ניתוח
עמית נגד כולם: סולברג, מינץ, גרוניס והיועמ"שית
נשיא העליון פסל בדעת מיעוט את מינויו של דוד זיני כראש השב"כ. בחוות דעתו הוא מבקר את ועדת גרוניס, שלא התייחסה לטוהר המידות של נתניהו
1. לאחר שלושה סיבובים בבג"ץ הסתיימה אתמול ההתדיינות המשפטית המפרכת סביב מינויו של האלוף דוד זיני לראש השב"כ. שני השופטים הדתיים, השמרנים, בוגרי הישיבות ודרי ההתנחלויות, המשנה לנשיא נעם סולברג והשופט דוד מינץ, הכשירו את המינוי כנגד דעת המיעוט של הנשיא יצחק עמית. עמית קבע שיש להחזיר את המינוי לוועדת גרוניס, הוועדה המייעצת לבחינת טוהר המידות, משום שלא שקלה כראוי את טוהר המידות של "הגורם הממנה", ראש הממשלה.
נתחיל מקצת רקע לא משפטי. נראה שקווי האישיות המשיחיסטים, שמנעו מנתניהו מלמנות את האלוף דוד זיני למזכירו הצבאי, הפכו לאחר טבח 7 באוקטובר ליתרונות במינויו כראש השב"כ. עכשיו המשיחיסט מתאים לנתניהו כזרוע חיונית מול ה"דיפ־סטייט", מול המוסדות הדמוקרטיים, מול הצביון החילוני והליברלי של המדינה. אגב, זה דומה קצת להתנגדות וההתחייבות המפורשת של נתניהו לפני הבחירות האחרונות שלא למנות את איתמר בן גביר לשר בממשלה שיקים. חלילה מלהשוות את זיני לבן גביר, אבל העובדה שפעם נמנו שניהם עם מסורבי נתניהו, ומסיבות דומות, ועכשיו הם ממונים מטעמו על השב"כ והמשטרה - היא מובהקת ובלתי ניתנת להכחשה.
2. על כשרות המינוי נפלה מחלוקת בין עמית לבין סולברג ומינץ. סלע המחלוקת הוא לכאורה טכני־משפטי, אבל בפועל הוא מהותי – באיזו מידה נתנה ועדת גרוניס את המשקל הראוי לטוהר המידות של נתניהו בהליך המינוי. השאלה בפסק הדין מאתמול היא: האם באחד ההליכים הקודמים הגיעו ראש הממשלה והיועצת המשפטית לממשלה להסכמה, שהסירה מעל סדר היום את שאלת סמכותו של נתניהו להציע כל מועמד, והכי חשוב – האם ההסכמה הזו קיבלה תוקף של פסק דין.
סולברג ומינץ משיבים בחיוב נחרץ. עמית קובע, ובנחרצות לא פחותה, שלא. ולכן, לשיטתו, "החלטת הוועדה המייעצת נעדרת בחינה מלאה של טוהר המידות של הגורם הממנה. פגם זה מקרין באופן ישיר על החלטת המינוי הנסמכת על החלטת הוועדה המייעצת". ועוד הוא קובע: "החלטת הוועדה המייעצת (היא) ללא בסיס עובדתי ומשפטי ברור, ואינו מאפשר לגורם המסתייע בהמלצתה – הממשלה – או לבית המשפט (במסגרת ביקורת שיפוטית) להתחקות אחר הלך מחשבתה".
עמית מבקר לא רק את הוועדה אלא גם את היועצת המשפטית לממשלה על העמדה שהציגה באת־כוחה עו"ד שוש שמואלי במהלך הדיון, עמדה שגימדה את שאלת טוהר המידות של נתניהו, שהובלטה במכתבה של היועצת לממשלה ולוועדת גרוניס. "בשים לב לטענות כבדות המשקל שעלו בחוות הדעת", כותב עמית, "אין די בהצהרה כללית (של שמואלי בדיון – מ"ג) שהדברים 'נבחנו'".
3. עמית חוזר על עיקרי הדברים ומדגיש את חומרתם. למשל, דרישת נתניהו מראש השב"כ היוצא רונן בר להתערב במשפטו הפלילי. "ראש הממשלה לחץ עליי", כתב בר בתצהירו, "באופן חריג וחוזר ונשנה, כדי שאתן הנחיה באופן שבפועל אינו מאפשר את ניהול המשפט. בתוך כך נעשה ניסיון לכפות עליי נוסח של חוות דעת מקצועית לכאורה שנוסחה על ידי ראש הממשלה או מי מטעמו, והועברה אליי תוך שנדרשתי להציגה כנייר עמדה מטעם ראש השב"כ". וכמובן הדרישות מבר לעקוב אחרי פעילי מחאה. "בעניין זה", כותב עמית, "הוועדה אומנם ציינה כי 'מן החומר עולה כי אכן היו מקרים שבהם רה"מ ביקש מראשי השירות לבצע פעולות שאינן ראויות במשטר דמוקרטי'".
ועמית לא חוסך ביקורת נוספת: "בהתייחס לאמירה של הוועדה המייעצת, שלפיה היו מקרים שבהם ראש הממשלה ביקש מראשי השירות לבצע פעולות "שאינן ראויות במשטר דמוקרטי", הרי שמדובר בקביעה שקשה לעבור עליה לסדר היום. למותר לחזור ולהזכיר כי אחד מתפקידי השירות הוא שמירה על סדרי המשטר הדמוקרטי ומוסדותיו".
4. סולברג ומינץ מגהצים פגמים אלה בניתוח משפטי "שמרני" שדוחה את טענות העותרים להיעדר ניסיון וכישורים מספקים של זיני; לניגוד עניינים של ראש הממשלה נתניהו במינוי; לטוהר המידות של הממנה ושל הממונה.
לגבי טוהר המידות של הממונה זיני כותב סולברג, כי טענות העותרים נגדו "מבוססות במידה רבה על פרסומים בתקשורת. דא עקא, כתבות עיתונאיות אינן יכולות להוות אסמכתא לטענות בפני בית המשפט זה ביושבו כבג"ץ". סולברג מונה את הטענות כלפי זיני, שאותן הוא מוצא שקריות או עיתונאיות (או שתיהן): "הסתיר מידע מן הרמטכ"ל ואף שיקר לו; הודח מן הצבא; הדליף דו"ח צבאי סודי על מנת שייֵעשה בו שימוש מטעה; התבטא באופנים המבטאים היעדר מחויבות לשלטון החוק, ועוד כיוצא באלה".
סולברג לא משתכנע שיש תשתית עובדתית או משפטית אמיתית לטענות אלה. ובכלל זה אין משקל להתבטאויות של זיני עצמו נגד בתי המשפט. קל וחומר שלא להתבטאויות בני המשפחה, שבאמצעותם ניתן לעמוד על בית גידולו של זיני. להתבטאויות אנטי־להט"ביות קשות של האב יוסף זיני; למשנתה הסדורה של רעייתו נעמי לגבי משימת־העל של היהדות החרד"לית; וגם לא לכך שהאח שמואל הוא נציגו של "מיליארדר הבית" של נתניהו סיימון פאליק, שהוא גם תורם לעמותות ימין קיצוני. "אדם עומד לפני בית משפט זה, ובכלל, ברשות עצמו, ואין לפקוד עליו השקפותיהם של אחרים, גם אם הם קרובים לו", כתב סולברג.
