לא רק הווטסאפ: האם גם השיחות שלכם עם הבינה המלאכותית עלולות להפוך לראיה בבית המשפט?
מהודעות ווטסאפ ועד שיחות עם כלי בינה מלאכותית – כך הטלפון והחיים הדיגיטליים שלנו משנים את כללי המשחק בתיקי משפחה
בעבר הרחוק כשבני זוג התגרשו, הראיות היו מכתבים במגירה, תמונות מודפסות או עדויות של בני משפחה וחברים. היום, כמעט כל פרט בחיינו מתועד בטלפון הנייד. הודעת ווטסאפ שנשלחה ברגע של כעס, צילום מסך שנשמר, הקלטה שנשלחה, מיקום שנרשם באופן אוטומטי, תמונה שהועלתה לרשתות החברתיות ואפילו שיחה עם כלי בינה מלאכותית – כל אלה עלולים להפוך לחלק ממארג הראיות בתיקי משפחה.
כעורכת דין העוסקת שנים רבות בדיני משפחה, אני רואה כיצד המהפכה הדיגיטלית משנה את אופן ניהול ההליכים המשפטיים. לעיתים, הראיה המשמעותית ביותר אינה מסמך רשמי או עדות בבית המשפט, אלא מידע שנמצא בטלפון הנייד של אחד הצדדים.
הציבור נוטה לחשוב שראיות הן מסמכים חתומים או חוזים. בפועל, גם התכתבויות יומיומיות עשויות לקבל משמעות משפטית. הודעת ווטסאפ שבה אחד הצדדים מתחייב לשלם סכום מסוים, מודה בעובדה מסוימת או מתאר את יחסיו עם הילדים יכולה להפוך לראיה בעלת משקל. גם תכתובות דואר אלקטרוני, הודעות טקסט, צילומי מסך ותמונות נבחנים לא אחת במסגרת ההליך המשפטי.
עם זאת, חשוב להבהיר שלא כל מידע שנמצא בטלפון מתקבל באופן אוטומטי כראיה. בית המשפט בוחן כיצד הושג המידע, האם הוא אותנטי, האם הוצג בשלמותו ומהו המשקל שיש לייחס לו. לעיתים עצם הדרך שבה הושגה הראיה עשויה להשפיע על האפשרות לעשות בה שימוש.
בשנים האחרונות נוספה שכבה חדשה לעולם הדיגיטלי – השימוש בבינה מלאכותית. יותר ויותר אנשים מתייעצים עם כלי AI לפני קבלת החלטות משמעותיות: האם להתגרש לאחר ניהול רומן, כיצד לנהל משא ומתן, כיצד לנסח הודעה לבן או בת הזוג, האם כדאי לפתוח בהליך משפטי ואפילו כיצד להסתיר נכסים או להתמודד עם סכסוך משפחתי.
בארצות הברית כבר התעוררו שאלות משפטיות הנוגעות לשימוש בשיחות עם מערכות בינה מלאכותית במסגרת הליכים משפטיים. ולאחרונה היו החלטות משמעותיות בבתי משפט בארה"ב במסגרת הליכי גילוי מסמכים (לא בתיקי משפחה), שבהן בית משפט הורה ל OpenAI לשמר נתוני שיחות משתמשים שעשויים להיות רלוונטיים להליך. בנוסף, בתי המשפט בארצות הברית כבר נדרשים לשאלות הנוגעות לשימוש בשיחות עם צ'אטבוטים כמידע דיגיטלי בעל פוטנציאל ראייתי, בהתאם לנסיבות כל מקרה ולדיני הראיות והגילוי.
דמיינו מצב שבו בני זוג משתמשים באותו מחשב בבית. אחד מהם נשאר מחובר לחשבון הבינה המלאכותית שלו, ובן הזוג השני מגלה במקרה שורה של שיחות שבהן הוא מתייעץ כיצד להסתיר נכסים, כיצד להיערך לגירושין או כיצד לנסח הודעות שישרתו אותו בהליך המשפטי. השאלה האם ובאילו נסיבות, ניתן יהיה לעשות שימוש במידע כזה אינה פשוטה ותלויה בנסיבות המקרה, אך היא ממחישה עד כמה הטכנולוגיה מעלה סוגיות משפטיות חדשות.
אין כיום כלל שלפיו כל שיחה עם כלי AI תהפוך אוטומטית לראיה, אולם עצם העובדה שבתי המשפט כבר נדרשים לדון במידע מסוג זה ממחישה עד כמה העולם המשפטי מתמודד עם מציאות חדשה. סביר להניח שגם בישראל נראה בשנים הקרובות יותר ויותר מקרים שבהם הדילמות עשויות להיות מורכבות במיוחד כאשר בני זוג משתמשים באותו מחשב או כאשר אחד מהם נותר מחובר לחשבון הבינה המלאכותית המשותף.
