פרשנות
שלושה תרגילים שמסתירים את העלות התקציבית האמיתית של המלחמה בעזה
כלכלת המלחמה של שר האוצר בצלאל סמוטריץ' כוללת תחבולות שלא היו מביישות את חניבעל במלחמתו נגד הרומים, אבל הפיל שבחדר הוא שהגירעון הולך וגדל, שהקיצוצים המוצעים כדי "לממן את המלחמה" הם פיקציה – ושהחשבון יוגש כרגיל לשכבות ולמגזרים הנושאים בנטל. כך נממן את כל גרגירי הסיוע לעזה
1. התרגיל הראשון: שניים במחיר של אחד – פתיחת התקציב והגדלת הגירעון
שתי ההודעות שפרסם משרד האוצר יום אחרי יום השבוע נועדו לאותה תכלית: מימון המלחמה בעזה. ההודעה הראשונה, הדרמטית יותר, כללה את פתיחת התקציב לשנת 2025. למרות שממשלת נתניהו נרמלה את האירוע החריג, הוא כבר אירע 3 פעמים בשנה החולפת, וכמו כל הרגל רע שמתרגלים אליו — כך גם במקרה של הפתיחה הנוספת. מטרת הפתיחה היא הזנקת מסגרת ההוצאה ב־30 מיליארד שקל, שהם כ־1.5% מהתוצר, ותוספת של 6.4 מיליארד שקל לגירעון התקציבי.
מכיוון שמדובר בצעד כל כך לא שגרתי הוא דורש אישור של שלוש קריאות בכנסת, אך עד כה נציגי הכנסת לא קיבלו כל רמז לכך שעליהם להתכונן לאירוע מסוג כזה. זה המקום להזכיר שהגירעון שגדל "רק" ב־6.4 מיליארד שקל עם ההודעה האחרונה, למעשה גדל ב־26 מיליארד שקל מכיוון שנקודת הפתיחה, ההערכה הראשונית לגביו, היתה נמוכה בהרבה. התוספת האחרונה היא רק האקסטרה, והיא כבר כוללת בתוכה את המחיר הכבד שבהגדלתו: 1.7 מיליארד שקל מהכספים הללו יילכו להחזר חוב. ככל שהלחימה בעזה תתמשך והגירעון יתפח, יילכו ויגדלו עימו גם ההוצאות על החוב. התשלום לסיוע ההומניטרי בעזה, אגב, עומד על 1.6 מיליארד שקל וזה רק לרבעון אחד. גם סכום זה יגדל כמובן, ככל שהמלחמה תימשך.
יום לאחר מכן פרסם האוצר הודעה נוספת. הפעם על הפרק "הסטות פנימיות בתוך תקציב 2025". שתי שאלות מתעוררות מייד: מדוע הוא "פיצל" את ההחלטה ובאיזה סכום הוא מבקש לבצע את השינויים בתוך התקציב (כלומר, ללא הגדלת ההוצאה וללא הגדלת הגירעון). התשובה הרשמית לשאלה הראשונה היא הפרוצדורה. למהלך של פתיחת התקציב הראשונה נדרש תהליך של שלוש קריאות בכנסת, שלא בטוח שיגיע להשלמה במצב השברירי של הממשלה. המהלך השני דורש אישור הממשלה וועדת הכספים בלבד.
אלא שהסיבה האמיתית היא שסמוטריץ' רצה להעמיס גם את ההוצאות הנדרשות בהחלטה השנייה על הגדלת הגירעון, ולהגדיל אותו עוד יותר. הפקידות הזהירה אותו שזה ייראה רע מאוד, וכך נולד המסמך השני הכולל גם צעדים של קיצוצים – שנועדו לשדר אחריות. אז מה היה לנו עד עכשיו? הגדלת ההוצאה ב־30 מיליארד שקל וקיצוצים בהיקף של 1.5־2 מיליארד שקל.
2. התרגיל השני: הקצאה בלי תקנות, ושימוש בכספים לצרכים אחרים
ניתוח רשימת השימושים של הגדלת ההוצאה, מעלה שסמוטריץ' מבקש לחלק את הצעדים לשתי קבוצות: אחת היא לכיסוי הוצאות של "עם כלביא" (כלומר הוצאות מלחמה, אותו יעוד כמעט להחלטה של ה־30 מיליארד שנעשתה ללא מקורות ואילצה אותו לפתוח את התקציב). יש עוד מיליארד שקלים שסמוטריץ התפאר שהם מיועדים לפיתוח הפריפריה הכללית (לא השטחים וללא החרדים), כמו העיר באר שבע, הנגב המזרחי ויישובי הצפון הנטושים, בסך של "עד 265 מיליון שקלים".
