המלחמה מקפיצה את הפרידות והגירושים: "הריחוק הפיזי והממושך יוצר נתק ריגשי ומעשי בין בני זוג"
לקראת פורום Duns 100 לבכירי עורכי הדין בתחום דיני המשפחה משתפים עורכי דין בכירים את החוויות מהשטח. אחת הבולטות שבהן היא עלייה במקרי הפרידות והגירושין: "האדם שיצא מן למלחמה הוא לא אותו האדם שחזר ממנה"
רבות מדובר ועוד ידובר על המלחמה ועל השנתיים האחרונות שכולנו עוברים, אלא שדווקא עורכי הדין לדיני משפחה הם אלו שיכולים להעיד עד כמה הנזק עמוק, ההשלכות הקשות וההתמודדות היום-יומית. הם אלו שפוגשים את המשפחות שמתפרקות אחרי המילואים, שומעים את הסיפורים ומבינים עד כמה המחיר עמוק ומורכב.
למעשה, כל עורכי ועורכות הדין שהתייחסו לנושא לקראת פורום Duns 100 לבכירי עורכי הדין בתחום דיני המשפחה אישרו באופן חד משמעי שקיימת עלייה משמעותית במספר הפרידות והגירושין בעקבות המלחמה. עו"ד הילה וינטרוב ציינה במפורש שישנה "עלייה משמעותית בפרידות ובגירושין" ושתיקי הגירושין נפתחים "באחוזים גבוהים מהמצב הרגיל". עו"ד אורית דרור הראל הדגישה שהמצב "ערער את שרידות הזוגיות בתא המשפחתי" ושמספרי מקרי הגירושין מתעצמים. כמה מעורכות הדין הדגישו כי כמו במקרים אחרים, משברים משמעותיים מעמידים את מערכת היחסים במבחן כאשר מערכות יחסים יציבות יינטו לשרוד את המשבר, בעוד מערכות יחסים מעורערות, כל שכן כבויות, לא ישרדו את המשבר. הנקודה היא שכאן מדובר על משבר רב תחומי המערב גורמים אשר מערערים גם יציבות של תאים משפחתיים בריאים. במקרים רבים המלחמה לא יצרה בעיות חדשות, אלא חשפה והעמיקה בעיות שהיו קיימות, כפי שציינה עו"ד מאיה הרצברג אלון: "משפחות שנכנסו לתקופה עם יחסים יציבים ובריאים צלחו אותה, משפחות לא יציבות לא צלחו את התקופה". עו"ד מורן סמון הוסיפה שהמלחמה "חשפה סדקים שהיו קיימים גם קודם - אבל בעוצמה כפולה". למעשה, המלחמה פעלה כמגביר עוצמה של בעיות קיימות במשפחות, תוך יצירת אתגרים חדשים הנובעים מהמציאות הייחודית של מלחמה ממושכת. המומחים המשפטיים מדגישים שאנחנו עדיין בתחילת התהליך, וצפויה העמקה של הבעיות עם הזמן.
עורכות הדין שהתראיינו לכתבה גם תיארו רצף של השפעות שמועצמות כתוצאה מהמלחמה - החל מאלימות במשפחה וצווי הגנה, דרך מאבקים על מקום מגורים חדש של קטינים, וכלה לגישור לגירושין מוסכמים. זה מעיד על כך שהמלחמה פגעה במשפחות ברמות שונות של עוצמה כאשר בדרך היא גם פוגעת בתאים משפחתיים שכבר הצליחו להיפרד בשלום, וכעת מתגלים מאבקים מתחדשים בעקבות שינוי בזמני שהות של הילדים שהשתנו כתוצאה מהמלחמה.
מעבר לסוגיה הכואבת הנוגעת בעלייה במקרי הפרידות כתוצאה מהמלחמה, שירות המילואים הארוך, המתח הקיומי והכלכלי וכו', עורכי הדין שהתראיינו לכתבה התייחסו לנושאי עניין נוספים הנמצאים במרכז השיח בענף בתקופה הנוכחית. עו"ד בעז קראוס הצביע על סוגיות ירושה חדשות שעלו לאור אירועי המלחמה, כמו מקרים של צוואות שלא חזו מציאות של נפילה צעירה עם ילדים קטנים. עורכות הדין התייחסו ליעילות תקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין) ולאופן שבו הן השפיעו על הטיפול בתיקים בתקופה הזאת. עורכות הדין התייחסו גם לאופן שבו מושפע תחום דיני המשפחה מהחלטת בית המשפט העליון שפסק כי לבית הדין הרבני אין למעשה סמכות לדון במזונות ילדים וכי הסמכות בנושא נמצאת בידי בית המשפט לענייני משפחה.
