"הייתי בטוחה שזה לונג קוביד": הסיבה הלא מדוברת שבגללה נשים בשיא הקריירה פורשות מהמירוץ
"אנחנו משלמות מחיר גדול על זה שאנחנו מעדיפות לקחת ציפרלקס מאשר להיות מזוהות עם גיל המעבר", אומרת הילה כרמל, מייסדת Freeda.AI ומייסדת משותפת של הקהילה והפודקאסט "גּיל המעֵבֶר" בריאיון לכלכליסט. לדבריה העלות לשוק העבודה של תסמיני גיל המעבר שאינם מטופלים היא עצומה. ומוערכת בישראל ב-6.9 עד 8.3 מיליארד שקל בשנה
דווקא כשהן בשיא הקריירה, אחרי שטיפסו במעלה הסולם הארגוני, הגיעו לדרגת מקצועיות שנרכשת באמצעות ניסיון, נשים מתחילות לחוות תסמינים של גיל המעבר שגורמים להן להאט, ולעיתים אף לפרוש מהמירוץ. "בסוף אנחנו מאבדים את הטאלנטים במקומות שהכי כואבים לנו, וזה לא חייב להיות מנהלות, גם קופאית בסופר בגיל הזה היא בשלב שהיא כבר שוחה בחומר ועלות ההחלפה שלה גבוהה", אומרת הילה כרמל, מייסדת Freeda.AI ומייסדת משותפת של הקהילה והפודקאסט "גּיל המעֵבֶר", יחד עם סלעית גרניט.
כשמדברים על נשים בשוק העבודה לרוב ההתמקדות היא בפערי השכר, בחופשות הלידה, באפליה. הנושא של גיל המעבר כמעט לא קיים בשיח. אבל לדברי כרמל העלות של תסמיני גיל המעבר שאינם מטופלים היא עצומה. בישראל העלות הכוללת לשוק העבודה מוערכת ב-6.9 עד 8.3 מיליארד שקל בשנה.
90% מהנשים בגילאי 45 עד 60 חוות תסמינים של גיל המעבר אבל רק 15% מקבלות טיפול לתסמינים האלה. 26% מהנשים עם תסמינים מדווחות על ירידה בתפקוד בעבודה ו-14% מהן נעדרות ממנה עקב כך. לכן, בהתבסס על השכר הממוצע במשק העלות של ירידה בפרודוקטיביות מוערכת ב-2.8 מיליארד שקל בשנה, היעדרות בתשלום עולה למעסיקים 118 מיליון שקל ועלויות התחלופה וההחלפה של עובדות מוערכת ב-3.75 עד 5.36 מיליארד שקל בשנה, כך לפי מודל כלכלי שבנתה כרמל להערכת עלויות תסמיני גיל המעבר שאינם מטופלים, בהיעדר נתונים רשמיים על ההשפעה הכלכלית של גיל המעבר בישראל.
מחקרים בבריטניה מצאו שאחת מכל עשר נשים עוזבת את מקום העבודה בשל תסמינים שאינם מטופלים; אחת מכל חמש שוקלת זאת, מה שאומר שהיא מורידה הילוך או לא ניגשת לקידום; ימי המחלה מזנקים, והאפקטיביות נפגעת. "המספר הזה מבוסס על שלושה מרכיבים, הראשון הוא שימור, עלות ההחלפה של עובדת; הנושא השני ימי מחלה והשלישי הוא ירידה באפקטיביות", היא אומרת. "זה נתון שאי אפשר להתעלם ממנו - והמעסיקים בבריטניה כבר בונים סביבו פתרונות".
