סגור
צרכן צרכנים קניות סופר סניף של רמי לוי בשכונה
צרכנית בסופר (צילום: אוראל כהן)

דעה
חבילות המגבונים קטנו? זה לא באמת עולה יותר

שינויי גודל, משקל ועיצוב של אריזות מוצרים יכולים להסוות לכאורה התייקרויות של המחיר פר יחידה, אך אופן המדידה של מדד המחירים לצרכן יודע לטפל בכך. בזמני אינפלציה אנחנו מרגישים שהקטינו לנו את החבילות – אך לא משלמים יותר בגלל זה

אחת התופעות המדוברות של הזמן האחרון הינה תחושה כי לא רק האינפלציה מכבידה עלינו כצרכנים, אלא "תחושה" כי אנו מקבלים "פחות עבור הכסף שלנו".
בלשכה לסטטיסטיקה של שוק העבודה בארצות הברית קוראים לתופעה הזו shrinkflation (שרינקפלציה, או "האינפלציה השקטה") ובמאמר שפרסמו באתר שלהם הם מסבירים איך מדד המחירים לצרכן שהם מחשבים ומפרסמים מדי חודש – ומשמש למדידת האינפלציה – מתמודד עם התופעה. אז אם נדמה לנו שהמוצרים שאנחנו קונים "התכווצו" פתאום, למרות שהמחיר לא השתנה, המחברים "מרגיעים": זו לא תחושה. זה נכון ויש לזה כאמור שם קליט.
מה שקורה זה שעלות הייצור מתייקרת והיצרנים, במקום להעלות את המחיר, מציעים פחות יחידות באותו מחיר. כלומר, המחיר ליחידה שאנחנו משלמים מתייקר אבל מחיר המוצר הכולל לא. הם עושים זאת כי לפי מחקרי שוק, אנחנו רגישים יותר לשינויי מחיר ולא גודל, או כמות. אחרי הכל, אנחנו לא באמת יודעים כמה יחידות יש בכל אריזה... כמובן, זה בר ביצוע רק עבור מוצרים שנמכרים בכמה יחידות.
מטבע הדברים, בתקופות של עליות מחירים חדות ו/או מודעות צרכנית גבוהה ליוקר המחייה, הפרקטיקה הזו נפוצה יותר ועושה יותר שכל. כך גם בתקופות של האטה כלכלית. יש גם כאלו שאומרים שמשיקולי בריאות יש הגיון ותועלת לציבור בהקטנת חלק מהמוצרים.
אז כמובן קל ונפוץ יותר לעשות זאת במוצרי מזון ומוצרים למשק בית. המחברים מביאים בתור דוגמא חבילות של מגבות נייר, דגנים, חומרי ניקוי וממתקים. בנזין, למשל, נמכר פר גלון ושם זה לא ישים. מוצרי נייר לבית לא הוזכרו סתם במאמר – מסתבר כי הם "מוקטנים" יותר מכל מוצר. בקרב מוצרי המזון – הקטגוריה המובילה היא חטיפים. יחד עם שינוי הגודל, היצרנים משנים את עיצוב האריזות כדי לתת לנו תחושה של ערך מוסף כלומר משהו שאנו מפיקים ממנו תועלת. כמובן, על היצרנים לצרף גילוי נאות לכך והדברים נבחנים ע"י הרשות להגנת הצרכן וגופים נוספים.
אך האם הפעולות הללו יכולות "להוריד" מלאכותית את קצב האינפלציה? האם מדד המחירים לצרכן יכול להתחשב בהן? החוקרים אומרים שכן. כדי לזהות שינויי גדול, עיצוב ומשקל, הכלכלנים שלהם פוקדים אתרי קניות בשטח ואתרים מקוונים וגם את אתרי היצרנים עצמם ומדווחים על השינויים לבודקי המחירים.
לדוגמא, אם מחיר מוצר נותר 6 דולר במעבר מחודש לחודש, אך מספר הפריטים ירד מ-64 ל-60 (קשה להרגיש), המחיר ליחידה התייקר בכ-7% והוא זה שנלקח בחשבון. אפילו אם מספר מגבות הנייר בחבילה יורד מ-220 ל-200, ומחיר החבילה לא משתנה, המדד ישקלל עלייה של 10% פר מגבת. אך בשורה התחתונה, המחברים אומרים שאין לתיקונים הללו השפעה של ממש על הקצב הכולל של האינפלציה!
כדי לראות זאת, הם הוציאו מחישוב המדד את כל הסעיפים ש"הוקטנו", או "הוגדלו", וראו שמתחילת 2015 עד סוף 2019 המדד ללא הסעיפים הללו והמדד הכולל עלו די דומה: 9.39% לעומת 9.44%, בהתאמה! עם זאת, כשבוחנים את הסעיפים השונים, מוצאים הבדלים. כך, סעיף המזון והמשקאות היה אחראי לרוב הפער: +5.52% לעומת +5.63%, בהתאמה. אחת הסיבות לפער הקטן, יחסית, הינה שיש גם מוצרים ש"הוגדלו" ומחירם לא השתנה, כך שהמחיר ליחידת מוצר ירד דווקא. דוגמא לכך – ירקות ופירות משומרים.
מה ניתן ללמוד מכך? נכון, שינויי גדול, משקל ועיצוב של אריזות מוצרים יכולים להסוות לכאורה התייקרויות של המחיר פר יחידה, אך אופן המדידה של מדד המחירים לצרכן יודע לטפל בכך. אנחנו מרגישים שהקטינו לנו את החבילות – אך בשורה התחתונה לא ממש משלמים יותר בגלל זה.

רונן מנחם הוא כלכלן שווקים ראשי בבנק מזרחי טפחות
לכתבה זו פורסמו 0 תגובות ב 0 דיונים
הוספת תגובה חדשה
אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר אתתנאי השימוש של כלכליסט לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.