פרשנות
במרחק לחיצת כפתור: ישראל מגישה לטראמפ את פירוק הציר איראן־רוסיה־סין
מתרבים הסימנים שנשיא ארה"ב מתקרב להכרעה בעד תקיפת הגרעין האיראני. ללא צורך בשליחת חיילים, ובמהלך אחד שיסיים את המלחמה במהירות בלי לייצר תנודות במחירי הנפט – טראמפ יוכל לצאת כמנצח הגדול
זה כנראה אחד ההימורים הגרועים ביותר שאפשר לעשות בימים אלה, אבל ביממה החולפת התרבו הסימנים לכך שנשיא ארה"ב דונלד טראמפ בכל זאת לא יתאפק, ויטיל את ארה"ב באופן פעיל למערכה בין ישראל לאיראן. זה התחיל בקיצור השהות בכינוס של G7, שהרי ברור שאין סיבה לקצר את הביקור לטובת ניהול משא ומתן עם איראן. גם נשיא ארה"ב, כמו שכיר ממוצע בישראל, יודע איך לעבוד מרחוק. זה המשיך היום במגוון איתותים צבאיים ממכ"מים ברחבי אירופה שגילו תנועה ערה של כלי טיס, נושאות מטוסים ומטוסי תדלוק לכיוון המזרח התיכון. אפילו ג׳יי די ואנס, סגן הנשיא והסמן הימני של המחנה הבדלני, כבר שינה את הטון היום וצייץ: "הנשיא גילה איפוק וייתכן שיחליט שעליו לנקוט צעדים. ההחלטה נתונה לנשיא. יכול להבטיח לכם שהוא מעוניין להשתמש בצבא האמריקאי רק כדי להשיג את מטרות העם האמריקאי".
כנגד כל הסימנים המעידים האלה עומדות ההנחות התקפות שרוב הבייס של טראמפ נגד השתתפות ארה"ב בתקיפות באיראן וגם שטראמפ תמיד מעדיף לסגור את הדיל הכי טוב מבלי להסתבך במלחמות. הרי הכל הוא "אמנות העסקה" ואין לכאורה עסקה שטראמפ לא יכול לסגור, גם אם מחצית השנה הראשונה לכהונת הנשיא האמריקאי הוכיחה אחרת.
דווקא אם מנתחים את המצב הנוכחי במושגים כלכליים, או אפילו באופן ממוקד יותר בטרמינולוגיה של מסחר, וטראמפ אחרי הכל הוא סוחר בבסיסו, בנקודת הכניסה הזו למלחמה יש מבחינתו אפסייד כמעט בלתי מוגבל ודאון סייד מצומצם מאוד. כמו עבור ילד מפונק, ישראל הכינה לטראמפ מעין "מנה חמה" - המתכון גובש בתהליך יסודי, כל המרכיבים כבר הוכנו מבעוד מאוד ובושלו, כל מה שנותר הוא רק לשפוך מים רותחים ולהנות מהתוצאה. מעין מלחמה אינסטנט שמישהו אחר כבר עשה שם את רוב העבודה ואת ההכנה הקשה, כשכל מה שנותר לארה"ב הוא להטיל את כובד משקלה ברגע האחרון ולנצח.
הסרה של איום מלחמת העולם השלישית
הצטרפות לישראל וחיסול של ממש את הגרעין האיראני הוא אמנם משאלת לב של כל ישראלי ומכאן גם הסכנה לניתוח שהוא סובייקטיבי לגמרי, אך לטראמפ בנקודת הזמן הזו יש בעיקר יתרונות ממעורבות פעילה. החשש הגדול של ארה"ב שמרתיע את הבייס הוא נוכחות של חיילים אמריקאים בשדות זרים ורחוקים ממולדתם לטובת מטרה לא ברורה. מה שמכונה boots on the ground או מעורבות בפעולה שתמיד יודעים איך היא מתחילה, אך לא יודעים כיצד היא מסתיימת.
במלחמות ההתשה הארוכות עם יעדים לא ברורים אליהן נקלעה ארה"ב בוויטנאם, בעיראק וגם באפגניסטן ראו האמריקאים את החיילים נהרגים ותקציבי ענק זולגים מחינוך ובריאות בתוך ארה"ב לטובת שימור האינטרסים הבינלאומיים של ארה"ב מחוץ למדינה. כך הגיעה ארה"ב למצבה הנוכחי כאשר טראמפ נבחר בפעם השנייה: היא עדיין המעצמה הבינלאומית, אך כזו שמתחילה לפגר אחרי המדינות המפותחות במדדים בסיסיים כמו תוחלת חיים או תמותת תינוקות.