בפועל, הטלפון הנייד עשוי ללמד גם על דפוסי ההתנהגות שלנו. נתוני מיקום, מועדי כניסה לאפליקציות, תמונות עם נתוני זמן ומקום, יומנים דיגיטליים ופעילות ברשתות החברתיות עשויים, במקרים המתאימים, להשתלב בתמונה הראייתית הכוללת. לעיתים כל פרט בפני עצמו נראה שולי, אך כאשר מחברים מספר פריטי מידע מתקבלת תמונה רחבה יותר.
גם בתחום ההורות יש לראיות דיגיטליות השפעה הולכת וגוברת. התכתבויות בין ההורים, מסרים שנשלחו לילדים, הודעות בקבוצות משפחתיות או פרסומים ברשתות החברתיות עשויים לשפוך אור על אופן ההתנהלות של כל אחד מההורים. בתי המשפט אינם מתרשמים רק מהטענות המועלות בכתבי הטענות, אלא גם מהאופן שבו הצדדים התנהלו בזמן אמת.
אחת הטעויות הנפוצות היא ההנחה שמחיקת הודעות מעלימה את העקבות. במציאות הדיגיטלית של היום, מידע עשוי להישמר בגיבויים, בענן או במכשירים נוספים. גם כאשר מידע נמחק, אין פירוש הדבר שתמיד לא ניתן יהיה לאתרו או להוכיח את עצם קיומו. לכן, פעולות הנעשות מתוך מחשבה ש"אף אחד לא יידע" עלולות דווקא לעורר שאלות כאשר ההליך מגיע לבית המשפט.
טעות נוספת היא הניסיון "לייצר ראיות". אנשים לעיתים עורכים צילומי מסך חלקיים, מוציאים דברים מהקשרם או בוחרים להציג רק חלק מההתכתבות. בתי המשפט מודעים לאפשרות הזו ובוחנים את התמונה הכוללת. הצגת מידע חלקי עלולה אף לפגוע באמינותו של מי שמציג אותו.
חשוב גם לזכור שלא כל פעולה מותרת. הרצון להשיג מידע על בן או בת הזוג אינו מצדיק חדירה לפרטיות או גישה בלתי מורשית למכשיר או לחשבונות אישיים. מעבר לשאלות הפליליות והאזרחיות שעלולות להתעורר, גם מבחינה ראייתית אין ודאות שמידע שהושג בדרך פסולה יסייע למי שהשיג אותו, אולם במסגרת הליך משפטי ישנם מקרים מסוימים, ובהתקיים התנאים המתאימים, עשויות להתעורר בקשות לגילוי מידע מתוך מכשירים סלולריים או להצגת התכתבויות הרלוונטיות למחלוקת.
המסר המרכזי הוא פשוט: הטלפון הנייד הפך לעד שקט של חיינו. הוא מתעד רגעים של שמחה, כעס, החלטות, שיחות, תשלומים, נסיעות והתכתבויות. במקרים מסוימים, דווקא הפרטים הקטנים ביותר הם אלה שמסייעים לבית המשפט להבין את התמונה העובדתית.
בעידן שבו הגבול בין החיים האישיים לעולם הדיגיטלי הולך ומיטשטש, חשוב לחשוב לפני ששולחים הודעה, מעלים פוסט או משתפים מידע. לא מתוך פחד, אלא מתוך הבנה שכל פעולה דיגיטלית עשויה לקבל משמעות שונה לחלוטין כאשר מערכת יחסים עולה על שרטון ומגיעה להכרעתו של בית המשפט.
בסופו של יום, תפקידו של בית המשפט הוא להגיע לחקר האמת תוך איזון בין הצורך לברר את העובדות לבין ההגנה על זכויותיהם של הצדדים, ובהן גם הזכות לפרטיות. הטכנולוגיה תמשיך להתפתח, וגם המשפט ימשיך להתאים את עצמו למציאות המשתנה. עד אז, כדאי לזכור שהטלפון הנייד שלנו הוא הרבה יותר ממכשיר תקשורת – הוא יומן חיים דיגיטלי, ולעיתים גם עד מרכזי בסכסוכים המשמעותיים ביותר שאדם חווה.
מאת עו״ד ליאת זך, עורכת דין לדיני משפחה וגירושין, משרד עורכי דין ליאת זך
d&b – לדעת להחליט