לכתבה התראיינו עו"ד מורן סמון, מנכ"ל, מורן סמון חברת עורכי דין ומגשרים, עו"ד מאיה הרצברג אלון, בעלים מייסדת, מאיה הרצברג אלון, עו"ד שני לוי רוזנבלום, מייסדת המשרד, שני לוי רוזנבלום משרד עורכי דין, עו"ד הילה וינטרוב, בעלת המשרד, הילה וינטרוב- עו"ד ומגשרת, עו"ד בעז קראוס, מנהל, בעז קראוס משרד עורכי דין ועו"ד אורית דרור הראל, בעלים, דרור הראל משרד עו״ד.
האם אתם רואים עלייה במשברים משפחתיים ופרידות בעקבות המלחמה בכלל, ופרידות בעקבות שירות מילואים ממושך על כל השלכותיו בפרט?
עו"ד מאיה הרצברג אלון: "אין ספק שהמלחמה נתנה את אותותיה על היחסים המשפחתיים במובן הרחב. המתח, הקשיים הנלווים, האתגרים הכלכליים, כל אלו בעלי השלכות ישירות על איתנות המארג המשפחתי. משפחות שנכנסו לתקופה עם יחסים יציבים ובריאים צלחו אותה גם אם זה היה קשה. משפחות לא יציבות עם מערכות יחסים לא בריאות, לא צלחו את התקופה והגיעו להליכים שמובילים לפירוק המשפחה בדרך זו או אחרת. בקצה האחד של הסקאלה ניתן למצוא מקרים של אלימות בין בני זוג או בין הורים לילדים, אשר מערבים לעיתים גם הליכים פליליים או צווי הגנה, יציאה למקלט לנשים מוכות וכד'. בהמשך הסקאלה ישנם מקרים של מאבקים בין מפונים גרושים על מקום מגורים חדש של הקטינים וזמני שהות שמשתנים, ובקצה האחר נמצאים הליכי גישור לגירושין ופרידות מוסכמות. שירות מילואים ממושך של אחד ההורים, גרם לשיבוש בחלוקת הנטל במשפחות בהן יש חלוקת זמנים שווה של הילדים עם ההורים. במשרדנו התנהל תיק מעניין בו מפונים מיישובי עוטף עזה, גרושים עם זמני שהות שווים, עברו לאזור השרון במקום מגורים שקיבלו ללא תשלום וכעבור שנה, לפני תחילת שנת לימודים חדשה, כאשר הנטל כולו, הכלכלי והשהייה עם הילדים רבץ על האם, היא נאלצה לעבור עם הילדים לאזור השפלה לבית הוריה. האב פנה לבית משפט וקיבל צו מניעה האוסר על רישום הילדים לבית ספר ליד בית מגורי הורי האם. בהליך שהתקיים בבית משפט למשפחה בבאר שבע, ניתן פסק דין שקיבל את תביעת מרשתנו לאשר רישום הילדים לבית ספר באזור מגורי הורי האם. נקבע שלמרות שהאם עזבה את מקום המגורים המשותף באופן חד צדדי, בשל הנסיבות המיוחדות של המפונים של מלחמת חרבות ברזל, הילדים ילמדו באזור מגורי הורי האם. ערעור שהוגש בעניין זה ע"י האב לא התקבל"
עו"ד מורן סמון: "בהחלט. המלחמה חשפה סדקים שהיו קיימים גם קודם - אבל בעוצמה כפולה. כשאין ודאות, אין שגרה, וכאשר כל אחד מתמודד עם עומס רגשי - בני זוג רבים מוצאים את עצמם נשחקים. השירות במילואים רק מעמיק את הפערים, במיוחד בזוגות שלא הספיקו לבנות בסיס תקשורתי בטוח.
