עידן חדש בלמ"ס: נתונים פיננסיים אישיים יעברו ישירות מהבנקים ומהגופים המוסדיים
בצל החשש מפגיעה בפרטיות ממליצה ועדה על מהלך שיאפשר מחקרי מדיניות כלכלית ופיננסית מדויקים יותר, תוך שימוש במדגם מוגבל והגנות פרטיות מחמירות
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) תתחיל לאסוף נתונים פיננסיים באופן ישיר מהגופים הפיננסיים (חברות ביטוח, בנקים ובתי השקעות) ומהמפקחים הפיננסיים (רשות ניירות ערך, המפקח על הבנקים ורשות שוק ההון). זו ההמלצה המרכזית של דו"ח הביניים של "ועדת חפץ", או בשמה המלא: "הוועדה לקידום הנגשת נתונים פיננסיים לצרכי מחקר וסטטיסטיקה רשמית תומכי מדיניות". הנתונים שייאספו יונגשו לציבור לטובת ביצוע מחקרי מדיניות מעמיקים ומדויקים יותר. את החששות לפגיעה בפרטיות פותרת הוועדה באמצעות העוגנים הבאים: הנתונים הפיננסיים לא יילקחו מכלל אזרחי ישראל, אלא ממדגם של 34 אלף, זאת לאחר שבלמ"ס אמרו שמדגם כזה יספק אותם. תוקם ועדה מייעצת ייחודית בלמ"ס לטיפול בנתונים אלו, ונציג של הרשות להגנת הפרטיות יצורף לוועדה זו.
הצורך בנתונים פיננסיים מדויקים לגבי החברה בישראל הוא משולש: ראשית, ישראל אינה עומדת בסטנדרטים המקובלים ב־OECD. שנית, יש מחקרים רבים שלא ניתן לבצע, או שניתן לבצע בצורה חסרה, כאשר נתונים אלו אינם זמינים. ושלישית, וזה החשוב ביותר, החלטות המדיניות בישראל מתקבלות על בסיס נתונים חלקיים. כדאי להסביר בצורה מפורטת יותר מהם הנתונים שחסרים כיום, ועל אילו שאלות מדיניות קשה לענות ללא הנתונים הללו.
חיסיון מידע מול הרשויות
באופן עקרוני, הנתונים שיש לנו כיום הם על "זרם ההכנסות" של האזרחים — כמה כסף הם מקבלים מדי חודש מהמעסיק וכמה מס הם משלמים. אבל אין לנו נתונים על "מלאי ההון" של אנשים: כמה כסף יש בפנסיה החציונית של תושב תל אביב? מה היקף ההלוואות הממוצע של צעירים בני 20?
לשם המחשת התמונה, בדו"ח מפורטים כל "שדות המידע" שהלמ"ס רוצה לאסוף. כך לדוגמה, תחת קטגוריית נתוני הפנסיה, הלמ"ס רוצה לאסוף את הנתונים הבאים: דמי הניהול מהצבירה, דמי הניהול מההפקדות, רווחים או הפסדים, יתרת חיסכון לסוף התקופה, עלות הביטוח לנכות, כמה כספים הופקדו לפוליסה, כמה נמשך, ומה גובה ההפקדות על חשבון העובד ועל חשבון המעסיק. אותו הדבר לגבי חשבונות פרטיים של ניירות ערך, לגבי הלוואות ולגבי נתוני משכנתאות.
מדובר בקפיצת מדרגה לעומת המידע שהיה עד היום בידי הלמ"ס. הלמ"ס ניסתה בעבר להשיג את המידע דרך שאלונים, אך מתברר שאנשים אינם יודעים להשיב על השאלות הללו, ולכן הם מתעלמים, או משיבים לא נכון.
איך המידע הזה יעזור לנו כאזרחים? נתחיל ממה שלא: הוועדה מדגישה שהמידע הזה לא יוכל לשמש לאכיפה. ובכלל, הוועדה שמה דגש רב על כך שהמידע יהיה סודי וחסוי, כלומר לא תהיה כאן העברת מידע לרשות המסים או לרשויות אחרות. אגב, זו אחת הסיבות שהוועדה החליטה למקם את הנתונים הללו בתוך הלמ"ס, ולא להקים מאגר נתונים פיננסיים חדש באחד מהמפקחים הפיננסיים או במשרד ממשלתי אחר, שכן הלמ"ס הוא הגוף היחיד שאין לו שום "אינטרס ישיר" בנתונים מלבד המידע עצמו. לכל גוף אחר יש אינטרסים אחרים, כמו הגדלת גבייה וכדומה.
