זעם במגזר הפרטי על הפיצוי לעובדי המגזר הציבורי: “לא ייתכן שיהיו עובדים סוג א’ וסוג ב’”
לאחר הסכמות בין האוצר להסתדרות על פיצוי של עד 100% לעובדי המגזר הציבורי שנעדרו מעבודה בעקבות המלחמה עם איראן, מזהירים במגזר העסקי מפני אפליה מול עובדים שיופנו לחל"ת ויקבלו דמי אבטלה בלבד; באיגוד לשכות המסחר דורשים מתווה אחיד, באוצר משיבים: “תמיד היו ויהיו הבדלים בין המגזרים”
במגזר הפרטי זועמים על ההבנות שהושגו מוקדם יותר בין משרד האוצר להסתדרות בנוגע למתווה הפיצויים לעובדי המגזר הציבורי שלפיו חלקם יזכו לפיצוי מלא, או כמעט מלא, על היעדרות מעבודה בעקבות הסבב השני במלחמה מול איראן. ההבנות בין האוצר להסתדרות מתייחסות לרמת השכר שתשולם בתקופת “שאגת הארי”, וכעת פועלים הצדדים לעיגונן בהסכם קיבוצי שצפוי להיחתם בקרוב.
לפי המתווה, המדינה (כמעסיק) תשתתף בשכר בגין ימי היעדרות בהתאם לנסיבות כל עובד, כאשר חלק מהימים ינוכו מימי החופשה השנתית. עובדים שמקום עבודתם נסגר לחלוטין או צומצם בשל הנחיות פיקוד העורף, ולא יכלו לעבוד מרחוק, יקבלו 100% מהשכר בשבועיים הראשונים (28.02–14.03) ו-80% בשבועיים שלאחר מכן (15.03–28.03).
הורים לילדים עד גיל 14 שנעדרו עקב סגירת מוסדות חינוך, וכן אוכלוסיות מיוחדות (בהן אנשים עם מוגבלות וקרוביהם), יהיו זכאים ל-90% מהשכר בשבועיים הראשונים ול-75% בשבועיים שלאחר מכן. עובדים שפונו מבתיהם בהוראת גורם מוסמך יקבלו שכר מלא למשך שמונה ימים מיום הפינוי.
גם עובדים שנתקעו בחו"ל יהיו זכאים לפיצוי: 80% מהשכר בשבועיים הראשונים ו-50% בשבועיים שלאחר מכן. עובדים שאינם עומדים באף אחת מהקטגוריות הללו יקבלו 60% מהשכר בשבועיים הראשונים ו-50% בשבועיים שלאחר מכן.
במגזר הפרטי, לעומת זאת, התנאים שונים: מעסיק רשאי להוציא עובד לחל"ת, ובמהלך התקופה העובד זכאי לדמי אבטלה בשיעור של כ-40%–70% מהשכר (למשתכרים בין 7,000 ל-25,000 שקל).
"עובדי המגזר הפרטי נשארים מאחור"
שחר תורג'מן, נשיא איגוד לשכות המסחר, תקף את ההסכמות: “לא נאפשר מתווה חל"ת אחד לעובדים בסקטור הציבורי ומתווה שונה לעובדים בסקטור הפרטי. המתווה לא יכול לעמוד בפני עצמו בזמן שעובדי המגזר הפרטי נשארים מאחור. לא ייתכן שבאותה מציאות כלכלית יהיו עובדים סוג א’ ועובדים סוג ב’”.
באיגוד דורשים להחיל מתווה אחיד לכלל העובדים במשק, “ללא אפליה וללא הבחנה”. תורג'מן הוסיף: “לא נאפשר מצב שבו המדינה מבטיחה ודאות לעובדי המגזר הציבורי ומתעלמת ממאות אלפי עובדים במגזר העסקי שנפגעים באופן ישיר מהמצב”.
במשרד האוצר דוחים את הטענות. בכיר במשרד אמר ל"כלכליסט" כי “יש הבדל גדול, ותמיד היה, בין כובעה של המדינה כמעסיק לבין תפקידה כמסייעת למגזר הפרטי. כמו שבמגזר הציבורי יש קביעות, הסכמי שכר וחובת מכרזים בקבלה לעבודה, ואף קיצוצי שכר שנועדו לממן את עלויות המלחמה - כך יש גם הבדלים בתחומים אחרים”.
גם בהתאחדות התעשיינים הביעו התנגדות: “היקף הפיצויים לעסקים אינו משקף במלואו את עומק הנזק שנגרם, ויש להרחיב את מנגנוני הזכאות גם לעסקים גדולים שנפגעו באופן ממשי”, נמסר. עוד הוסיפו כי “מתווה ההטבות לעובדי המגזר הציבורי גבוה משמעותית מזה המוצע לעובדי התעשייה, שספגו את עיקר הפגיעה - אפליה שעל הממשלה לתקן”, והבהירו כי יפעלו להשגת שוויון תנאים.
יש גם מי שמזכירים נקודה בסיסית: שכר עובדי המגזר הציבורי ממומן מכספי המסים שמקורם בעיקר במגזר הפרטי, הן דרך מסי חברות והן דרך מס הכנסה ומסים עקיפים המשולמים על ידי משקי הבית.
המשמעות היא כי בעוד המדינה מבטיחה פיצוי רחב לעובדי המגזר הציבורי, חלק ניכר מהנטל במגזר היצרני צפוי ליפול על המעסיקים עצמם. אחרת, עובדים במגזר הפרטי עלולים להסתפק בפיצוי של עד כ-30% מהשכר החודשי בלבד.
עם זאת, באוצר מדגישים כי לא מעט עובדים במגזר הפרטי קיבלו שכר מלא או השלמות שכר מהמעסיקים - אך במקרים אלה, המימון הגיע מכיסם של המעסיקים עצמם.