הנושא של גיל המעבר, כמו נושאים אחרים הקשורים בבריאות נשים, הוא כזה שאין לגביו הרבה דאטה. בישראל בוצע סקר במרץ 2025 שאישר כי 96% מהנשים בגיל המעבר בישראל אכן חוות סימפטום אחד או יותר וכי 50% מהן מעולם לא פנו לעזרה רפואית לטיפול בתסמינים הקשורים לגיל המעבר. "רוב הדאטה בצד הכלכלי מגיע מאנגליה מכיוון ששם התחילה לפני כשבע שנים מהפכה בנושא המודעות לגיל המעבר והמחיר הכלכלי שלו. זה התחיל מלמטה, מסדרה דוקומנטרית שפתחה את הנושא וזה הפך לתנועה של ממש שהובלה בידי עיתונאיות, רופאות ומובילות דעה ודחפה את הממשלה להכיר בגיל המעבר כנושא בעל חשיבות ציבורית וכלכלית. בעקבותיה הושק המחקר המקיף הראשון שבחן את השפעת גיל המעבר על שוק העבודה".
בעקבות התנועה, המחקר וההכרה הממשלתית, בבריטניה הכניסו הורמונים לסל הבריאות, בנו תוכנית אסטרטגית ואף הסדירו את הנושא ברגולציה שמחייבת מעסיקים לספק פתרונות. "בישראל יש מאגר מידע ייחודי שקיים בקופות החולים ולכן יש לה יתרון לקיום מחקר פורץ דרך בתחום של טיפול בגיל המעבר וכן פוזיציה ייחודית כסטארט-אפ ניישן למציאת פתרונות", היא אומרת.
"הייתי בטוחה שזה לונג קוביד"
כרמל, יזמת ושותפה לשעבר ב-EY שרכשה את החברה שהקימה, הגיעה לתחום תסמיני גיל המעבר מתוך חוויה אישית. "הייתי בטוחה שזה לונג קוביד, אחרי שעזבתי את העבודה וכבר התחלתי להקים מיזם אחר, פתאום בשיחה עם חברה הבנתי שזה זה ולא הבנתי איך פספסתי את הקשר לגיל המעבר. התחלתי לחפש פתרונות". היא הקימה את Freeda.AI, סוכן מבוסס בינה מלאכותית שמלווה נשים בשפה יומיומית ובאופן נגיש - בווטסאפ, לאורך המסע בהתמודדות עם גיל המעבר - מהזיהוי הראשוני ועד תיאום טיפול.
קצת קשה לקשר עזיבה של מקומות עבודה או ירידה בפריון דווקא לתסמיני גיל המעבר, במיוחד שיש כל כך הרבה מהם.
“נכון שקשה לבודד משתנים, אבל כששואלים נשים בצורה ישירה, כפי שעשו במחקר בבריטניה, מקבלים תמונה עקבית. יש דברים שאפשר לכמת ואפשר להתווכח על הכימות אבל המחקר הזה הוא מקור הדאטה הכי גדול שיש היום בנושא הזה. מעסיקים רואים ירידה בפריון, עלייה בהיעדרויות ובתחלופה סביב גילאים מסוימים והם צריכים פתרונות פרקטיים".
מדובר בתסמינים שקשורים למצב בריאותי, מדוע צריך לערב את המעסיקים בזה, למה האחריות לטיפול קשורה למעסיק?
"כי יש למעסיקים אינטרס כלכלי מובהק. בבריטניה הבינו שמערכת הבריאות הציבורית לבדה לא תסגור את הפער, ושילבו את המעסיקים כעמוד תווך. כאשר מקום עבודה מממן עבור עובדות אמצעים להגברת מודעות והכוונה, העובדת מאתרת תסמינים מהר יותר, מגיעה לרופא או הרופאה הנכונה – וגם חוזרת לתפקוד מוקדם יותר. בעולם נאור בגיל מסויים היו מגיעים אליך מקופת החולים ואומרים לך לבדוק אבל הרבה מהרופאים בכלל לא מודעים לנושא. מה שקורה זה שנשים הולכות לאורתופד כי יש להן כאבים או לנוירולוג כי יש להן ערפול מוחי (Brain Fog), אבל הם לא יודעים לקשר את זה לגיל המעבר. לכן, הרתימה של מעסיקים לסגירת הפער באבחון חכמה מאוד בעיני".