אבל נחזור לשאלה מה נרוויח מהנתונים הללו. ובכן, הנה מספר דוגמאות: נוכל לדעת מי באמת נהנה מהטבות מס על פנסיה. כיום אנו יודעים לענות על השאלות הללו באמצעות "הנחות כלליות", אבל הנתונים יאפשרו ממש למפות את בעלי המקצועות שנהנים מההטבות, את רמת השכר שלהם, את היקף הנכסים האחרים שלהם ועוד.
נעבור לנושא בוער אחר — היתרות בעו"ש. כיום הניתוחים לגבי היתרות בעו"ש נעשים על ידי הבנקים ועל ידי בנק ישראל. ברגע שהנתונים הללו יהיו בלמ"ס, יהיה אפשר לשרטט פרופיל הרבה יותר מדויק של סוג האדם ששומר יתרות בעו"ש: האם הוא צעיר או מבוגר? אדם שיש לו נכסים רבים או אדם שאין לו נכסים? ככל שיהיו לנו נתונים מדויקים יותר, ניתן יהיה לבצע רפורמות כלכליות בצורה מדויקת יותר. מנגד, יהיה ניתן גם לטרפד רעיונות מוזרים בצורה יעילה יותר.
ניקח לדוגמה את הרעיון של פרופ' אבי שמחון לסבסד באופן רטרואקטיבי את עליית הריבית על המשכנתא. נתונים מדויקים יוכלו להציג לנו בדיוק בכמה עלה השכר של "נוטלי המשכנתאות" (ולא רק השכר הממוצע במשק), מה התשואה של קרנות הפנסיה וקרנות ההשתלמות של נוטלי המשכנתאות, מה הייתה העלייה בתשלומי הריבית החודשיים למי שאין לו משכנתא, ועוד ועוד.
חשש מפגיעה בסוד מסחרי
כאמור, שאלת הפרטיות העסיקה מאוד את כותבי הדו"ח. במסגרת הדיון בשאלה זו העלו כותבי הדו"ח את הטענה שלפיה חקיקת הלמ"ס נחקקה לפני חוק הגנת הפרטיות, ולכן מן הראוי להסדיר את כל עבודת החוקרים בלמ"ס בחקיקה ראשית. הרשות להגנת הפרטיות אף טענה כי ייתכן שאפילו איסוף הנתונים הנוכחי דורש אסדרה בחקיקה ראשית מעבר לחוק הלמ"ס הנוכחי.
מעבר לשאלת הפרטיות, הוטרדו גורמי הדו"ח גם מכך שתהיה פגיעה בסודות מסחריים ובאסטרטגיות מסחר. חשש זה עולה במיוחד בנוגע לענף הבנקאות הריכוזי. הדו"ח רומז לכך ומסביר כי "חשיפת יתר של מידע עסקי בתחום הפיננסי, על מבנהו הריכוזי, עשויה להקל על שחקנים לזהות ולנטר את התנהלות המתחרים". כלומר, אם תהיה תמונה בהירה של דמי הניהול הנגבים בבנק הפועלים (למשל) מפנסיונרים, מצעירות ומאנשי מילואים, הרי שבנק לאומי (למשל) יוכל להשתמש בנתונים הללו כדי לדחוק את הפועלים מהשוק. על פניו ייתכן שלא היה זה רע כל כך אם כל הנתונים הללו יפורסמו, אבל כותבי הדו"ח סברו כי הדבר עלול גם להביא ל"תיאום מחירים" ולפגוע בתחרות.
לכן הוחלט שכל הנתונים שיפורסמו לא יכללו ולו פרט אחד על הגופים הפיננסיים. כלומר, אנחנו נדע יותר על הנכסים וההלוואות של צעיר ממוצע המתגורר בדרום, אבל לא נדע יותר על מקס, דיסקונט או מזרחי־טפחות.