אבל הפעם המצב שונה וזה התבהר בימים האחרונים לאור ההצלחות הישראליות חסרות התקדים. ארה"ב לא צריכה לשלוח חיילים והתערבות כעת אפילו לא תעלה יותר מדי למשלם המסים האמריקאי. מצד שני, היא תחזק את האתוס של המעצמה שמביאה למפנה ומסירה את איום ההתפרצות של מלחמת העולם השלישית שרבים חוששים ממנו. טראמפ רואה את עצמו כבר תקופת מה, בעיקר מאז ששרד את ניסיון ההתנקשות בו במהלך קמפיין הבחירות, כמשהו בין אלוהים לאפיפיור.
1 צפייה בגלריה
מפציץ B–2. טראמפ שיתף בחשבון הטוויטר שלו הודעה שקיבל משגריר ארה"ב בישראל שכתב לו "האזן לקולו של האל"
(צילום: wikimedia)
במציאות העולמית ההזויה שנוצרה, הוא אכן יוכל להיות בתפקיד "דאוס אקס מכינה", שזה הרבה יותר ממשחק מטופש עם AI בחשבון הטוויטר שלו בדמות טראמפ כאפיפיור החדש שפירסם לאחר מותו של האפיפיור הקודם. היום גם שיתף טראמפ בחשבון הטוויטר שלו הודעה שקיבל ממייק האקאבי, שגריר ארה"ב בישראל שכתב לו "האזן לקולו של האל".
אבל הסיפור הוא כמובן לא בענייני דת, אלא בניהול סיכונים וניתוח גיאופוליטי קר. לפני חמישה ימים בלבד אכן לא היה ברור האם התוכנית הישראלית שאפילו המלה "שאפתנית" לא מתארת את הנועזות שלה, אכן תצליח. טראמפ וממשלו התנהלו בזהירות, כשהם מצד אחד נוקטים ברטוריקה שתומכת בפירוש בישראל, אך מבהירים כי אין מעורבות אמריקאית במהלך שנעשה אך ורק ביוזמת ישראל. ככל שהתמונה התבהרה לטובת ישראל, טראמפ החל לקרב את עצמו לאירוע ולהסביר כמה הוא היה מודע ומעורב במהלך. בלילה האחרון, לאחר שחוסל גם הרמטכ"ל האיראני החדש שהחזיק מעמד בתפקיד ארבעה ימים בלבד, התמונה שונה בתכלית וטראמפ רואה אותה בבהירות.
הפעם ישראל באמת נדמית כמי שניצבת "כפסע" מניצחון ודווקא אם "הפסע" הזה שוב יתארך כפי שקרה בעזה, יש בכך יותר סיכון לטראמפ ולארה"ב. התכתשות ארוכה בין איראן לישראל תוביל בסוף לפגיעות הדדיות עמוקות יותר ובשלב מסוים תדחוף את ישראל לתקיפת מאגרי הנפט כשהיא שולחת את העולם לתרחיש שטראמפ הכי חושש ממנו - עליית מחירי הנפט.
מנגד, אם ארה"ב תתערב ותחתוך עכשיו באמצעות תקיפה בפורדו, אחרי שאיראן כבר משדרת סימני מצוקה, המלחמה צפויה להסתיים במהירות מבלי לייצר תנודות במחירי הנפט. האמריקאים יוכלו לחגוג את יום העצמאות ברביעי ביולי בטיולים ארוכים מבלי לכעוס על עליית מחירי הדלק. טראמפ ייצא כמנצח הגדול, יחתום על הסכם שלום אזורי וייסע לקבל את פרס נובל לשלום המיוחל שעבורו חזר לבית הלבן.
עדיין הבוס של העולם
לא פחות חשוב מכך, המהלך ישלח מסר חשוב לשותפות הציר של איראן שארה"ב היא עדיין הבוס של העולם. יותר ממה שטראמפ הופתע מהקושי להגיע להסכם הפסקת אש בין חמאס לישראל וגם מול איראן, הוא הופתע מחוסר נכונות של חברו לכאורה ולדימיר פוטין, להגיע להסכם הפסקת אש עם אוקראינה. את הזובור לוולדימיר השני, זלנסקי, ראה העולם כולו בהשתאות, אך הבין במהירות כי אין לו השלכות של ממש בשטח. לצד ההבטחה לבוחרים לא להסתבך בהרפתקאות מחוץ לארה"ב, כלומר מדיניות ה־America First, טראמפ עדיין מחויב גם לסיסמתו הישנה יותר Make America Great Again והדרך לשם עוברת במחיקה מהזיכרון הגלובלי את התמונות המבישות של ארה"ב נוטשת את אפגניסטן כאשר תומכיה האומללים המופקרים נתלים על כנפי המטוסים הממריאים.
פירוק הציר איראן־רוסיה־סין יהיה ההישג ההיסטורי האמיתי וחסר תקדים עבור מורשת טראמפ, הישג שנשיאים אמריקאים רבים חלמו עליו אך לא הצליחו לממש. ישראל כרגע מגישה אותו לטראמפ כמעט מוכן.
