פרשנות
ניצב במופע של טראמפ: עוד נשלם על הצהרות נתניהו
רה"מ הבטיח בפגישתו עם הנשיא כי "נבטל את המכסים על ארה"ב ונאפס את הגירעון המסחרי מולה" אלא שרוב הסחורות האמריקאיות מוחרגות ממכסים ומדובר בסכום זניח של 42 מיליון שקל. החלק השני של הבטחתו כבר עלול לעלות הרבה יותר למשלמי המסים, שכן הוא יכלול הגדלה משמעותית של הרכש הביטחוני מארה"ב
"אני יכול לומר לכם מה שאמרתי לנשיא (טראמפ) בצורה פשוטה: ׳אנחנו נבטל את גירעון הסחר עם ארה"ב. אנחנו מתכוונים לעשות זאת במהירות רבה. אנחנו חושבים שזה הדבר הנכון לעשות. ואנחנו הולכים לבטל גם חסמי סחר שנעשו ללא צורך, ואני חושב שישראל יכולה לשמש מודל למדינות רבות שצריכות לעשות אותו הדבר". כך הבטיח מול המצלמות רה"מ בנימין נתניהו במסיבת העיתונאים אחרי הפגישה עם נשיא ארה"ב בנושא המכסים. זאת, אחרי שטראמפ החליט להטיל מכס של 17% על כל הסחורה הישראלית שנכנסת לארה"ב - 7% יותר מהמס האוניברסלי שהטיל על מדינות העולם. את ההבטחות של נתניהו יש לחלק לשתיים: ביטול המכסים שממשלת ישראל הטילה על הסחורות האמריקאיות, וצמצום הגירעון המסחרי של ארה"ב מול ישראל שהוא נובע מפער בין היבוא של ארה"ב מישראל ליצוא שלה. הגירעון המסחרי של ארה"ב מול ישראל (או העודף המסחרי הישראלי מול ארה"ב) זינק בכ־30% מאז 2021 והגיע לכ־5.3 מיליארד דולר (ללא יהלומים). חשוב להבהיר: גם אחרי ההתרפסות של נתניהו, טראמפ לא התחייב כי הוא יפחית את המכסים ל־10%, ולבטח לא להחריג את ישראל לגמרי.
נתחיל מהחלק הקל - המכסים. הנתון החשוב הראשון שיש לקחת בחשבון כאשר מנתחים את היחסים המסחריים בין שתי המדינות הוא שכבר 40 שנה קיים ביניהן הסכם סחר חופשי (מאז 1985). בינואר 1995 התבטלו כל המכסים של מה שמכונה פרקים 25 עד 97 מספר המכס. במילים פשוטות, כל המוצרים התעשייתיים - יותר מ־93% מערך היצוא של ארה"ב לישראל - פטורים ממכס. אז על מה בדיוק המהומה? על המכסים הקיימים בפרק 1 עד 24 – פרקים שכול כולם מזון טרי (תוצרת חקלאית) ומזון מעובד. לפי נתונים של מנהל סחר חוץ במשרד הכלכלה - רק 7% מהיבוא הישראלי מארה"ב משתייך לתחום הזה. כלומר, זהו חלק קטן מאוד יחסית אך רגיש מאוד פוליטית שכן הוא כולל בתוכו את החקלאים האמריקאים (תומכי טראמפ) וגם את תעשיות המזון הגדולות המורכבות מעובדים בלתי מיומנים (גם תומכי טראמפ). השאלה הגדולה היא כמה מכסים גובה בסופו של יום ישראל מארה"ב? התשובה ניתנה על ידי משרד האוצר לפני כמה ימים: 42 מיליון שקל, כ־11.1 מיליון דולר. זה כל הסיפור.
מי שמשלם את המכסים אינם היצואנים האמריקאים אלא היבואנים הישראלים שבדרך כלל מגלגלים את כל המכס על הצרכן הישראלי. זהו בדיוק הסיפור על יוקר המחייה וזו אחת הסיבות מדוע ישראל היא אחת המדינות היקרות במערב (מקום שלישי אחרי שוויץ ואיסלנד). ברגע שמוטלים מכסים על מזון, הצרכן הוא זה שנאלץ לשלם יותר. נתניהו היה ראש ממשלה מאז 2008 – עם הפסקה קצרה של כשנה וחצי. אלא שהרפורמה היחידה בתחום החקלאות, נעשתה על ידי ממשלת השינוי. עשרות דו"חות של ה־OECD (כולל האחרון) הפצירו בממשלות נתניהו להסיר את המכסים - לא כדי להרגיע את טראמפ - אלא כדי להקל על יוקר המחייה של משקי הבית הישראלים. אבל זה כנראה לא הספיק לנתניהו שלא עשה דבר בנידון. הוא התעורר לפני כמה ימים אבל זה כנראה היה מאוחר מדי. ביטול המכסים עליו הכריזו נתניהו וסמוטריץ' עוד ממתין לאישור ועדת הכספים.