מה המשמעות של המילה "עד" בספר תקציב? שאין תוכנית. יש מסגרת, הכסף הוקצה, אבל בינתיים – אין תקנות ולכן אי אפשר להוציא את הכסף, כי אין על מה. לא בכדי רשום לצד ההקצאה כי הדבר כפוף להחלטת ממשלה. כלומר, הממשלה תצטרך להחליט על מה להוציא את הכסף. הבעיה האמיתית עם המתכונת הזו היא כי הניסיון של השנתיים האחרונות עם הממשלה הזו, השר הזה והמלחמות האינסופיות מראות שכסף ש"יושב" הרבה זמן ללא תקנות – נאכל. הדחיפות של האירועים, יחד עם התיאבון הפוליטי והצורך לספק את הצרכים של השותפות הקואליציוניות, גורמים לכך שכספים לא מנוצלים נתפסים על ידי סמוטריץ' לצרכים ביטחוניים, אך גם פוליטיים. יש עוד סכום של כ־750־800 מיליון שקלים ל"האצת הצמיחה". שוב סעיף כללי ולא ספציפי עם המילים הנכונות שחברות הדירוג אוהבות, אבל הדבר מדגיש שזה נעשה כלאחר יד וכדי לשמש כסות למסגרת תקציבית שתשמש למטרה אחרת, לאחר ש"האצת הצמיחה" לא תמומש. למשל מימון כיבוש עזה.
3. התרגיל השלישי: הקיצוץ הוא עתידי, אבל לצורכי יחסי ציבור בהווה
אבל יש טריקים נוספים: אחד מהם הוא להחליט על קיצוצים לתקציב 2026 כדי "לבטא את מחויבותה של הממשלה לעקרונות ניהול תקציב אחראי, והפנמה של הצורך לרסן את הנטל שגירעון פיסקלי משית על הציבור", לשון הודעת האוצר. העניין הוא שאין תקציב ל־2026 – וגם לא יהיה ככל הנראה בתצורה הפוליטית הנוכחית. כלומר, גם כאן מדובר בקיצוץ עתידי לצורכי יחסי ציבור בהווה. גם סעיפי הקיצוץ שהוצעו כללו לכאורה את הדברים הנכונים שהיו צריכים להיעשות בשנתיים האחרונות ולא נעשו, למשל קיצוצים בכספים קואליציוניים. אלא שגם כאן לא באמת מקצצים באותם כספים אלא במסגרות הלא מנוצלות של הכספים הקואליציוניים. זו הסיבה שח"כ משה גפני מיהר לחגוג עם ההודעה של האוצר על כך שהאוכלוסייה אותה הוא מייצג לא תיפגע חלילה: הקיצוץ בתוספת המיועדת לשכר המורים החרדים (אופק חדש) יורד לכאורה מ־570 ל־89 מיליון שקלים. אלא ש־570 זו המסגרת ו־89 הוא ההוצאה המיועדת לשנה הנוכחית. את ה־461 מיליון שקלים לא ממש צריכים השנה, אלא בשנה הבאה וכפי שגפני בעצמו הסביר, בשנה הבאה הם יקבלו את כל הכסף. אותו הדבר לגבי ה"קיצוץ" בשאר ההסכמים הקואליציוניים – אלו סעיפים ריקים, ללא תקנות וללא יעדים, ולא כדאי להתבשם בכותרות שלהם.
מעבר לתרגילים הללו, במידה שאכן לא יועבר תקציב ל־2026, הממשלה תעבוד על תקציב המשכי, שהוא 1 חלקי 12 של תקציב 2025. זה תקציב מרסן, שלא מתאים לצורכי משק צומח, תקציב שמגלם גירעון עמוק ותשלומי חוב גבוהים ונעדר רפורמות מבניות, אבל מתאים מאוד לכל קבוצות האינטרס, לצד מערכת הביטחון כמובן. האוכלוסייה העובדת ומשלמת המסים תיאלץ לספוג קיצוצים רוחביים בשירותים הציבוריים כדי לממן את החגיגה הזו, ועוד מכה כשהחגיגה תיגמר והעלאות המסים יגיעו.
