פרשנות
משרד החינוך מכחיש, אבל הוא רוצה לדעת הכל על הילדים שלכם
בצעד חסר תקדים קיבלו מנהלי בתי הספר הוראה ליצור תיק אישי ממוחשב לכל תלמיד, ולתעד בו ציונים, היעדרויות ובעיות התנהגות. העובדה שמשרד החינוך חושב שמותר לו לאסוף את המידע – שערורייתית. ההכחשה הרפה שהוציא בעקבות הפרסום – מדאיגה מאוד
אתמול, לאחר שנחשפה כוונת משרד החינוך לנהל תיק אישי ממוחשב ומקוון על כל תלמיד מגיל 5 — שיכלול כל חיסור, כל ציון נכשל וכל מעשה קונדס ומשובה — פרסם המשרד מעין הכחשה. למעשה, המשרד נתן שיעור בנושא: איך מטעים את הציבור בלי ממש לשקר, או באמצעות חצי אמת. את ההכחשה הזו בהחלט ראוי להכניס לתיק האישי של משרד החינוך; הבעיה היא שתיק ההתנהגות של המשרד עמוס כל כך במחדלים, כישלונות והכחשות קודמים, שפשוט לא נותר בו מקום.
באותה הכחשה לכאורה נכתב כי “ההודעה הופצה על ידי ספק חיצוני ללא תיאום או אישור המשרד, והוסרה מיד עם זיהויה”. אכן, היתה הודעה של ספק חיצוני, וייתכן שהיא הוסרה עם זיהויה. אלא שכל חטאו של הספק היה בכך שעדכן את מנהלי בתי הספר מה הם נדרשים לעשות על פי תקן התוכנה החדש של משרד החינוך. הבעיה איננה הודעת הספק החיצוני, אלא התקן עצמו – שעדיין לא הוסר.
עוד נטען כי “אין ולא היתה כל כוונה לפעול כך”. אולם כאשר התקן כולל את כל הפונקציות הללו, ברור שהיתה כוונה לנהוג כך. ייתכן שכעת אין כוונה לממש זאת, במיוחד לאור הביקורת שמציגה את המשרד כמי שמנסה ליישם מדיניות בסגנון “האח הגדול”. אולם מה שלא כללה הכחשת המשרד — וזה החמור ביותר — הוא הודעה כי התקן שונה וכי האפשרות ליצור כרטיס תלמיד תוסר מהתוכנה. כל עוד זה לא קורה, משרד החינוך יכול לשוב ולהפעיל את “תיקי האח הגדול” בכל רגע נתון.
בהודעה שהפיצה חברת משוב, אחת מספקיות תוכנות ניהול בתי הספר, נכתב למנהלים: “עד היום הועברו למשרד החינוך נתוני היעדרויות בלבד; מעתה אנו נדרשים להעביר למשרד החינוך את כל נתוני ההתנהגות בשיעור (הפרעות, אי־הכנת שיעורי בית וכד’) וכן את כל הציונים באופן שוטף”.
בניגוד להודעת המשרד, הההודעה שיקפה במדויק את התקן החדש לתוכנה לניהול בתי ספר. בתקן זה נאמר: “יצירת כרטיס תלמיד — המערכת תאפשר ניהול פרטי תלמיד ב‘כרטיס תלמיד’. פרטי התלמיד יכללו את פרטיו האישיים ואת נתוניו הנוצרים במערכת, כגון אירועי הערכה, אירועי משמעת, ציונים, חיסורים, נוכחות בבית הספר כמרכיב בהערכת ההישגים בחינוך העל־יסודי, איחורים ועוד”.
“אנחנו רואים את העניין בחומרה”, אומר מנכ״ל ארגון מנהלי בתי הספר “מנהיגים”, גיל מושקביץ. “אנו מצפים שהמשרד יתנער לחלוטין מהכוונה לאסוף מידע כה מפורט על תלמידים ומורים. שום אדם שפוי לא יסכים שייאספו על ילדיו ציונים ונתוני התנהגות למערכת מרכזית שעשרות ואולי מאות אנשים מחזיקים בהרשאות אליה”.
משרד החינוך לא ביקש לאסוף נתונים סטטיסטיים, אלא לנהל תיקים אישיים לכל תלמיד ותלמיד, שבהם יתועד כל מקרה של בריחה משיעור, כל שליחת מסרון במהלך השיעור (או גלישה לאתרים בעייתיים), כל עימות, וכל כישלון בבוחן פתע. והשאלה המתבקשת היא: למה מידע כזה הוא מעניינו של המשרד?
על המשרד להורות באופן חד־משמעי על ביטול הרכיב הזה בתוכנה, כך שאיש לא יוכל בעתיד לעשות בו שימוש. מאחר שהמשרד מנסה לטשטש את העובדה שמדובר בהחלטת מדיניות ברורה, קיים חשש כי יימנע גם מביטולה בפועל.
עידן הביג דאטה והבינה המלאכותית יוצר אפשרויות רבות ומגוונות לעקוב אחר כל מהלך של כל אזרח — וגרוע לא פחות, להצליב את המידע הזה. אלא שכאן מדובר בילדים. לא רק שיש בעיה באיסוף מידע כזה מעבר למסגרת בית־הספר, אלא חובה להימנע מאיסוף מידע שעלול לרדוף את הילדים גם בבגרותם.
לא רק שיעור מבוא בזכות לפרטיות צריכים לקבל הפקידים הבכירים במשרד החינוך, אלא גם שיעור בדיני מאגרי מידע. משרד החינוך ביקש ליצור מאגר מידע ענק ומפחיד בהיקפו וברגישות המידע שבו. מתבקשת השאלה: האם בכלל התבקש רישיון למאגר כזה? ואם זהו היחס לתלמידים — הרי שמדובר גם בשיעור מאלף על איך לא מנהלים משרד.