חשוב לצלול עוד קצת כדי להבין שאין מדינה בעולם יותר פריבילגית מארה"ב - גם בהקשר של סחורה חקלאית ומזון. לפי הסכם הסחר החופשי, אין מדובר במכסים במובן הקלאסי עבור חלק ניכר מאותן סחורות. אכן ישנם מכסים קלאסיים, אבל יש גם עשרות מוצרים שנהנים ממכסות פטורות. כלומר, ישנם מוצרי מזון שפטורים לגמרי ממכס עד כמות מסוימת. כך למשל, לפי ההסכם 12 אלף הטון הראשונים של בשר בקר קפוא - פטורים. ומה לגבי השאר? גם כאן קיבלה ארה"ב הנחה: מה שלא קיבל פטור מלא או פטור במסגרת מכסה, האמריקאים קיבלו עליו הנחה של 10-15% על המכס הקיים. הדבר הזה אפשרי אך ורק בגלל הסכם הסחר החופשי שנחתם, אחרת מדובר בהתנהלות פסולה ואסורה על ידי ה־WTO, ארגון הסחר העולמי האוסר על אפליה בין מדינות. אך במסגרת הסכם סחר חופשי, האפליה הזו מותרת. השאלה הגדולה היא מדוע לא היה ניתן לקדם את ביטול המכסים קודם לכן. התשובה היא כי אכן היה ניסיון שכזה בקדנציה הראשונה של טראמפ. כבר אז נשיא ארה"ב הפר את הסכם הסחר החופשי והטיל מכסים על מתכות לכל המדינות – וכבר אז ישראל לא הוחרגה. כבר אז התברר עד כמה טראמפ נחוש ללכת עד הסוף בסוגיה זו.
היו נסיונות לבטל את המכסים, בעת שהתנהל מו"מ מאוד אינטנסיבי בשנים 2019-2018 בין הפקידות הישראלית לזו האמריקאית. ב־2019 הבשיל המו"מ לנקודה בה ישראל היתה מוכנה להעניק לארה"ב פטור גורף על כמעט כל המוצרים למעט 90 שורות מכס (מזון בלבד) שגם עליהם הם היו מקבלים מכסה פטורה משמעותית. אלו היו תנאים שמיקמו את ארה"ב בעמדה יוצאת דופן, אף יותר מהאירופים. זאת, למרות שיותר משליש מכל יבוא הסחורות (ללא יהלומים) מגיע מהאיחוד האירופי (34.5%) ורק 10% מהיבוא הישראלי מגיע מארה"ב. אלא שהמו"מ עלה על שרטון. מה היה ב־90 השורות האלו? מוצרים רגישים, הן מבחינת בטיחות וביטחון מזון – כמו מוצרי חלב - והן משיקולים של תעסוקה (בעיקר בפריפריה, שם מתרחשת רוב הפעילות החקלאית) כגון סביב תפוחים, אגסים, דובדבנים, ותפוחי אדמה. בגלל האתגרים הגיאופוליטיים העצומים של ישראל, היא חייבת להיות מסוגלת לספק מזון לעצמה ובסופו של דבר ארה"ב היא מעצמת על שיכולה להציף את ישראל במוצריה ולחסל תעשיות וענפי חקלאות שלמים. אחת הדוגמאות הממחישות את הפערים היא זו של הגבינות. בישראל הציעו להגדיל את המכסה הפטורה מ־650 טון ל־2,000 טון. בארה"ב דרשו 10 אלף טון. יבוא בסדר גודל כזה הוא בעל פוטנציאל לחסל את תעשיית החלב בישראל. אז המו"מ קרס. כעת, הדרישות יהיו כבר הרבה יותר גבוהות. האם נתניהו יהי מוכן להקריב את תעשיית החלב בגלל טראמפ? האם הוא יחסל את החקלאים בצפון ובדרום, שממילא פגועים וטרם התאוששו מאז המחדל של ה־7.10 עליו הוא חתום כאשר ממשלתו עוד לא גיבשה תוכנית להחזרת התושבים לשם? האם נתניהו מוכן לקחת סיכון של בטיחות מזון כדי להרגיע הנשיא?
