פרשנות
צומת השב"כ: השליח המיוחד לפגיעה בדמוקרטיה ובטוהר הבחירות
לפי הפשרה בבג"ץ, נתניהו יוכל מחר להכריז על מועמדו לראשות השב"כ. אם רה"מ אכן יבחר בדוד זיני, שנאמן לצו הרבנים ולא לציווי הדמוקרטי, יוכלו השניים בתירוץ של נימוקים ביטחוניים לסכל הצבעה של הציבור הערבי בבחירות. גם היועמ"שית הרימה ידיים והבינה: את הכהניסט בן גביר לא ניתן להמיר לדמוקרט ויש לפטרו
1. זיני: מינוי מסוכן ונכלולי
לפי הפשרה שהושגה בבג"ץ יוכל מחר ראש הממשלה בנימין נתניהו להכריז על מועמדו לראשות השב"כ. לפי הפשרה יפוג ניגוד העניינים שמנע מראש הממשלה את המינוי. בהחלטת בג"ץ נכתב אמנם כי "ראש השב"כ שימונה לא יעסוק, במישרין או בעקיפין, בחקירת הפרשות המכונות 'קטאר־גייט' ו'בילד'", אבל נתניהו זקוק לראש שב"כ למטרות ומשימות חשובות אף יותר מחקירות אוריך ופלדשטיין. למשל, הוא זקוק לראש שב"כ שאפשר לסמוך עליו בתקופת בחירות.
יכול להיות שנתניהו יפתיע ולא יציע בסוף את זיני. מצד שני, קשה להאמין שהוא ייתן לעיתון "הארץ" את הסיפוק לטרפוד את המינוי באמצעות כתבת הדיוקן המעמיקה שפרסם על זיני ביום ששי האחרון. ועדיין, למרות הסיבות והנימוקים הרבים נגד המינוי, תמיד ינקר הספק שמא זיני יברא עצמו כאדם ענייני ונאמן למדינת ישראל, לחוקיה ולדמוקרטיה שלה. וזו הערכה מרחיקת לכת, בהינתן הסיכוי הקלוש שזיני יעדיף ציות ליועצת המשפטית לממשלה ולא לרב יהושע צוקרמן, מחסידי הרב טאו ראש ישיבת הר המור.
לנתניהו ניסיון ארוך, ולא תמיד חיובי מבחינתו, במינוי חובשי כיפה שנתפסים תמיד כאנטי־תזה לדיפ סטייט הקלאסי – עובדי ציבור ממלכתיים שנאמנים לממשלה ולא למלך, לשלטון החוק ולא לשלטון המנהיג. כך הוא מינה את רוני אלשיך למפכ"ל, את אביחי מנדבליט ליועץ משפטי לממשלה, את מתניהו אנגלמן למבקר המדינה. מכולם היו לו ציפיות גדולות ומכולם הוא התאכזב. אלשיך ומנדלבליט הגישו נגדו כתב אישום ואנגלמן, רק בשבוע שעבר, הוציא דו"חות נוקבים נגד התיפקוד הממשלתי לאחר טבח ה־7 באוקטובר.
זיני, להבדיל מהשמות לעיל, שייך לגרעין הקיצוני יותר של חובשי הכיפות. אלה שנתונים ישירות לפיקוח הצמוד של הנהגת ולובי המתנחלים. זיני, להבדיל מהשמות לעיל, שייך לקבוצת החזון המשיחי שלא רק מנוכרת למשימת הגנת הדמוקרטיה (שמסורה לשב"כ בחוק השב"כ), אלא גם מסכנת אותה בפועל. נתנו כאן לחתול מסוכן למדי לשמור על השמנת הדמוקרטית.
אם אכן ייפול הפור על זיני, יגיש אותו נתניהו לאישור הוועדה המייעצת בראשות נשיא העליון לשעבר אשר גרוניס. אותו גרוניס שכראש ועדת החקירה הממלכתית פרסם השבוע מסמך נוקב וחמור במיוחד על מעורבותו השערורייתית של נתניהו ברכש הצוללות וספינות הנצ"ל.
גם מינוי זיני נרקח בנכלוליות דומה: מאחורי גבו של הרמטכ"ל ותוך בוז וזלזול בערכי הארגון, המקצועיות וההתאמה. ואם שם מקנן החשד לקשר פסול עם טיסנקרופ, כאן מקנן החשד לקשר פסול עם המיליארדר פאליק מקורבו של נתניהו. נכון, זה לא מצדיק ועדת חקירה כמו בסיפור הרכש, ועדיין זה מותיר פתח לוועדה המייעצת שאמורה לבדוק לא רק את טוהר הממונה אלא את טוהר המינוי. סיפור המינוי מצטרף לסיפור הצוללות כדוגמה נוספת לדרכי הרמייה העקלקלות שבהן נתניהו מתנהל בקודשי הקודשים של המערכות הביטחוניות.
