פרשנות
בג"ץ גלי צה"ל: ההיבריס השלומיאלי של קרעי וכ"ץ לא הותיר לשופטים ברירה
ביהמ"ש העליון, בהרכב שכלל רוב שמרני, פסל אתמול את החלטת הממשלה לסגור את תחנת הרדיו הצבאית; כמו פורץ שמשאיר בזירת הפשע טביעת אצבעות ותעודת זהות, כך השרים ישראל כ"ץ ושלמה קרעי זעקו את המניע הפסול מכל פינה
בג"ץ, בהרכב של שני שופטים שמרנים, יחיאל כשר ואלכס שטיין, ושופטת ליברלית, דפנה ברק-ארז, ביטל אתמול את החלטת הממשלה לסגור את גלי צה"ל. עילת הביטול היא אחת הנדירות בארגז הכלים המשפטי של המשפט המנהלי: "עילת השיקולים הזרים". משמעותה: אם המניע להחלטה הוא פסול - ההחלטה בטלה. מאחר שהשיקול הזר או הפסול אינו היחיד בדרך כלל שהרשות שוקלת, ותיתכן החלטה שמתבססת על שיקולים זרים וגם ענייניים - אז אם השיקול הזר הוא הדומיננטי בקבלת ההחלטה - דינה להיפסל.
ולפני שנצלול לגלי צה"ל עולה שאלה מעניינת שמעולם לא נבחנה: האם ניתן יהיה לפסול חוק, למשל חוק מח"ש, בגלל שיקול זר או מניע פסול לחקיקתו. יש הבדל מהותי בין פסילת החלטת ממשלה לבין ביטול חוק של הכנסת. חוק ניתן לפסול רק בהיותו סותר נורמה שמנויה בחוק יסוד. למשל, כאשר החוק נחקק לתכלית בלתי ראויה. מניע פסול בהחלט יכול להיחשב כתכלית לא ראויה. המכשול כמובן יהיה ביכולת להוכיח את המניע הפסול. מותר לממשלה לסגור את גלי צה"ל כמו שמותר לה להקים מח"ש חדשה שלא תהיה חלק ממשרד המשפטים. אבל אסור שהסמכות הזו תהיה נגועה בשיקולים זרים ופסולים.
השימוש בעילה הזו הוא נדיר. ראשית, כי רובן המכריע של החלטות - גם הטובות וגם הגרועות, גם הנייטרליות וגם האידיאולוגיות - מתקבלות משיקולים סבירים. שנית, כי כאשר השיקול הוא פסול, קשה להוכיח אותו. כמו בעבירת השוחד שהצדדים לא משאירים מסמך או טביעת אצבעות.
סיפור גלי צה"ל הוא מקרה קל. כמו פורץ שמשאיר בזירת הפשע טביעת אצבעות וגם את תעודת הזהות והמפתחות של הרכב, כך "הפורצים" שלנו, השרים ישראל כ"ץ ושלמה קרעי זעקו את המניע הפסול מכל פינה. בגלל ההיבריס, הצורך להתרברב, לתקוע אצבע בעין לכל נורמה ראויה של ממשל תקין. בגלל שיטת הבום-בום שהפציץ כ"ץ בסרטוניו, בגלל האיבה התהומית שמפעפעת מקרעי כלפי גלי צה"ל שבעיניו הפכה ל"מעוז פוליטי שמנמיכה את רוחם של החיילים ופוגעת במורל שלהם בזמן מלחמה". והכל ללא בסיס וללא תשתית עובדתית.
את השיקול הזר שהניע את החלטת הסגירה – שידור תכנים שהשלטון תופס אותם כמנוגדים למשנתו - זיהו השופטים במיוחד בשני אלה: במכתב מיום 30.3.2025 ששלח קרעי לכ"ץ ובהרכב הוועדה שהקימו השניים כדי לסגור את התחנה.
כותרת המכתב כבר הסגירה את היעד "הנדון: סגירת גלי צה"ל והפרטת התדרים". ובגוף המכתב מפורשים כוונתו ומטרתו "לקדם יחדיו מהלך ראוי ומתבקש: סגירת תחנת הרדיו הצבאית גלי צה"ל". אם כך מנוסח המכתב שנועד להתניע את הוועדה, ברורה לגמרי התחנה הסופית של קבורתה. אגב, המכתב יצא בעקבות ישיבת ממשלה שבה הנחה ראש הממשלה את צמד שריו לבחון את סגירת גלי צה"ל, תוך שציין כי התחנה "אינה נדרשת". כאילו אמר להם – תבחנו מה לעשות עם משהו שלא באמת צריך אותו.
גם הוועדה הורכבה כדי לספק את המבוקש. היו"ר יפתח רון טל התפטר לאחר שהבין את ניגוד העניינים בסיטואציה. שניים מחברי הוועדה, שרה העצני כהן ואלעד מלכא, התבטאו בעבר נגד גלי צה"ל ותמכו בסגירתה, כך שמינוים, לפי השופטים, עורר חשש ממשי למשוא פנים. השיבוץ הזה מזכיר את ועדת השרים שמינה שר המשפטים יריב לוין "לבחון" את פיטוריה של היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה. נדמה שלא היה שם אחד שלא גידף אותה וקרא להדיחה. בעודו מכהן כחבר ועדה התראיין מלכא לפודקאסט ובמענה להערת המראיין כי "חיסל את גלי צה"ל", השיב: "רגע, עוד לא חיסלנו, לא צועקים 'יש' לפני הגול". האם צריך יותר מזה כדי להבין שהמטרה סומנה עוד לפני שהחץ נורה.
השיקול הזר כאן הוא שחברי הממשלה החליטו להורות על סגירת התחנה משום ששידוריה נתפסים על ידם כמייצגים עמדות המנוגדות לשלהם. "כאשר רשות מבצעת פעולה העשויה להשפיע על חופש הביטוי", כתב השופט כשר, "אין היא רשאית להביא בחשבון את תוכנו של הביטוי". בדיוק כמו שהמשטרה חייבת להגן על חופש ההפגנה בלי קשר לתוכנה. בדיוק כמו שחלוקת כספי תמיכות המדינה, למשל למוסדות תרבות, אינה יכולה להיות מותנית בתוצריהם. ואיך אפשר בלי לצטט את המשפט האלמותי של הנשיא משה לנדוי מלפני למעלה מ-60 שנה: "שלטון הנוטל לעצמו את הרשות לקבוע מה טוב לאזרח לדעת, סופו שהוא קובע גם מה טוב לאזרח לחשוב; ואין סתירה גדולה מזו לדמוקרטיה אמיתית, שאינה 'מודרכת' מלמעלה".
דרך הפעולה של קרעי וכ"ץ במקרה הזה היא ביטוי נוסף לשלומיאליות והאימפוטנטיות של הממשלה שנכשלת ומועדת שוב ושוב במעשי ידיה. ביום פרסום פסק הדין היינו עדים לפיאסקו נוסף – הכאוס בנתב"ג, יום אחרי שהשרה מירי רגב ביקרה שם, שיבחה את העובדים והתעופפה עם כל בכירי משרדה למרוקו מבלי לזהות את הפצצה המתקתקת שנותרה מאחור. השרים האלה שתפארתם היא להתלונן על גזלת המשילות בידי הדיפ סטייט, מוכיחים שוב ושוב את הסיבה לכך – לא כוחם של הפקידים גוזל את משילותם אלא אוזלת ידם וחוסר כישוריהם. סיפור גלי צה"ל הוא הוכחה טובה לכך: מי שנכשל אצל שופטים כשטיין וכשר הוא באמת לא יוצלח גמור.
