הים סוף סוף נרגע – וישראל לוקחת פיקוד: מפרץ אילת-עקבה הופך מגבול לשער של שלום
אחרי שנים של "כוננות ספיגה", חמסין מדיני וגשמי טילים – נדמה שהמזרח התיכון סוף־סוף לובש בגדי קיץ. אם עד לאחרונה כל מגע בין מדינות האזור הרגיש כמו מו"מ בין גמל לכריש – היום, דווקא מתוך הסערות, נולדת שותפות. ישראל, במקום להסתגר מאחורי גבולות, יוצאת החוצה – לא רק עם דגל, אלא גם עם כוס קפה וכוונות טובות, והיא לא לבד
אחרי שנים של "כוננות ספיגה", חמסין מדיני וגשמי טילים – נדמה שהמזרח התיכון סוף־סוף לובש בגדי קיץ. אם עד לאחרונה כל מגע בין מדינות האזור הרגיש כמו מו"מ בין גמל לכריש – היום, דווקא מתוך הסערות, נולדת שותפות. ישראל, במקום להסתגר מאחורי גבולות, יוצאת החוצה – לא רק עם דגל, אלא גם עם כוס קפה וכוונות טובות, והיא לא לבד.
המקום שמסמל יותר מכל את המהפך מכך, הוא מפרץ אילת־עקבה – פינה גיאוגרפית שנראתה פעם כמו סוף העולם והפכה ללב הפועם של שיתוף פעולה אזורי. ארבע מדינות – ישראל, ירדן, מצרים וערב הסעודית – מסתדרות זו עם זו באותו מפרץ. פלא בפני עצמו.
ישראל כבר לא רק "הילדה החכמה של הכיתה", אלא גם זו שפותחת את המחברת ומשתפת. הניצחון על איראן (כן, זה ההוא עם הזקן והצנטריפוגות) סימן לא רק סיום עידן האיום – אלא גם התחלה של עידן חדש שבו שיתוף פעולה גובר על חשדנות, ותיירות גוברת על תיאום ביטחוני.
משדה מוקשים – לשדה תעופה
ארבעה שדות תעופה בינלאומיים מקיפים את המפרץ – רמון באילת, נמל עקבה, שארם א-שייח, ופרויקט "נאום" הסעודי – כל אחד מהם הוא לא רק מסלול המראה, אלא מסלול לשלום. נוסיף לזה קווי שיט אזוריים, מלונות חמישה כוכבים (ואפילו כמה עם כוכב שישי בדעת הקהל) ופתאום, המקום שפעם שימש כתירוץ לא לצאת מהמלון – הופך ליעד שמדלגים בו בין מדינות כמו בין בריכות במלון הכל כלול.
שיתוף פעולה תיירותי? כבר יש! מסלולים משותפים לפטרה, ים המלח, אילת והרי אילת – בלי להתווכח מי המציא את החומוס. במקביל, פרויקטים חוצי גבולות של טכנולוגיות מים, אנרגיה ירוקה וחקלאות מדברית. חברות הייטק ישראליות כבר מקימות שלוחות באילת – שקיבלה מעמד של אזור סחר חופשי וטכנולוגי עם בונוסים למשקיעים. או בקיצור – הסיליקון ואדי פוגש את ים סוף.
מהפריפריה – לפרונט
אילת, שעד לא מזמן הייתה היעד שבו חוגגים סיום בגרויות, הופכת למוקד כנסים, חדשנות ואקדמיה. כבר לא רק "העיר שהרכבת לא הגיעה אליה", אלא מרכז לוגיסטי בין מזרח למערב. בעתיד הלא רחוק, רכבת מהירה תחבר אותה לתל אביב, ריאד, קהיר ועמאן. הזמן מתקצר, המרחקים נעלמים, ופתאום – אילת נראית כמו קיצור דרך לעתיד.
בין שלושה פלאים – ואלמוג אחד
שלושה מתוך שבעת פלאי העולם נמצאים במרחק שעה נסיעה מהמפרץ: הפירמידות של גיזה, פטרה וים המלח. ואם תשאלו אותנו, גם שוניות האלמוגים של ים סוף ראויות לתואר. חברות תיירות מציעות "מסע של פלאים" בארבע מדינות, שלושה פלאים, חמישה ימים והמון סטוריז באינסטגרם.
השקעות במקום טילים
כשהרעש פסק, הכסף התחיל לדבר. הסרת האיום האיראני הביאה איתה רוגע בשווקים, ובורסה ירוקה יותר מירוק של דולרים. השקעות זרות במרחב זינקו ב־350% בשנתיים האחרונות, עם כניסה של קרנות תיירות, ענקיות נדל"ן, פלטפורמות בלוקצ'יין (ואפילו כאלה שעדיין לא מבינות מה זה אומר). שותפויות בין ממשלות, אוניברסיטאות ויזמים מקומיים הופכות את האזור למעבדה ענקית לחדשנות מדברית.
שלום עושים בין אנשים – גם אם הם צועקים קצת
המהפך הזה לא נולד רק מהשקט, אלא מתבונה מדינית ויכולת תמרון. הנהגת ישראל ידעה לנצל הישג צבאי לרווח מדיני. שיתוף הפעולה בין משרד החוץ, מערכת הביטחון והמגזר העסקי הביא ליצירת שפה חדשה באזור, שפה של עשייה, ולא רק של אזהרות.
אילת הופכת לנמל הסחר של ישראל עם רציפים מתקדמים, מרכזי מטען ותשתיות שמחברות אותנו לאפריקה, אסיה ואירופה. כן, כן אותו מפרץ אילת, זה שעד לאחרונה שימש בעיקר לעשיית סלפי עם דולפין, הופך לשער ימי מרכזי למדינה שלמה.
סיכום בסגנון מקומי: יאללה, מתחילים
המציאות הזו של שלום, תיירות, שגשוג ותחבורה כבר לא בדיון בוועדה, היא מתרחשת. אם נביט קדימה, ניווכח במזרח תיכון חדש הכולל גם הומור, גם טכנולוגיה ובעיקר תקווה. ישראל לא עוד שחקנית משנית היא יוזמת, מובילה ומקשרת. ואולי, רק אולי, מפרץ אילת־עקבה הוא לא רק נקודת ציון גיאוגרפית, אלא הלב החדש של האזור, שפועם בתקווה אמיתית.
מאת: אבי כראל – מנכ"ל ובעלים קבוצת כראל
d&b – לדעת להחליט