לא נראה שטראמפ מוכן לוותר על זה הפעם. הוא הסביר גם למה: "לסין עודף מסחר עצום עלינו שהם לוקחים ומבזבזים על הצבא שלהם. אני לא רוצה שהם יקחו 600 מיליארד דולר בשנה ויבזבזו את זה על הצבא שלהם. אני לא רוצה שהם יבזבזו כסף על הצבא שלהם", אמר טראמפ במפגש עם נתניהו. זה הסיפור הגדול. כאשר למשל בתנובה כ־56% מהבעלות על החברה היא בידי תאגיד סיני – הכסף יוצא לשם. לפי טראמפ, כדי לממן את הצבא שלהם. ומה קרה במקביל לסחר של ישראל מול סין כאשר הגירעון המסחרי של ארה"ב מול ישראל זינק בכ־30%? זינק ב־26% והגיע ליותר מ־13.5 מיליארד דולר - גבוה ב־52% יותר מהייבוא לארה"ב. לכן הוא זועם.
כאן מגיעים לחלק השני: סגירת הגירעון המסחרי. הגירעון המסחרי נובע מהפער בין היצוא ליבוא בין שתי המדינות, והרוב המוחלט של אותו יבוא נעשה על ידי חברות ופירמות פרטיות. נתניהו לבטח לא יעודד יצואנים להפסיק לייצא מוצרי הייטק לארה"ב. אז איך בדיוק הוא יכול לעשות את זה? ישנה דרך אחת אבל היא יקרה מאוד ואזרחי ישראל ישלמו עליה: רכש ממשלתי, בעיקר ביטחוני. גם הממשלה היא קניינית ענקית וחלק מאוד מכובד מהמוצרים שהיא רוכשת מגיע מחו"ל (יבוא). בכל הקשור לרכש ביטחוני, ממשלת ישראל רשאית לקנות ממי שהיא רוצה. צה"ל ומשרד הביטחון מבצעים את הרכש הן לפי איכות אך בעיקר לפי מחיר. הם יכולים לקנות מארה"ב – כאשר המחיר לכך יותר יקר. המשמעות היא שחלק גדול יותר מתקציב המשרד (תקציב המדינה שממומן מכספי משלם המסים) יבוזבז על מוצרים יקרים יותר שניתן היה לשלם עליהם פחות. אבל זו דרך. בפעם הבאה שצה"ל ירכוש מדים, הוא יעשה זאת מארה"ב ולא מסין, שמציעה מחירים אטרקטיביים יותר.
ומה לגבי רכש שאינו ביטחוני? כאן יש בעיה, לפי כללי ה־WTO לגבי רכש ממשלתי אי אפשר להפלות וצריכים לתת הזדמנות שווה לכל החברים החתומים באותה אמנה. אבל יש כמה מדינות שלא חתמו על האמנה והן לא חלק מההסכם: סין, הודו וטורקיה - מדינות שיודעות להתחות על המחיר כי השכר נמוך - לא חתמו. ולכן ישראל יכולה להחליט שהיא פותחת מכרזים ממשלתיים אך ורק למדינות חברות באמנה. מי החברות בה? גרמניה, יפן ודרום קוריאה לדוגמה - מדינות עם שכר מינימום גבוה שלא יותר תחרותיות מארה"ב. אבל גם במקרה הזה המשמעות היא אחת: ישראל - ליתר דיוק אזרחי ישראל - ישלמו יותר. נצטרך לוותר על יותר בריאות ,חינוך ורווחה כדי לממן רכש ממשלתי יקר יותר. האם זה שווה?
השאלה הגדולה שנותרה פתוחה היא עד כמה טראמפ באמת זימן את נתניהו כדי לקבל הבטחה על ביטול המכסים הזעומים או שהוא יגמול אותו על כך שהיה מוכן להיות בובה שימושית במופע הגדול שהוא ביקש להרים. הרי מדובר באחד מרגעי השפל המדיניים של נתניהו: במקום לייצג את האינטרסים של ישראל, הוא בחר לשמש כניצב מנותק במופע המאיים של נשיא ארה"ב. נתניהו התרפס, החמיא ללא הכרה, הבטיח לבטל מכסים ולסגור גרעונות, כאילו מדובר בהסכמה להוריד את הזבל או "לעשות כלים". טראמפ, מצדו, העביר מסר ברור לעולם: כמו שמנהיג ישראל השתטח, כך מצופה מכל שאר המנהיגים לנהוג – להגיע אליו כדי לשמש רקע בתמונת הניצחון שלו. בעיקר מאותן מעצמות עימן יש לארה"ב גירעון משמעותי והמכסים שהן הטילו על הכלכלה הגדולה בעולם הם רציניים. נתניהו, ברגע של שפל וחולשה, נראה כמי שמוכן להקריב כל גרם מכבודו בשביל חיבוק מדומיין. לא היתה כאן טיפה של מנהיגות וגם לא של אסטרטגיה או שמירה על האינטרסים הלאומיים ארוכי הטווח – רק תיאטרון ריק שבו ראש ממשלת ישראל משמש תפאורה לטראמפ.