אילו תסמינים פוגעים במיוחד בתפקוד בהקשר של העבודה?
“יש פיזיים, נפשיים וקוגניטיביים. בעולם הניהול מדברים הרבה על 'ערפול מוחי' - קושי בריכוז וזיכרון שפוגע בתפקוד, הוא יכול לייצר חוסר ביטחון ולהרתיע מפנייה לקידום. אני חוויתי את זה אבל לא ידעתי לשייך את זה לגיל המעבר. מאדם שלא הייתי רושמת כלום בפגישות פתאום היה לי סלט במוח. בצד הנפשי – חרדה, דיכאון, תנודות מצב רוח ושחיקה במוטיבציה. זה חוסר תשוקה שמתבטא בכך שכל הפאשן שהיה לך להתקדם יורד ויש גם פחד מכך שייראו שאת לא במיטבך שגורם לנשים לקחת צעד אחורה. בצד הפיזי יש את חוסר השינה שהורס פרודוקטיביות. מדובר בדברים שמאוד קשה לשים עליהם את האצבע, תסמינים שממש מתגנבים, ולכן מודעות היא קריטית".
בישראל אנחנו נמצאים בשנתיים של מלחמה אז סביר להניח שיש רמות קבועות של דיכאון, קושי בריכוז, הסחת דעת, חרדה, חוסר שינה – איך מקשרים את הסימפטומים דווקא לגיל המעבר?
"זה אחד החסמים הגדולים של הזיהוי המוקדם אבל בגלל זה המודעות כל כך חשובה. אנחנו משלמות מחיר מאוד גדול על זה שאנחנו מעדיפות לקחת ציפרלקס מאשר להיות מזוהות עם גיל שאנחנו לא רוצות להיות מזוהות איתו ואז לא לקחת הורמונים. אם יש לך גלי חום אז כנראה תדעי, אבל יש שמונים תסמינים שקשה לשים עליהם את האצבע ושרופאים לא תמיד יודעים לקשר לגיל המעבר".
העלות העולמית של חוסר טיפול בתסמיני גיל המעבר מוערכת ב-120 מיליארד דולר. למעלה ממיליארד נשים בעולם סובלות מתסמיני גיל המעבר ו-75% אינן מטופלות. מלבד העלויות לשוק העבודה שמוערכות ב-810 מיליארד דולר בשנה בעולם לפי World Economic Forum, ישנן גם עלויות הקשורות בהוצאות בריאות כאשר בארה"ב נשים מוציאות מכיסן 13 מיליארד דולר בשנה על מנת לטפל בסימפטומים.
למה בעצם נשים לא מטופלות אם ישנם טיפולים זמינים?
“הפער בטיפול נובע מחסמים של ידע, סטיגמה והיעדר הכשרה לרופאים ומטפלים שגורמים לנשים לנדוד בין מומחים ולעתים לקבל מענה חלקי. גניקולוגים לומדים שלוש שעות במהלך הלימודים על גיל המעבר. יש בארץ קורס שהתחילו לפני עשר שנים בערך ויש רופאי ורופאות נשים שעברו הכשרה אבל הרוב לא. כשאת מגיעה לרופא בחוויה שלך את מקבלת עצה טובה אבל את לא באמת יכולה לדעת אם הוא או היא מתמחים בגיל המעבר. ברגע שלאישה יש את הכלים המפגש הרפואי הוא יותר אפקטיבי. בנוסף, תסמיני גיל המעבר הם משהו שהוא לא תמיד מוחשי, שהוא שקוף, ואין מספיק מודעות. מדובר בתופעות שמתחילות בשנות הארבעים לחיינו וממשיכות עד הקבר, חצי מהחיים שלנו ורוב הנשים סובלות מזה ובכלל לא יודעות לעשות את ההקשר. התסמינים הלא מטופלים יכולים גם לגרום לבעיות בריאותיות וכן, המחיר למשק בית לאמא שפורשת משוק העבודה, או שמורידה הילוך הוא עצום".