אני רואה במשרד זוגות שנפרדים בעיקר בגלל חוסר יכולת להכיל את הלחץ אחד של השנייה. לכן, דווקא עכשיו, גישור מותאם כמו תהליך גישור בקש"ב שפיתחתי בשנתיים האחרונות - כזה שמבין את ההשפעה של סטרס, חרדה, קשיי ויסות ומצבי חירום - הוא קריטי כדי לאפשר תקשורת ולהגיע להסכמות, גם ברגעי משבר עם קונפליקט גבוה".
עו"ד שני לוי רוזנבלום: "כן בהחלט. יש עלייה משמעותית במשברים משפחתיים, גירושין ופרידות בעקבות המלחמה ושירותי המילואים הממושכים - וזה בהחלט מורגש בשטח. הריחוק הפיזי והממושך יוצר נתק ריגשי ומעשי בין בני זוג במיוחד כשיש ילדים קטנים. המלחמה והחרדה הקיומית חשפו פצעים עמוקים ורגישויות שעד כה היו חבויים וסמויים מהעין. יש הרבה יותר התקפי חרדה, תחושת חוסר יציבות וצורך עמוק לביטחון שלא תמיד בני הזוג יודעים לתת אחד לשני".
עו"ד הילה וינטרוב: "כמו בכל אירוע קיצון במדינתנו (קורונה, מבצעים שונים, מלחמה) אנו רואים מגמה של עלייה משמעותית בפרידות ובגירושין של בני זוג. השנה, במיוחד לאחר העצימות הגבוהה שחווינו במסגרת "מלחמת עם כלביא", ניתן לחוש בשטח שמיד בתום המלחמה (ולאחר 12 יום בהם בני זוג שהיו צמודים זל"ז) נפתחים מדי יום תיקי גירושין באחוזים גבוהים מהמצב הרגיל (קל וחומר כאשר בחודש יולי מדי שנה ולקראת חופשת הקיץ, כאשר גם מי שחשב להתגרש העדיף לדחות את הקץ "לאחר החגים"). השנה - אין ספק כי המצב שונה בתכלית.
למה זה קורה? זוגות שמראש לא הסתדרו, נאלצו להימצא בסיר לחץ של ממש אולם דחו את הקץ שכן כידוע בתקופת אי וודאות אנשים מטבע הדברים לא אוהבים לקבל החלטות קיצוניות, בטח כשמרחף חשש אמיתי לגורלם. אם כך, לא פלא, כי עם החזרה לשגרה לכאורה, אנשים מחליטים "לחיות את הרגע" במלוא מובן המילה כי לא ניתן לדעת מה יהיה מחר, ולא כקלישאה אלא כאמת לאמיתה. כך, אם לא מספיק טוב - נפרדים.
כעו"ד לגירושין ומגשרת שעורכת המון גישורים אני יכולה להעיד שמלחמת חרבות ברזל שעדיין לא הסתיימה אף השפיעה על פרידות רבות בקרב מילואימניקים. כך, בשנה החולפת הגיעו אליי לא מעט זוגות שלצערי נפרדו על רקע מילואים. ומה הכוונה? מחד, מילואימניקים שנעדרו הרבה מהבית והדבר גרם לתסכול רב אצל הצד שנותר לבדו בעול גידול הילדים (לרוב אמהות). מאידך, מקרים שונים של בגידות נוכח תחושת הבדידות וכן מקרים בהם מילואימניק שיצא להילחם אך לצערנו חזר אדם שונה - וזהו המקרה הנפוץ ביותר. כלומר, אנשים שנפרדו נוכח העובדה כי האדם שיצא למלחמה הוא לא האדם שחזר מהמלחמה ואי אפשר להאשים אותו, בטח כשהוא הלך במטרה להגן על המולדת. במקביל, לא תמיד ניתן לסבול את הסיטואציה מאחר ויש אנשים שנפגעו נפשית והדבר מתבטא בחיי היום-יום. אם מבחינת התקפי זעם, חרדות, נטילת כדורים, כאבים שגורמים לתסכול, במקרים מסוימים אף אלימות מילולית/פיזית ואף במקרים בהם אותו לוחם פשוט "נוכח נפקד"- קרי נמצא פיזית אך לא קיים או לא מורגש. אלו סיטואציות מורכבות מאוד, ומשכך, וכדי להקל על הפרידה, ערכתי לא מעט גישורים שהסתיימו בהצלחה".
