקוח (שנגזר מזה למשל האיסור להזין מידע חסוי לכלי AI ציבוריים ופתוחים); הכשרה מקצועית לשימוש בכלים וכיוצ"ב. אלא שכדי לקבוע עקרונות אלו, אין צורך, לעניות דעתי, לנסח אמנה ייעודית (אשר ממילא עלולה להפוך בתוך זמן קצר לבלתי רלוונטית לאור ההתפתחות הטכנולוגית המסחררת בכלי ה-AI). הכללים הללו נטועים בעקרונות הליבה של חוק לשכת עורכי הדין וכללי האתיקה – אחריות אישית, נאמנות, סודיות, הגינות, מקצועיות, כבוד המקצוע וכבוד לבית המשפט. למשל, סעיף 34(א) לכללים הקובע כי "לא יעלה עורך דין, בין בעל פה ובין בכתב, טענה עובדתית או משפטית ביודעו שאינה נכונה."; סעיף 2 לכללים הקובע כי "עורך דין ייצג את לקוחו בנאמנות, במסירות, ללא מורא, תוך שמירה על הגינות, על כבוד המקצוע ועל יחס כבוד לבית המשפט."; סעיף 19 לכללים לפיו "עורך דין ישמור בסוד כל דבר שיובא לידיעתו בידי לקוח או מטעמו, תוך כדי מילוי תפקידיו, זולת אם הסכים הלקוח במפורש אחרת..." ועוד. למעשה, סעיפים בכללי האתיקה ניתנים להחלה גם על שימושים שונים של בינה מלאכותית בעבודת עורכי דין, ובעיני הדרך הזו מאפשרת מתן מענה גמיש להתפתחויות השונות ולדינאמיות בעולם הטכנולוגי תוך שמירה על עקרונות הליבה. אכן, לשכת עורכי הדין פרסמה לפני כשנה גילוי דעת מקדים בעניין שימוש בבינה מלאכותית בעבודת עורכי הדין, החלטה את/24/60, המושתת כולו על פרשנות החוק וכללי האתיקה ביישום על השימוש ב-AI".
עו"ד ירון אליאסי, "השימוש בבינה מלאכותית מצוי בחיתוליו ועדיין לא חווינו את השימוש המשמעותי במערכת זו. סביר להניח שבעתיד מערכות בינה מלאכותית ישמשו אותנו לצורך כתיבת כתבי בי-דין והסכמים ברמה גבוהה, ארגון ותמצות חומרים, בדיקת חוזים וכו'. בשלב האמור, יהיה הכרח באמנה על מנת שהשימוש יהיה מוסדר וברור, כגון קביעת האחריות על השימוש בתוצרי הבינה המלאכותית. נכון להיום, השימוש בבינה מלאכותית עוד בראשיתו, ולטעמי עדיין אין צורך באמנה לשימוש בו. יחד עם זאת, על עורך דין שנעזר בבינה מלאכותית חלה האחריות המלאה לאשש את תוצריה ומסקנותיה בטרם שיעשה שימוש בתוצרים אלה. בנוסף, מחובתו של עורך הדין לשמור על פרטיות לקוחו בשימוש בבינה מלאכותית. זכורים לכולם אירועים מביכים ובלתי מקצועיים בעליל, בהם עורכי דין עשו שימוש בתוצרי בינה מלאכותית מבלי שבדקו את האותנטיות של תוצריה והדבר הוביל לנזיפה מצד בית המשפט. המקרים הללו לא אמורים להתרחש, וכאמור – עורך הדין שעושה שימוש בבינה מלאכותית הוא האחראי הבלעדי לבדוק את מהימנות התוצאות".
מה היא הפעולה ההכרחית הראשונה שיש לבצע כדי לקצר את משך זמני ההליכים המשפטיים בבתי המשפט?
עו"ד ירון אליאסי: "בראש ובראשונה תוספת כוח אדם למערכת השיפוט עצמה. נראה כי העומס על השופטים מביא לכך שדיונים נקבעים במרווחי זמן משמעותיים מאוד מהמועד בו ניתן לקיימם בפועל, ובכך ההליך כולו מתארך לחינם. בשל העומס על מערכת השיפוט, פרסום החלטות ופסקי דין מתעכב גם הוא וכפועל יוצא – מתעכב סיום ההליך כולו. אם יומן השופטים היה פנוי יותר והייתה להם עזרה מקצועית וזמינה יותר (עוזרים משפטיים ומתמחים) – דיונים היו יכולים להתקיים במועדים סמוכים להגשות הרלוונטיות ובנוסף הייתה גמישות רבה יותר בקביעת מועדים ששופטים נאלצים לבטל מטעמים שלהם או של בעלי הדין. בנוסף, יש לבטל דיונים שהצורך בהם והיעילות שלהם לקידום התיק לא משמעותית. לדוגמה, אפשר לוותר על דיון קדם משפט שלאחר תצהירי עדות ראשית. כמו כן, אלא אם קיים צורך מיוחד – אין טעם בקיום של יותר מקדם משפט אחד שיתקיים בין הגשת כתבי הטענות והשלמת ההליכים המקדמיים לבין דיוני ההוכחות. במקרה בו דיון כאמור מתחייב – ניתן לקיים אותו גם באמצעות מערכת היוועדות חזותית דוגמת ZOOM".
עו"ד חניטל בלינסון נבון: "הקטנת העומס באמצעות סינון וניהול יעיל של תיקים כבר בשלב מוקדם, יכולים לסייע בצורה דרמטית בקיצור זמני ההליכים בבתי המשפט.
