דו"ח המבקר
מחדל העובדים הזרים: 110 אלף נעלמו ביום אחד — והמדינה לא הייתה ערוכה
העובדים הזרים הגיעו לישראל במשך שנים בצורה לא מנוהלת, מבלי שהמדינה נערכה לחירום, ומבלי שנחתמו הסכמים בילטראליים חדשים להבאת עובדים זרים ממדינות נוספות; מלחמת חרבות ברזל וההחלטה לוותר על הפלסטינים חשפה את היעדר המוכנות של המדינה לתרחישים ממושכים של מחסור בעובדים
במשך קרוב לשני עשורים, פעל שוק העובדים הזרים בישראל, ללא תכנון אסטרטגי וללא היערכות לעת חירום, כך עולה מדו"ח המבקר שפורסם היום (ד'). ההזנחה של תכנון העסקת העובדים הזרים בישראל הובילה למחסור חמור בעובדים ולנזקים שהוערכו בטווח הזמן הקצר ב-3.1 מיליארד שקל (בענפי החקלאות הבנייה והתעשייה). בטווח הארוך, כאשר לוקחים בחשבון גם היבטים כמו עיכוב במסירת דירות, תשלומי פיצויים לדיירים, והתארכות משך הבנייה, ההערכות הן כי מדובר בפגיעה משמעותית בהרבה.
מבקר המדינה החל לבדוק את נושא התכנון וגיבוש המדיניות של המדינה להתמודדות עם המחסור בעובדים החל מתחילת שנת 2024 ועד ליוני 2025, אך כפי שגם הוא כותב בדו"ח, לא מדובר בבעיה שנולדה בשנים האחרונות אלא בהזנחת התחום במשך עשרות שנים, והיעדר האסטרטגיה צפה על פני השטח כאשר החל המחסור בעובדים לאחר המלחמה. הנתונים לפי דו"ח המבקר מראים, כי ערב מלחמת חרבות ברזל היו בישראל 150-170 אלף עובדים זרים, ונוסף על כך הועסקו כ-105 אלף פלסטינים. לאחר פרוץ מלחמת חרבות ברזל נוצר במשק מחסור מיידי של כ-110 אלף עובדים, רובם המוחלט (91%) הם פלסטינים שעבדו ברובם בענפי הבנייה והחקלאות ובהתאם להחלטת המדינה עבודתם הופסקה עם תחילת המלחמה. החקלאות והבניין הם גם הענפים שספגו את הפגיעה הקשה ביותר עקב המשבר.
מהדו"ח עולה, כי רשות החירום הלאומית (רח"ל) לפני מלחמת חרבות ברזל לא כללה בתרחישים שלה מצב של מחסור ממושך בכוח אדם, והם צפו רק פערי כוח אדם בחקלאות לטווח קצר בלבד. בתרחיש לא נכללה התייחסות למחסור בעובדים לא ישראלים בתחום הבניין, ענף שלפי ניסיון העבר נוטה להיפגע במצבי חירום, כפי שאכן קרה בהמשך בחרבות ברזל.
ברמה המעשית, דו"ח המבקר מראה כי היעדר מדיניות ארוכת טווח בתחום העובדים הזרים הובילה לכך שכל הגופים שעוסקים בכך "הופתעו" עם פרוץ המלחמה וההשלכות על העובדים הזרים (כולל הפלסטינים) ועל המשק, והם עברו לעבוד במתכונת של כיבוי שריפות שלא תמיד צלחה. אחת הדוגמאות הבולטות לכך, היה שבמועד תחילת המלחמה, כמעט בכל אחד מהענפים העיקריים שהסתמכו על עובדים זרים היה רק הסכם פעיל עם מדינה זרה אחת בלבד להבאת עובדים זרים, (למעט ענף הבניין שאליו הובאו עובדים ממולדובה, אוקראינה וסין). בחקלאות – תאילנד, בסיעוד ביתי - סרי לנקה, בסיעוד מוסדי – נפאל, ובענף המלונאות – פיליפינים.
