הפיגורים במשכנתאות הם רק קצה הקרחון
מתחילת המלחמה עלה היקף הפיגורים בהחזרי משכנתא ב-50%, ועשרות אלפי משפחות עלולות לאבד את הבית בגלל חובות. בנק ישראל נוקט צעדים שיבטיחו את יציבות הבנקים, אבל נראה שעל יציבות משקי הבית, שממונפים בלי חשבון, אף אחד לא לוקח אחריות. נדרשת תכנית התערבות מיידית.
כל מי שמשלם משכנתא בשנים האחרונות בוודאי חווה את התסכול – התשלום החודשי עלה במאות שקלים אבל יתרת החוב לבנק רק גדלה. פלא שכזה. עם יוקר המחיה ונזקי המלחמה, לא מפתיע שיש עלייה חדה בפיגורי המשכנתאות. הפתרון של בנק ישראל - להגביל את הבנקים כך שההחזר החודשי של הלווה לא יעלה על 40% מההכנסה של משק הבית – מבטיח אולי את יציבות הבנקים, אבל משאיר את משקי הבית חשופים.
הענין הוא שההחזר החודשי על המשכנתא הוא רק חלק מהתמונה, ובפועל כ-1/3 ממשקי הבית לא גומרים את החודש, ויש להם בנוסף על המשכנתא גם הלוואות "רגילות" שצריך לשלם, שזה עוד אלפי שקלים בכל חודש. התוצאה היא משפחות שמעבירות 60-70% מהמשכורת לבנקים ולחברות האשראי. אפשר אולי "להתגלגל" ככה שנה-שנתיים, וכנראה לצבור בדרך חובות נוספים, אבל בסוף המציאות דופקת בדלת (תרתי משמע) ונאלצים להפרד מהבית, אחרי הרבה לילות בלי שינה, עם בור גדול בחשבון הבנק, ולא פעם גם עם זוגיות מפורקת או מחלות סטרס.
וזה חבל, בעיקר כי זה נורא מיותר. אין שום סיבה שמשפחות מתפקדות, עובדות ומשרתות, יגיעו למצב הזה. הרי הבנק הוא לא רק "המונע הזול" של כל הסתבכות כלכלית – הוא גם מקור ידע אדיר. הבנק שלנו יודע כמה אנחנו מכניסים ומוציאים כל חודש, הוא יודע אם אנחנו ממונפים בהלוואות, והוא יודע, בזמן אמת, אם איחרנו בתשלום הארנונה או כשהעסק מתחיל לדשדש. הבעיה היא שבמקום פתרונות שיעזרו לנו להתאזן כלכלית מציעים לנו לקחת עוד הלוואה, והלוואה למי שכבר מסובך בחובות זה כמו סיגריה לחולה ריאות. אולי מרגיע, אבל עלול להיות מסוכן.
בינתים, בנק ישראל נוקט באופן עקבי בצעדים שמטרתם אחת - לוודא שהבנקים נשארים יציבים. הבעיה היא שבינתים משקי הבית ממנפים את עצמם לדעת (ומשלמים על כך מחירים כבדים מאוד, ולא רק ברמה הכלכלית), בלי שאף אחד יקח אחריות על הענין, והתוצאה היא שבמקום שהמערכת הבנקאית תשרת את הציבור, קורה ההפך הגמור – מעמד הביניים השחוק נאנק תחת החובות בזמן שהבנקים שוברים שיאי רווחיות, והכל תוך כדי מלחמה.
מה בנק ישראל – בתור הרגולטור של המערכת הבנקאית - יכול לעשות? לא מעט.
ראשית כל, להכיר בכך שתפקידו לא רק לשמור על יציבות הבנקים אלא גם להגן על משקי הבית מקריסה כלכלית. יש לו את הסמכות והכלים לכך, וזה גם חלק מהגדרת התפקיד שלו עפ"י חוק.
שנית, לצמצם אשראי צרכני מסוכן שעלול להוביל לווים למערבולת חסרת שליטה של הלוואות, או למצבים של חדלות פרעון ומימוש משכנתאות. כך לדוגמה, אפשר להגביל פרסום של "הלוואות לסגירת המינוס", "אשראי מתגלגל" ושאר מוצרים מסוכנים, וגם לבחון את יחס החוב-תוצר של משקי הבית לא רק כשמדובר במשכנתאות, אלא גם כשהבנק נותן הלוואות צרכניות "רגילות".
ולבסוף, לקדם שיקום כלכלי - להנחות את הבנקים להתריע מבעוד מועד על מצבים של הסתבכות כלכלית (וכאמור - לבנקים יש את הכלים לזהות מצבים כאלו) ולהפנות לקוחות – מיד עם זיהוי בעיה - לתכניות התערבות מתאימות שיעזרו להם להתאזן כלכלית ולהמנע מהסתבכויות והלוואות נוספת.
עד שכל זה יקרה, הסיכון העיקרי נותר על משקי הבית, ולכן כדאי לחשוב טוב-טוב לפני שמקבלים החלטות כלכליות משמעותיות. לזכור תמיד שהלוואות צריך לפרוע ושיש להן מחיר (שאינו זול, בטח בימים אלו), לשקול בכובד ראש כל הרפתקה כלכלית (רכישת דירה, הקמת עסק וכיו"ב), ולהכנס אליה רק עם ליווי מקצועי מתאים, וכשאתם יודעים איך תפרעו את ההלוואות שאתם מתכננים לקחת.
עו"ד תומר רבינוביץ' מתמחה בחדלות פרעון ובהסדרי חוב, מייסד ומנכ"ל ארגון "דף חדש" העוסק בשיקום כלכלי של משפחות ועסקים קטנים