כדי לנצח בחירות, הממשלה זקוקה לצדה יועץ משפטי, מפכ"ל וראש שב"כ. בכוחם של שלושת אלה לגבש מדיניות שבכוחה להבטיח את טוהר הבחירות או להבדיל את הטייתן וזיהומן. וזה מסביר את הלהיטות של ממשלת ישראל להשתלט על שלוש הפונקציות האלה. המפכ"ל כבר בידיה, היועצת מפרפרת כרגע בבג"ץ וראש שב"כ כדוד זיני הוא הבטחה גדולה לאיש שיוכל לתרגם את הטרור הפלסטיני מחוץ ומבית לאמצעים שידכאו את התמריצים והיכולות של הערבים להגיע לקלפיות.
2. בן גביר: ספרד לא לבד
לאחר שספרד אסרה את כניסת השר איתמר בן גביר לשטחה, מבקשת עתה היועצת המשפטית לממשלה לאסור את המשך כהונתו כשר לביטחון לאומי. וזאת בגלל ש"התנהלות השר במהלך כהונתו פגעה ופוגעת בעצמאות שיקול הדעת האופרטיבי של המשטרה במחאות ובחקירות, ובאופייה הממלכתי המקצועי והא־פוליטי, וכן מכרסמת בשלטון החוק".
הדברים נכתבו בעדכון לבג"ץ במסגרת העתירות להעברת בן גביר מתפקיד השר הממונה על המשטרה. לאחר ניסיונות כושלים לקשור את בן גביר לדמוקרטיה והתחייבויות שלו לקבל את עולה - הרימה בהרב־מיארה ידיים והבינה שאת הכהניסט הזה לא ניתן להמיר לדמוקרט. היא מונה שורה של דוגמאות לפיגועים של בן גביר. למשל, פסילת קידומה של הקצינה רינת סבן רק בגלל מעורבותה בחקירות ראש הממשלה נתניהו בתיקי האלפים ויועצו יונתן אוריך. בן גביר לא מאותת כאן רק לנתניהו, אלא גם לחוקרי המשטרה – מוטב להימנע מחקירות שחיתות משטרתית שמא יבולע להם כמו לסבן.
דוגמה נוספת היא מסמך מדיניות ההפגנות שפרסם בן גביר. "הוראות אלה", כותבים נציגי היועצת לבג"ץ שוש שמואלי ומתניה רוזין, "אינן עולות בקנה אחד עם הדין ועם פסיקת בית המשפט הנכבד בנושא הזכות להפגין, ואינן עולות בקנה אחד עם התייחסות המפכ"ל שהועברה לשר ואף לא עם הנחיות גורמי האכיפה בנושא, ואף מתייחסות להיבטים שאינם בתחום לגביו מוסמך השר לקבוע מדיניות בהתאם לדין".
והעדכון מסכם: "השפעתה השלילית המצטברת של התנהלות השר היא כבדת משקל וארוכת טווח, נוכח השילוב בין סמכותו של השר למנות מפקדים בכירים מדרגת סגן ניצב, והמסר המחלחל לכל שדרות הפיקוד והדרג הזוטר כי הקידום המקצועי תלוי במידה רבה בכך שהתפקוד באירועים אופרטיביים יתאם את רצונו של השר".
היועצת מקווה שבית המשפט ייעתר לבקשה לקבוע דיון דחוף ולא ייענה למאמצי הדחייה של הממשלה שקיבלה אישור לייצוג נפרד פרטי אבל לא באמת ממהרת להגיב לעתירות.
3. נתניהו: מגיע לתחתיות חדשות
את השאלה "כמה נמוך אפשר לרדת" מומלץ להסיר מעל הפרק כשמדובר בבנימין נתניהו. השבוע קיבלנו הוכחה שכל שפל וכל תחתית אפשר לנפץ. וזה קרה בהתייצבותו של ראש הממשלה ליד השר לביטחון לאומי בזירת הפיגוע בירושלים. בן גביר האשים את מערכת המשפט ונתניהו מיהר להשוות ולהעלות. "אנחנו לא מקלים על אויבינו - וכך גם אתם צריכים לנהוג", כיוון נתניהו לשופטי בג"ץ, בהקשר לפסק הדין בעניין המזון לאסירים ביטחוניים. מה הוא בעצם אומר לשופטים: אתם מקלים עם הטרור ומאפשרים אותו.
בן גביר בנה את הקריירה שלו בזירות פיגוע אליהן הגיע ותקף את הממשלה והמשטרה על אוזלת ידן. היום, כאשר הוא הממשלה וגם המשטרה, צריך למצוא אשם אחר. ומי תמיד מוכן ומזומן לתפקיד? מערכת המשפט. גם נתניהו, כאופוזיציונר, היטיב להוון פיגועי טרור לדיבידנדים פוליטיים. ועכשיו, כראש ממשלה שכבר מיצה את כל האחראים מלבדו לאסונות שהמיט על עמו ומדינתו - תמיד תהיה לו מערכת המשפט.
המערכת הזו שהואשמה בגזלת המשילות, כדיפ סטייט, כשמאל בוגדני, אחראית מעכשיו גם לפיגועי הטרור. אז לשאלה כמה נמוך אפשר לרדת? הנה עוד תשובה.