ברגע האמת, רק לאחר המלחמה, היה צורך להתחיל ולחתום על הסכמים, אך חלק מהמדינות שמהן ביקשו לגייס לא היו ערוכות לכך בהיבט של מיון העובדים, חלק מהמעסיקים קבעו כי הם לא מעוניינים לעבוד עם עובדים ממדינות מסוימות, וגם ממשלות זרות לא בהכרח נרתמו לכך והשפיעו על היכולת לגייס. בשנים 2024-2025 מדינת ישראל חתמה על הסכמים עם מלאווי ואקוודור לחקלאות, עם נפאל לסיעוד מוסדי, ועם סרי לנקה לענפי המסעדנות והתעשייה. יחד עם זאת, עד יולי 2025 לא נחתמו הסכמים עם מספר מדינות למרות שמשרד החוץ ניסה לקדם הסכמים איתן, ובפועל במרץ 2025 עדיין היה במשק מחסור של כ-71 אלף עובדים בענפים השונים. בענף הבנייה למשל, גדל מספר העובדים הזרים מכ-30 אלף - במאי 2024 לכ-63 אלף עובדים ביוני 2025, אך עדיין היו חסרים לענף 37 אלף עובדים.
כל זה התרחש, כאשר הצורך במדיניות ברורה ובהסדרת התחום היה ברור לכולם ואף עלה בעבר, לפני כשני עשורים (בשנת 2008), כאשר הוחלט לכנס את ועדת אקשטיין (ועדה ברשות פרופ' צבי אקשטיין) בנושא. הוועדה פרסמה את מסקנותיה באותה השנה, וקבעה כי נחוצה תוכנית עבודה אסטרטגית מעודכנת וכוללת שעוסקת בכמות העובדים הלא ישראלים הנחוצה למשק. תוכנית כזו, קבעה הוועדה, צריכה להתבסס על ניתוח השינויים שחלו בהיבט המקרו-כלכלי במשק ולפיהם יש לפעול לחתום על הסכמים בילטראליים. למרות זאת, מדינת ישראל הגיעה אל חרבות ברזל עם הסכמים בילטראליים בודדים ועם חוסר יכולת לגייס עובדים חדשים באופן מהיר. "בשנים שקדמו למלחמה רשות האוכלוסין וההגירה, משרד החוץ, משרד המשפטים, משרד הבינוי והשיכון, משרד החקלאות, משרד הכלכלה, משרד התיירות, משרד הרווחה ומשרד הבריאות לא פעלו במרץ, לחתימת הסכמים בילטראליים חדשים", לשון הדוח.
לצד אלה, אחת הנקודות שהקשו מאד על גיבוש מדיניות סדורה גם לאחר שכבר התברר גודל הבעיה הייתה היעדרו של גורם מתכלל בתחום. במשך יותר משנה ממועד פרוץ מלחמת חרבות ברזל, ההחלטות לגבי מספר העובדים הזרים התקבלו במשא ומתן בין המשרדים השונים ולא תמיד באופן ההולם את מלוא הצרכים של ענפי המשק. לפי המבקר, הדבר גרם להתמשכות תהליכי העבודה, ולעיתים אף לדחיית הבקשה של המשרדים הייעודיים להעסקת עובדים זרים נוספים או להפחתת מספר העובדים הזרים הדרושים. גם החלטתו של הקבינט החברתי-כלכלי מדצמבר 2023 שלא לאשר את מתווה כניסת הפלסטינים שהציע המטה לביטחון לאומי בעניין מתן אפשרות להעסקת עובדים פלסטינים התקבלה בלי שהמשרדים השונים הציגו לו את מלוא המידע על הפגיעה הכלכלית הצפויה. במועד סיום הביקורת עדיין לא בחן הכלכלן הראשי במשרד האוצר ואף לא כל גורם אחר, את הנזק המצטבר ארוך הטווח הצפוי למשק בגין המחסור בעובדים לא-ישראלים.
עוד מגלה הדו"ח, כי בדצמבר 2024 המדינה הקצתה מכסת עובדים זרים ייעודית גם לקבלנים קטנים ולקבלני שיפוצים, אך עד מרץ 2025 לא הגיע ולו עובד זר אחד לעבוד בשיפוצים והדבר פגע הן בקבלנים עצמם והן באזרחי מדינת ישראל שזקוקים לשירותיהם, ובייחוד באזרחים שבתיהם נפגעו במלחמת חרבות ברזל ובפרט במבצע "עם כלביא".
