דעה
האיזון העדין: מאבק באינפלציה מול יציבות הבנקים
העלאות ריבית חדות עלולות לסכן את המערכת הבנקאית ומחייבות חשיבה מחודשת על הכלים למאבק באינפלציה
במאמר זה אני מעלה טיעון לפיו מלחמה באינפלציה מתפרצת צריכה לקחת בחשבון גם את הסיכון הכולל שריביות נוסקות מציבות בפני מערכת הבנקאות.
השנים האחרונות בכלכלה העולמית מתאפיינות, כידוע, בניסיונות לבלום את האינפלציה.
זו הייתה אינפלציה חריגה, הן משום שקדמו לה שנים של אינפלציה אפסית (ואפילו דיבורים על דרכים להעלות אותה לכיוון רמת היעד המקובלת של כ-2% לשנה), הן משום מהירות התפרצותה והן משום לגבהים שלהם נסקה (דו ספרתית במדינות מפותחות).
משום שהאינפלציה התפרצה מהר ובמפתיע כל כך - היה צורך לפועל מהר ובמישרין ומבחינת הבנקים המרכזיים, כלי הריבית היה היחיד שבא בחשבון.
כך החל קמפיין גלובלי של העלאות ריבית ובחינה מדי חודש בחודשו אם האינפלציה נבלמת. כמעט כמו ניסוי וטעיה. אלא שלהעלאות הריבית היו גם השפעות אחרות, לרוב שליליות, שפעלו כל עוד האינפלציה מתמהמהת לרדת.
מחקר חדש שהתפרסם לאחרונה באתר קרן המטבע הבינלאומית בחן את הנקודה הזו מנקודת הראות של בנקים ברחבי העולם.
החוקרים מעלים טיעון מעניין: לפני שפרצה הקורונה, שררו בשווקים המפותחים אינפלציה וריביות נמוכות והחשש היה כי הדבר יפגע ברווחים שלהם.
והנה, מסתבר שלאחר הקורונה, כשהתחדשה הפעילות, והאינפלציה והריביות עלו, החשש לא פג, אלא נמשך.
מדוע, בעצם? הרי הדעת נותנת שלעלייה באינפלציה לא אמורה להיות השפעה מהותית על הרווחים של הבנקים, שהרי להשפעותיה על הוצאותיהם והכנסותיהם כיוונים מנוגדים.
ועדיין יש מוסדות בנקאיים עם חשיפה גדולה לאינפלציה – דרך הוצאות והכנסות שאינן קשורות לפעילות הבנקאית המסורתית של מתן אשראי - ובעקבות תקופות משבר כמו הקורונה, היציבות הפיננסית שלהם עלולה להידרדר. פשיטת הרגל של Silicon Valley Bank הייתה דוגמא אחת לכך והיו בנקים נוספים, אזוריים ברובם, שעלו סימני שאלה לגביהם.
לצורך המחקר החוקרים בדקו 6,600 מבנקים בשווקים מפותחים ומתפתחים לאורך שלושה עשורים!
מהבדיקה עלה כי רוב הבנקים נהנו אמנם מגידור כלפי מסיכוני אינפלציה, ועדיין, לא מעט בנקים סבלו מניהול סיכונים ו/או מודל עסקי לקויים, שמנעו זאת. למעשה, 3% ו-6% מהבנקים בשווקים מפותחים ומתפתחים שנבדקו, בהתאמה, נמצאו חשופים לסיכונים מפני ריביות גבוהות לא פחות מ-SVB.
המסקנה של החוקרים מכך חשובה מאוד: מדיניות מוניטארית צריכה לקחת בחשבון גם את נושא היציבות הפיננסית בעת קביעת המדיניות (המרסנת) לבלימת האינפלציה.
אם לא תינתן לנושא תשומת לב מספקת, לא זו בלבד שבנקים עם חשיפה גבוהה לאינפלציה וריביות גבוהות עלולים לספוג הפסדים גבוהים, החששות עלולים לזלוג גם ללקוחות הבנקים ובעלי המניות שלהם, מה שעלול להוליך לבהלה, התפשטות לבנקים אחרים – גם כאלו שמצבם איתן ויציב – וערעור המערכת.
נכון, בהמלצות כגון חיזוק הבקרה והפיקוח, ניהול הסיכונים של בנקים, שקיפות וכולי אין חדש. המחקר שבחרתי להביא לידיעתכם רק מחזק את הצרכים הללו ומדגיש את החשיבות שלהם בעתות משבר.
אולם, הנקודה החשובה למחשבה שהמחקר מעלה משמעותית יותר: האם, במקרה שלמרות כל הצעדים הללו, יש חשש שחשיפה לאינפלציה וריביות גבוהות של בנקים בודדים תתפשט לרמה מערכתית יותר, יצטרכו הבנקים המרכזיים להגביל את השימוש בכלי הריבית על מנת להיאבק באינפלציה, ולקחת בחשבון חשש זה?
האם מדיניות כזו הייתה מייתרת את ההודעה המזדעקת של משרד האוצר, הבנק הפדרלי והתאגיד הפדרלי לביטוח פיקדונות (FDIC) שתינתן הגנה מלאה על המפקידים – כולל לקוחות לא מבוטחים – ומתן גישה לכלל הלקוחות לכל המזומנים שלהם (מבלי שמשלמי המסים יישאו בהפסדים מהמהלך. גם כך, התמודדו האחרונים עם הריבית הגבוהה.
אם כן, הרי שהטיפול באינפלציה מזנקת יהיה צריך להיות להבא מורכב יותר, תוך שימוש בכלים נוספים, כגון יותר פעולות בשוק הפתוח (רכישה של ניירות ערך על מנת לצמצם את רמת הנזילות בשוק, למשל) ופחות מינון של שימוש בכלי הריבית.