אם המערכת תפתח כלים מובנים לסינון מוקדם של תביעות סרק, משאבי המערכת ינותבו להליכים האחרים ולניהול יעיל ומהיר יותר שלהם. לשם כך, יש, למשל, לחזק ולפתח את המיון המוקדם של ההליכים כבר בשלב קדם המשפט על בסיס החומרים המצויים בפני בית המשפט, ומיקוד הצדדים כבר בשלב המקדמי באופן אפקטיבי בשאלות האמיתיות שבמחלוקת. עוד, צריך להגביר את השימוש של בתי המשפט בכלי של סילוק על הסף ולהשית הוצאות משפט בשיעור ריאלי אשר ישמש כלי מרתיע מהגשת הליכים שאין להם מלכתחילה כל בסיס. בנוסף, הטמעת מערכות דיגיטליות המאפשרות קיום דיונים וירטואליים בהליכים המתאימים (ובאיכות גבוהה) תסייע מאד בניהול יעיל של יומני הדיונים ובמניעת דחיות דיונים שהם, לעניות דעתי, מהגורמים הבולטים להימשכות הליכים".
כיצד ההתמחות הגוברת בתחומי ליטיגציה ספציפיים משפיעה על המקצוע? האם התמחות ספציפית יוצרת יתרון או חיסרו תחרותי?
ד"ר ועו"ד גאי כרמי: "עורכי דין הווירטואוזים מפעם, ששלטו במספר תחומים, הם דור הולך ונעלם. אם דור המייסדים של המשרדים הגדולים צמח בעידן נטול התמחויות, מה שגרם להם להבין בתחומים רבים, הדור שנכנס בנעליהם כבר גדל בעולם של התמחויות. הראיה החד-ממדית של רבים מעורכי הדין (המצויינים בתחומם) היא גם תוצר של תמריץ כלכלי במשרדים אשר ממעיטים בזמן ההכשרה הרוחבית של עורכי דין חדשים ומתמקדים בשיקולי תפוקה בזמן קצר. החיסרון בכך הוא היעדר רוחב יריעה, פרספקטיבה צרה, והיעדר יכולת לתכלול עולמות ידע. בתיקים רבים זו יכולת הכרחית, והדור הצעיר לוקה ביכולות התכלול שלו. בעיני, מקצוענות משפטית מחייבת רוחב יריעה משפטי, המאפשרת לתכלל תחומי ידע רבים. חשוב לשמר זאת במקביל למגמות מיקוד והתמקצעות".
עו"ד חניטל בלינסון נבון: "ליטיגציה היא במהותה אומנות השכנוע. ליטיגטור טוב הוא בראש ובראשונה, משפטן טוב היודע לנתח כל קייס משפטי בכל תחום, לבנות את האסטרטגיה הנכונה ובסופו של דבר – לשכנע בצדקת לקוחו. בנוסף, ייחודו של הליטיגטור על פני עמיתו למקצוע נעוצה גם בשליטה בסדרי הדין, בפרוצדורה, ועניין זה משותף למרבית שדות המשפט. לכן, מנקודת מבטי תחום המומחיות הוא ליטיגציה כשלעצמה ולאו דווקא ליטיגציה נישתית - ליטיגצית נדל"ן, ליטיגצית מרכזים, ליטיגצית דיני פרטיות וכיוצ"ב. אולי החריגים לכך הם, משפט פלילי, דיני משפחה ודיני עבודה, וגם זאת לא בהכרח. אני בעצמי בלמעלה מ- 22 שנות ליטיגציה עסקתי בתחומים שונים ומגוונים מאד, בתחילת דרכי אף ליטיגציה פלילית (צווארון לבן) וכיום בעיקר ליטיגציה מסחרית/אזרחית מאד מגוונת בדיני תקשורת, בנקאות, תעופה, חשמל, פרטיות, תאגידים (ייצוג נושאי משרה, בעלי מניות וחברות בסוגיות מתחום דיני ני"ע וחברות), סוגיות כלכליות בתיקי משפחה ועוד. אמנם בשנים האחרונות רבים מתיקי הם הליכים ייצוגים ונגזרים, ובכך ישנו מיקוד כלשהו, אך עמדתי היא שהניסיון המקיף בסוגיות משפט שונות ומגוונות משכלל את יכולות הליטיגטור, את הראיה ההוליסטית של הסוגיה המשפטית המונחת לפתחו, ועל כן יוצרת לו בעיני יותר יתרונות מחסרונות".
עו"ד ירון אליאסי: "ההתמחות הגוברת היא מבורכת בעיני, בין היתר משום שהיא מביאה לשיפור משמעותי באיכות השירות שעורכי דין מעניקים ללקוחות. מוטב כי לקוחות יזכו לשירות מעורך דין שמכיר על בוריו תחום מסוים והוא יכול להעניק שירות מיטבי בתחום זה. היתרון הוא גם מערכתי, שכן ההתמחות הספציפית מונעת טענות והליכי סרק ומייעלת את בירור המחלוקות. חיסרון שעלול להיווצר מההתמחות הגוברת הוא התמקצעות יתר של עורכי דין בתחום ספציפי וכפועל יוצא פגיעה ביכולת של אותם עורכי דין לתת מענה מקיף בתחום הליטיגציה מעבר לאותו תחום ספציפי בו התמקצעו. בנוסף, צריך לשים לב לפער בין קצב ההתמקצעות של עורכי דין בתחומים ספציפיים לבין היכולת של מערכת השיפוט להגיע לאותה רמת התמקצעות".
d&b – לדעת להחליט