עו"ד בעז קראוס: "בפן הירושה, ישנן סוגיות שעולות לאור אירועי המלחמה, סוגיות שלא היו בנמצא בלעדי כך. כך לדוגמא, אני מטפל כעת במקרה בו בחור צעיר ערך צוואה לטובת ילדיו, אולם קבע כי אם יהיו מתחת לגיל 18 יירשו ילדיו את העיזבון. הוא נרצח בנובה בגיל שלושים וחמש, כאשר ילדיו בני 4 ו-5. המנוח לא חזה מציאות זו וכעת ההורים טוענים שהם זכאים לרשת".
עו"ד אורית דרור הראל: "בצער - כן. המלחמה גרמה לנזק היקפי עם גלי הדף בתא המשפחתי. לדעתי אנחנו רק בתחילת גל ההדף. אנחנו עדיין בעיצומה של הטראומה וחיילים/ות רבים/ות עדיין בצו 8 והחטופים עוד לא שבו. עוד לא התחלנו לעבד את המצב ולפתח "פוסט" טראומה. המצב בו המילואימניק/ית יצאו מהבית לתקופה ארוכה - ערער את הביטחון האישי שלו, של זוגתו, ערער את שרידות הזוגיות בתא המשפחתי, ונגרם נזק על נזק.
בתחילת המלחמה, בגלל שכולנו חשנו שחיינו על בלימה, זוגות שהיו במצוקה, רובם הצליחו לגייס כוחות ולהתאחד. אך עם התמשכות מצב החירום, האלימות בתא המשפחתי גאתה. היו המון ייעוציים בגין אלימות במשפחה וצווי הגנה.
עם סבבי צווי 8 חוזרים (ולא נגמרים) מתרבים השברים בתא המשפחתי, זוגות מתרחקים, לא ניתן למצוא מטפל זוגי פנוי ומספרי מקרי הגירושין מתעצמים".
על רקע מלחמת חרבות ברזל ומלחמת 'עם כלביא' - האם השינויים בתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין) סייעו בצורה ניכרת בטיפול בתיקים בתקופה הזאת?
עו"ד מורן סמון: "השינויים בתקנות יצרו מסגרת מהירה ויעילה יותר לניהול הליכים - במיוחד בזמנים של חוסר ודאות. יחד עם זאת, ככל שההליך המשפטי נהיה דחוס יותר - הלחץ הרגשי על הצדדים גובר. דווקא בתקופה הזו, פתרונות אלטרנטיביים לבית המשפט כמו גישור או בוררות, עדיפים על פני התנהלות משפטית בבתי המשפט, ומאפשרים לאנשים להתמודד לא רק עם הסכסוך המשפטי, אלא עם המורכבות האנושית והרגשית שמאחוריו".
עו"ד שני לוי רוזנבלום: "כן, יש לכך השלכות חיוביות ברורות גם בתקופת לחימה, כמו במלחמות האחרונות כגון: גמישות ניהולית – בתי משפט יכולים להרחיב או לקצר מועדים לבקשות וכתבי טענות. דוגמה שניה היא היכולת ליזום דיונים בהולים למצבי חירום. דוגמה נוספת: סינרגיה עם יחידות הסיוע ושמיעת ילדים במצבי חירום. לסיכום, השינויים בתקנות משפרים את היכולות המשפטיות באופן כללי, אך במיוחד השינויים בולטים בתקופת מלחמה ושירות מילואים ממושך".
עו"ד בעז קראוס: "שינוי התקנות בענייני ירושה, סייע רבות לפתרון בעיות שהתעוררו בגין המלחמה. במקרים רבים, נרצחו בני משפחה ולא היה ברור מי נפטר ראשון, במצב שכזה הוראות החוק עמדו בניגוד לתחושת הצדק שחייבה פתרון נכון במקרים כאלו. התקנות שתוקנו במיוחד לעניינים אלו, פישטו את הדברים וגרמו לכך שמקרים רבים לא נזקקו להכרעות משפטיות סבוכות".
