סגור
ציר הכסף - פרק 18
(צילום: טל שחר)
ציר הכסף

75% אינפלציה ומיליוני מובטלים, אז למה הפעם האיראנים לא יוצאים לרחובות?

רק לפני ארבעה חודשים המצב הכלכלי הוציא מאות אלפי איראנים להפגין נגד המשטר. דווקא עכשיו, כשמצבם הורע משמעותית בגלל המלחמה והמצור הימי – האזרחים נשארים בבית. וגם: האם טראמפ צודק שכלכלת איראן בפני קריסה? פרק חדש בפודקאסט ציר הכסף  

בפרק חדש של הפודקאסט ציר הכסף עסקנו בשאלה כמה זמן כלכלת איראן תחזיק תחת המצור הימי, והאם טראמפ צודק כשהוא אומר שאיראן עומדת בפני קריסה כלכלית. לדברי הפרשן דורון פסקין, קשה מאוד לדעת מהם נתוני האמת על הכלכלה האיראנית, כיוון שמשמרות המהפכה שולטים במספרים. "רוב הנתונים מגיעים מתוך איראן, ולגופים חיצונים כמו קרן המטבע הבינלאומית אין גישה אליהם, אז צריך לקחת אותם בערבון מוגבל. בחלק מהמספרים יש נטייה להפרזה, ובחלק מהמספרים יש רצון לשנמך את המכה הכלכלית, אולי כדי לא ליצור בהלה או להגביר את התסיסה".
ובכל זאת, מה קורה באיראן כיום? הערכות זהירות הן שהשנה תסתיים באיבוד תוצר של בין 6% ל-10%, ושהאינפלציה עומדת על כ-75%. "שוק העבודה עובר טלטלה של ממש, האיראנים מפרסמים נתונים על 2 מיליון מובטלים, ושיעור אבטלה של 7.6%, אבל המספר האמיתי הוא כנראה הרבה יותר גבוה", אומר פסקין, "אין ספק שאלפים רבים איבדו את מקום העבודה שלהם. צריך לזכור דבר נוסף – והוא נושא האינטרנט. האינטרנט הוא לא רציף והתפתח שוק שחור סביבו. זה כמובן פוגע בפעילות העסקית".
לדברי פסקין, חשוב להבין שהפגיעה הכלכלית היא כבר לא במאקרו, אלא מחלחלת לכל בית ובית. "המטבע האיראני נשחק בעשרות אחוזים, והשכר הממוצע באיראן הוא כ-90-100 דולר בחודש. סקרים מראים שכדי להתקיים, עלות מינימלית ביותר בלי מותרות – צריך 400 דולר בחודש באיראן. אם לוקחים בחשבון זוג שעובד ומגיע, אם אני מגזים, ל-300 דולר בחודש, גם זה לא מספיק לו כדי לחיות, רק כדי לשרוד. כלומר למיליוני בתי אב באיראן אין יכולת מינימלית להתקיים. מי שיכול למכור רכוש, זהב וחסכונות, עושה את זה, אבל כמובן שלא לכולם יש את האפשרות. שכבת העניים באיראן מאוד מאוד גדלה".
אם לפני המלחמה, לפני ארבעה-חמישה חודשים, ראינו מאות אלפים מאזרחי איראן יוצאים לרחובות בגלל יוקר המחיה, עכשיו הם יושבים בבתים ושותקים. "יש לכך כמה סיבות, כמו הדיכוי שראינו בהפגנות קודמות והמלחמה שגרמה לציבור להתכנס בבתים. אבל יש עוד סיבה", אומר פסקין, "אנשים נאבקים כדי לשרוד. יש נתון מעניין על שוק העבודה באיראן – ש-40% מהעובדים עובדים מעל 49 שעות בשבוע, כנראה בכמה משרות כדי לקיים את עצמם. לאנשים הללו קשה לקום בסוף יום עבודה ולמחות. גורם נוסף וחשוב הוא היעדר הנהגה. הנהגה פנימית היא חשובה להפלת המשטר – היא זו שיכולה להוביל השבתות ומחאות, והמשטר הרצחני הזה עשה עבודה טובה בדיכוי כל אופוזיציה קיימת".
לדברי פסקין, העובדה שהמשטר ומוסדותיו מעסיקים פלח גדול מהאוכלוסייה גם מובילה לכך שאזרחים רבים חוששים משינוי משטר. למרות זאת, אומר פסקין כי המצור הימי יימשך ואם הסנקציות ייאכפו – המצב הכלכלי ימשיך ויכרסם במשטר האיראני.