אז מה Freeda.AI עושה בפועל?
"זה סוכן שיחה בוואטסאפ שמלווה לאורך זמן. הוא בודק עם האישה תסמינים, נותן ידע ממוקד ומונגש (במקום ‘קורס מלא’), מציג יתרונות וחסרונות של אפשרויות הטיפול, מייצר 'תכנון פגישה' לרופאה, ועוקב אחרי התקדמות".
מה לגבי הטיפולים? הרי מדובר בסוכן AI אבל הטיפולים נמצאים בסל הבריאות? האם קיימים טיפולים תרופתיים? אחרים?
"פרידה מלווה את המסע והמטרה היא בסופו של דבר שתגיעי לטיפול בסימפטומים שלך, לא חשוב איך. בין אם מדובר בלעשות יוגה או לקבל מרשם. היא מאוד תחתור להביא אותך למפגש עם הרופאה כי בסוף את צריכה מרשם אבל המטרה היא שנשים יגיעו לטיפול. בארץ יש כמעט את כל הטיפולים בסל התרופות. הבעיה בארץ היא לא בטיפולים אלא במחסור ברופאים מומחים. זו לא התמחות מוכרת ולכן גם כשאת הולכת לרופא את לא יודעת אם הוא מבין בזה או לא, הרבה רופאים נותנים עצות שגויות ולא בכוונה – פשוט כי הם לא יודעים".
Freeda AI פועלת בבריטניה עם ספקים למערכת הבריאות וכן בפיילוט כחלק מפלטפורמה למקומות עבודה.
האם פרידה זמינה גם למשתמשות בישראל?
"אנחנו נערכות להשקה בישראל במודל למעסיקים עם שילוב רופאות גיל המעבר. בנוסף אנחנו שוקלות לאפשר מסלול B2C לקהילת הפודקאסט".
גיל המעבר הוא גם הגיל שבו נשים כבר לרוב מגיעות לדרגת מקצועיות גבוהה, הן אינן יוצאות לחופשות לידה ואינן נדרשות להשקיע זמן רב כבעבר בטיפול בילדים קטנים. לכן, מעבר לטיפול בבעיה - יש כאן הזדמנויות אמיתיות לנשים בשוק העבודה.
"המיסגור של גיל המעבר כמשהו שצריך להתמודד איתו: כסימפטומים, הזדקנות, כחוסר רלוונטיות, זה סיפור, פריימינג. מה שקורה שיש פה תהליך שהגוף עובר שלב ונוצרות למעשה המון אפשרויות חדשות גם מבחינת תעסוקת נשים וגם מבחינת המקום שנשים יכולות לקחת אשר משתדרג בעיניי. המוח שלנו פלסטי, הוא עובר תהליכים. כשאישה נכנסת להריון אז המוח עובר תהליכים שגורמים לה להיות יותר מוכוונת טיפול באחרים ובגיל המעבר המוח עובר איזשהו שינוי לקראת השלב בו את כבר לא צריכה לטפל בכולם. את יותר בפוקוס, יותר הנהגה, מנטורינג, אינטואיציה שאת יותר סומכת עליה. בנוסף, האסטרוגן יורד ויש בזה משהו מבחינת תכונות של ניהול, מנהיגות ונותן לנשים הזדמנות לפריצה קדימה. יש פה הזדמנות גם לנשים וגם למקומות עבודה. זה הזמן שבו אישה כבר לא צריכה לרוץ אחרי ילדים, היא יכולה באמת לתת פייט – ואז היא עוזבת".
"אני מקווה להוביל שינוי אמיתי", אומרת כרמל, שתעלה על במת TEDx Jaffa Women ביום ראשון הקרוב. "בדיוק כמו שקרה באנגליה - גם בישראל אפשר להפוך את גיל המעבר מנושא טאבו לנושא שמדברים עליו בגלוי ומטפלים בו".