עו"ד אורית דרור הראל: "צריך להבין שהתקנות החדשות חלות בתביעות רכוש או תיקי ירושה. בית המשפט נכנס למתכונת חירום בתקופת המשפחה ובוטלו דיונים שאינם דחופים (כגון רכוש או ירושה). כן התקיימו דיוני אלימות במשפחה או צווים דחופים להקפאת מצב. משכך, השינויים בתקנות- לא באו לכדי ביטוי ממשי בעת החירום".
עו"ד מאיה הרצברג אלון: "תקנות החירום נועדו לאפשר לציבור להתנהל בעת מלחמה. הדבר בא לידי ביטוי בהפסקת פעילות רגילה של בתי המשפט בחלק מהזמן, אי ספירת מועדים, התאמות מיוחדות (דחיות וארכות) למשרתי מילואים או בני זוגם גם באשר לצדדים וגם עורכי הדין, משפחות נספים, מפונים וחטופים וכיו"ב. הדבר כמובן מתבקש בשל אופי התקופה החריג וסייע באופן מובהק לכל מי שהיה זקוק לכך. כמובן שהיו ועדיין ישנן השלכות כבדות משקל לדברים. כמו דחיות של דיונים להם מחכים לעיתים חודשים ארוכים וגם שנים וההמתנה מתחילה שוב, כאשר צריך לזכור כי מדובר בדיני נפשות. לא אחת הביטחון הכלכלי של המתדיינים שגם ככה מעורער ותלוי בדיון שהיה אמור להתקיים, מתערער שוב בשל מצב החירום והשלכותיו ודחיית הדיון מעצימה את המצוקה".
כיצד מושפע תחום דיני המשפחה מהחלטת בית המשפט העליון כי לבית הדין הרבני אין למעשה סמכות לדון במזונות ילדים? האם לדעתך יש בהחלטה יותר יתרונות או חסרונות?
עו"ד שני לוי רוזנבלום: "השאלה שלך נוגעת לאחת הסוגיות המשפטיות, החברתיות והערכיות הכי טעונות בדיני משפחה בישראל: סמכות בית הדין הרבני לעומת סמכות בית המשפט לענייני משפחה, ובעיקר – השאלה האם לבית הדין הרבני יש סמכות לדון במזונות ילדים היא אחת ההכרעות המשפטיות הדרמטיות והמהותיות ביותר בדיני משפחה בשנים האחרונות. לדעתי האישית יש להחלטה הזו חסרונות רבים יותר מיתרונות. מצד אחד יש ניסיון של בית משפט עליון לפשט את מרוץ הסמכויות. מצד שני ההחלטה פוגעת למעשה בטובת הילד, היות ובשנים האחרונות בית הדין הרבני פסק מזונות גבוהים יותר לקטינים מאשר בתי משפט לענייני משפחה וזאת אחרי פסק הדין המכונן של העליון בע"מ 919/15.
בפועל מה שנותר היום הוא פסיקת מזונות זעומים בבתי המשפט האזרחיים, לעומת המזונות הסבירים שנפסקו בבית הדין הרבני, דבר שמותיר אימהות וקטינים ברחוב ללא מוצא. אני סבורה שככל והזמן יעבור המצב ייצר דוחק ובעייתיות שתדחוף את הרשות המחוקקת לחוקק חוק מזונות במדינת ישראל. הדבר יוביל להסדרה של הנושא הטעון אשר נותר כמו פצע פתוח בחברה הישראלית".
