המשיכות מהפנסיה: משבר אמון שמאיים על העתיד של כולנו
בשנים האחרונות אנחנו רואים תופעה שמדאיגה אותי יותר מכל נתון אחר בשוק ההון: ישראלים מושכים את כספי הפנסיה בקצב שלא היה כמותו. בשנת 2025 לבדה, משיכות הפנסיה הגיעו ל־4.4 מיליארד שקלים - שיא היסטורי, וזה לא אירוע חד־פעמי: במהלך שבע השנים האחרונות נמשכו מהפנסיות בישראל כ־20 מיליארד שקל, עלייה של 138% מאז 2018. אלה לא ״רק״ מספרים - זוהי קריאת אזהרה.
מה המשמעות? דור שלם בלי קצבה - ועומס כבד על אלה שכן עובדים
המשיכות הללו לא רק מרוקנות את העתיד של מי שמושך. הן יוצרות כדור שלג חברתי־כלכלי שכולנו נרגיש:
עשרות ומאות אלפי ישראלים יגיעו לגיל פרישה ללא קצבה מספקת - או ללא קצבה בכלל. המדינה תידרש לממן פערים הולכים וגדלים - כלומר מסים גבוהים יותר על הדור שעובד.
- מערכת הרווחה שגם ככה לא עומדת בעומס - תישחק עוד יותר.
- הפערים החברתיים יעמיקו.
- רמת החיים של קשישים ללא קצבה עלולה לרדת בצורה חדה.
והשוק כולו יפסיד, כי פחות חיסכון ארוך טווח משמעו פחות הון להשקעות, פחות יציבות ופחות צמיחה.
פנסיה היא לא רק עניין אישי - היא תשתית לאומית
הפנסיה אינה "עוד מוצר פיננסי" - היא חלק מהתשתית הכלכלית של מדינת ישראל. כאשר היקף החיסכון ארוך הטווח במשק יורד בקצב של מיליארדים בשנה, זה פוגע בכל מנועי הצמיחה: פחות השקעות בתשתיות, פחות מימון לחדשנות, פחות הון לחברות צומחות. עלויות המימון של המשק עולות, היציבות הפיננסית נפגעת והתחרותיות של ישראל יורדת.
חיסכון פנסיוני הוא הבסיס שמאפשר לכלכלה יציבה; וכשהוא נשחק, כל המערכת נשחקת יחד איתו. אם המגמה הזו תימשך, בעשור הבא נמצא את עצמנו עם כלכלה פחות יציבה ופחות חדשנית - ובעיקר עם ציבור חסר ביטחון פיננסי אמיתי.
הנזק הוא לא רק כלכלי - הוא גם פסיכולוגי
משיכה מפנסיה לא נובעת רק מהחלטה פיננסית. היא נובעת מלחץ, חרדה ואשליה של שליטה. אנשים מרגישים שהם "לוקחים אחריות" כשמשחררים את הכסף - כאילו זו הבחירה החכמה בזמן אמת. בפועל, זו אחת הטעויות הפיננסיות היקרות ביותר שאדם יכול לעשות. 50-100 אלף שקל שנמשכים היום הופכים בעתיד לחצי מיליון או אפילו למיליון שקלים פחות בקצבה. זו לא טעות שמתקנים בגיל 67. זו טעות שמתגלים אליה בדיוק ברגע שבו כבר אי־אפשר לעשות דבר.
אז למה זה קורה? הציבור לא סומך על המערכת - ובצדק
צריך להגיד את זה בצורה ברורה: המשיכות הן סימפטום, לא הבעיה עצמה.
הסיבה האמיתית היא אובדן אמון עמוק במערכת הפנסיונית ובגופים שמנהלים אותה. אחרי שנים של שחיתויות מתוקשרות, מודל עמוס ניגודי עניינים, סוכני ביטוח שהם בפועל אנשי מכירות עם גישה מוגבלת לחברות, וחוסר שקיפות כמעט מוחלט - הציבור מרגיש שהכסף שלו מנוהל בתוך מערכת סגורה שהוא לא מבין ושאין לו שליטה עליה.
וכשהאמון נשבר - אנשים מעדיפים למשוך. יש כאלה שיפתחו עסק, ישקיעו לבד בבורסה, ילכו לקורס מסחר או לקריפטו. חלקם יצליחו. אבל רובם? יישארו בלי עתיד פנסיוני מסודר.…
המשיכות לא קורות בוואקום. הן משקפות מציאות שבה אנשים מרגישים לבד מול מערכת פיננסית שמדברת בסיסמאות, במסמכים מסובכים ובמונחים שאף אחד לא באמת מבין. וכאשר הציבור לא מקבל כלים פשוטים, מידע ברור או תחושה שמישהו באמת עובד עבורו - התגובה הטבעית היא לברוח מהמערכת במקום לנסות לתקן אותה.
קריאה לציבור: אל תמשכו את כספי הפנסיה שלכם. תנהלו אותם נכון
מי שמושך את הפנסיה פוגע בעצמו - אבל גם בנו, כחברה. אנחנו קוראים לציבור: אל תוותרו על העתיד שלכם בגלל אובדן אמון, כדי שבעוד 20-30 שנה נהיה מדינה שבה אנשים חיים בכבוד - לא מתמודדים עם זקנה בלי רשת ביטחון.
אלדד תמיר הוא מנכ"ל ובעלים של FINQ