עו"ד הילה וינטרוב: "אם יש דבר כזה "מהפכה" אז ניתן לומר כי בתקופה האחרונה אנו עדים למהפכה של ממש בתחום דיני המשפחה בנושא מזונות הילדים. מדובר בנושא כה רגיש בגינו יש כל כך הרבה קונפליקטים וכעת (לעת עתה), הסתיים מירוץ הסמכויות בעניין זה לאור פסיקת בג"ץ אשר קובעת כי אין לבתי הדין הרבניים סמכות לדון עוד במזונות הילדים. כמו בכל דבר, יש לכך יתרונות וחסרונות כאשר היתרון הבולט הוא העובדה כי מירוץ הסמכויות נגמר (בכל הקשור למזונות) ואז אין משמעות לצד שפתח ראשון בהליך המשפטי, שעה שממילא נושא מזונות הילדים ידון בבתי המשפט לענייני משפחה, כך שהדבר יוצר וודאות. עם זאת, יש בכך פגיעה משמעותית הן בסמכויות בתי הדין (מבחינת כוחם ויש שיחלקו עד כמה ראוי לתת להם כוח) אך הדבר המעניין יותר שבשורה התחתונה הנפגעות העיקריות מכך הן נשים - אמהות לילדים שאמורות לקבל ברוב המקרים דמי מזונות עבורם, כאשר למעשה שוללים מהן את הזכות לפנות להכרעה במזונות הילדים בפני דיינים בבתי הדין הרבניים. עבור אותן אמהות פסיקת בג"ץ מהווה חיסרון מוחלט כאשר ידוע כי בבתי המשפט בשנים האחרונות (בעקבות פסיקת בע"מ 919/15) דמי המזונות שנפסקים הינם מאוד נמוכים בהשוואה לבתי הדין. יש נשים שכמובן הדבר לא ישנה עבורן (אלו שעובדות ומשתכרות היטב), אך במקרי קצה או אפילו במקרים של נשים שמשתכרות שכר ממוצע במשק, הדבר המהווה פגיעה משמעותית בתשלום המזונות אשר יקבלו מדי חודש בחודשו. הרקע לכך נובע בין היתר לאור פערי המזונות שנפסקים, אך גם לאור התחשבות רבה של בתי המשפט בחלוקת זמני השהות בין ההורים עם ילדיהם (דבר שפחות קורה בבתי הדין) וכן התחשבות בהכנסת האם (כאשר לרוב בבתי הדין הרבניים ישנה התעלמות מנתון זה). בעיניי, יש להסדיר אחת ולתמיד את הערכאה שתדון בכל נושאי הפרידה, כשאנחנו המדינה היחידה בעולם שיש 2 ערכאות מקבילות שדנות בנושאים הקשורים לפרידת הצדדים. נוצר מצב הזוי שבכלל הנושאים יש מירוץ סמכויות, אולם בנושא החשוב של דמי המזונות אין מירוץ כך שהנפגעות הישירות מכך הן אמהות (לאור גובה דמי המזונות בבתי המשפט), כאשר אין באפשרותן לפנות לבתי הדין לדון ולהכריע במזונות הילדים".
עו"ד בעז קראוס: "בפן הירושה, יש חשיבות לנהל את ההליכים בבתי המשפט ולא בבתי הדין, שכן בכל בעיה שמתעוררת לאחר מכן, חוזרים לבית הדין. הפסיקה בבית הדין הרבני מתאימה למי שחפץ בהכרעות הלכתיות. לגורמים חילוניים שאין כל קשר ורצון לפסיקה הלכתית עדיף לנהל את העניינים בבתי המשפט".
עו"ד אורית דרור הראל: "לאורך שנותיי כעו"ד (כמעט 30 שנה) וממעוף הציפור, לאורך היחסים של "דת ומדינה" או "מרוץ הסמכויות", כל השנים, יש צעד קדימה ושניים אחורה.
ניתנו לא מעט החלטות לאורך השנים של בית משפט עליון כי לבית הדין הרבני אין סמכות בנושא זה או אחר. ההחלטה כובדה על ידי בתי הדין מספר שנים. ואו אז, בצעדים קטנים, בתי הדין נטלו סמכות חזרה. בחוכמה, בהקפדה, באבחון זה או אחר, וניהלו תיקים עם טענה של סמכות - שנים. ואז שוב הגיע תיק לביהמ"ש העליון בסוגיית סמכות (זה לוקח שנים עד שמגיעה שוב סוגיה כזו לפתחו) ושוב- וכך הגלגל מתגלגל.
בעניין מזונות - היו לפחות 10 שנים תמימות שבתי הדין כיבדו את ההחלטה כי אין להם סמכות במזונות ילדים. עד שבפיחות זוחל חדלו לכבד ההחלטה וטענו כי יש להם סמכות וכך יהיה חוזר חלילה.
ולגוף השאלה- רק יתרונות יש מכך שאין מרוץ סמכויות במזונות ילדים. בכלל כל נושא הסמכויות מכניס זוגות, בעת הכי קשה שלהם, למצוקה קשה וגורר אותם להליכים משפטים (בהם כל אחד רוצה להשיג יותר לעצמו). לו הייתה ודאות משפטית בערכאה אחת - היו מתרבים ההסכמים, ונחסכים הליכים רבים".
עו"ד מאיה הרצברג אלון: "נושא מזונות הילדים הפך ל'עולם הולך ונעלם' מאז בע"מ 919/15. למעשה, מעטים עד נדירים המקרים שבהם בתי המשפט פסקו מזונות קטינים לאחר גיל 6 כאשר מתקיימת חלוקת זמנים שוויונית של הילדים עם ההורים - גם כאשר קיימים פערי השתכרות משמעותיים בין ההורים. כך נוצר מצב הפוך למצב שהיה קיים לפני בע"מ 919/15. יותר נשים הגישו תביעות למזונות קטינים בבית דין רבני שהמשיך לפסוק מזונות קטינים, בעוד יותר גברים בחרו לנהל הליכי משפט בבית משפט. ההלכה בעניין העדר סמכות בית דין רבני לדון במזונות ילדים מבטאת מאבק ארוך שנים. על פי חוק שיפוט בתי דין רבניים, ניתן לכרוך את נושא מזונות הילדים לתביעת גירושין שעומדת במבחני הכנות שנקבעו בפסיקה. אלא שפסק דין שרגאי שניתן בבית משפט עליון בשנת 1969 צמצם את סמכותם של בתי הדין הרבניים לפסוק רק השבת הוצאות או מזונות בהסכמת שני ההורים. במהלך השנים בתי הדין הרבניים כרסמו בהלכת שרגאי ופסקו מזונות באופן רחב, עד אשר בפברואר השנה ניתן על ידי בית משפט עליון פסק דין בבג"ץ 5988/21 אשר החזיר את ההלכה המצמצמת ולמעשה חיסל את סמכות בית הדין הרבני לפסוק מזונות אלא בהסכמה או להשבת הוצאות מצומצמות ומסוימות. אבל צריך לומר שהמאבק על ההלכה הרבה יותר גדול מאינטרסים של אבות מול אמהות, מבלי לפגוע בחשיבותו והצורך להסדרתו. המדובר באג'נדה עם נגיעה פוליטית ולא מן הנמנע שחקיקה חדשה תהפוך שוב את הקערה על פיה. מונחות כבר על שולחן הכנסת הצעות חוק בנושא. אם לא היינו כבר כמעט שנתיים במלחמה, יתכן שהמצב המשפטי בסוגיה היה שוב מתהפך".
עו"ד מורן סמון: "המאבק בין בג״ץ להנהלת בתי הדין הרבניים מתנהל כבר שנים ופסק הדין האחרון הוא רק עוד פרק בסכסוך מתמשך על טריטוריה משפטית. בג״ץ קובע שאין סמכות לבית הדין הרבני לדון בענייני מזונות ובתגובה - בתי הדין מחפשים דרכי עקיפה, לפעמים באמצעות חקיקה.
אבל מי שמשלם את המחיר על חוסר ההסכמה הזה הם לא השופטים או הדיינים - אלא המשפחות.
ההחלטה לא רק קובעת סמכות, היא גם יוצרת מציאות מבלבלת. אותו סכסוך יכול להסתיים אחרת, רק בגלל הערכאה שבה נידון, ועלול להיות כרוך בעלויות נוספות בגין הצורך לנהל הליכים בערכאות שונות.
עבור זוגות בהליך גירושין, במיוחד כאלה שמתמודדים עם ADHD חוסר הבהירות הזה הוא לא עניין טכני. הוא טריגר. כל שינוי בזירה המשפטית עלול להציף אותם, לפגוע בוויסות הרגשי ולהוביל לקריסה.
גישור בקש"ב נותן מענה לשלושה צרכים עיקריים שדרושים לאנשים במשבר גירושין: קשר, שקט וביטחון. בדיוק במקום שבו המערכת מתפצלת: הוא מייצר ודאות, שפה משותפת, תחושת ביטחון והבנה רגשית. מערכת המשפט צריכה לשדר מסר אחיד: אנחנו כאן כדי לעזור, לא כדי לבלבל".
d&b – לדעת להחליט
