"כל משק עם שתי תרנגולות קורא לעצמו חווה טיפולית": השוק הפרוץ של הטיפול בנפגעים
מאז 7 באוקטובר הוקמו מאות ארגונים לטיפול בפוסט־טראומה, חלקם מטפלים בנפגעים ללא ידע והכשרה. בעמותת נט"ל מזהירים מאנרכיה שגורמת נזק קשה למטופלים ומציעים לממשלה להסדיר את התחום: "כל כך הרבה ארגונים – ועדיין מספר ההתאבדויות רק עולה"
אנרכיה של מאות ארגונים המספקים טיפול לנפגעי פוסט־טראומה התפתחה בישראל בשלוש שנות המלחמה שעברו מאז 7 באוקטובר, וחלקם גורמים נזק קשה למטופלים – אם באמצעות טיפול מזיק ולא מקצועי ואם באמצעות טיפול שהביא לשיפור אבל נותר ללא מעקב מקצועי. כך מזהיר פורום "בחזרה למסלול" שמאגד יותר מ־50 ארגונים טיפוליים ועמותות של בוגרי יחידות. את הפורום מרכזת עמותת נט"ל, נפגעי טראומה על רקע לאומי. הפורום קורא למשרדי הממשלה לגבש מדדים אחדים שיקבעו מי רשאי לאבחן ולטפל בנפגעי פוסט־טראומה וכן מהן דרכי האבחון והטיפול. הפורום העלה לרשת מבחן עצמי שמאפשר לעמותות לבדוק את ההתאמה שלהן לטפל בפוסט־טראומטיים ולתקן את עצמן ומאפשר למטופלים לבדוק לאן הם פונים.
שיעור האנשים שסובלים מתסמיני פוסט־טראומה בישראל זינק בעקבות המלחמה מ־16.2% מהאוכלוסייה ל־29.8%. לשם השוואה, הממוצע העולמי של פוסט־טראומה הוא 3.9%. על פי הערכות זהירות יותר, מספר האנשים עם פוסט־טראומה בישראל הוא 625 אלף. כל המבוגרים שסובלים מפוסט־טראומה נמצאים במצב שיכול בסבירות גבוהה לפגוע ביכולת העבודה שלהם, בפריון ולגרום נזקים סביבתיים דוגמת תאונות דרכים, מחלות קשות, התמכרויות ואלימות במשפחה ולהוביל לעלויות ענק. 80 אלף נמצאים בסיכון גבוה לאבד את מקום העבודה.
בדיקה של פורום בחזרה למסלול בגיידסטאר, אתר רשם העמותות של משרד המשפטים, מעלה כי מאז 2023 נרשמו בישראל 215 ארגונים חדשים ללא כוונת רווח שקהל היעד שלהם כולל חיילים, חיילי מילואים וחיילים משוחררים בתחומי הטראומה, בריאות הנפש והחוסן. מהם 141 נרשמו בשנתיים האחרונות בלבד. רק 60 מהם קיבלו אישור ניהול תקין. מיפוי רחב יותר של כלל הארגונים החדשים בשדה הפוסט־טראומה, כולל ארגונים שמכוונים ליישובי העוטף ולשורדי המסיבות, מגלה שכ־400 עמותות חדשות פעילות כיום בתחום. נוצר צורך של עמותות בוגרי היחידות הצבאיות בכלים והכוונה למי הן יכולות לשלוח את הנפגעים.
"מתחילת המלחמה נשפך הרבה כסף על נושא הפוסט־טראומה", אומרת אלה בוקובזה, מנהלת פורום בחזרה למסלול. "כל מי שהיה לו רצון טוב וקצת קשרים עם תורמים בחו"ל הקים עמותה, וכל מי שיש לו שתי תרנגולות וערוגת נענע קורא לעצמו חווה טיפולית".
יש 25 חוות שמשרד הביטחון מכיר בהן אבל יש הרבה יותר חוות טיפוליות והתורים בחוות המוכרות ארוכים. הבעיה של טיפולים ללא ליווי מקצועי חמורה במיוחד בתחומים פרא־רפואיים כמו יוגה מודעת־טראומה, דיקור וסדנאות נשימה, טיפולי טבע כמו גינון טיפולי ועבודה עם בעלי חיים ועד גלישת גלים ושיט.
אחת הבעיות המרכזיות היא הפעלת מסגרות ללא ליווי מקצועי – מה שעלול ליצור סיכון קשה במקרה של התקפים. בוקובזה: "נניח שפוסט־טראומטי סובל מפלאשבק, חזרה לאירוע הטראומטי, באמצע גלישה בים. אם אין שם מטפל – מי אחראי עליו? ומי אחראי כשהוא חוזר הביתה?". בעיה שנייה שהיא מצביעה עליה היא היעדר ליווי אחרי הפעילות.
מנהלת יחידת פיתוח אישי וקריירה בנט״ל שקד אריאלי מסבירה ש"אם קבוצה של פוסט־טראומטיים עברה כמה ימים מאוד מרגשים בהרי האלפים והגיעה לפסגה רגשית ואחר כך הם נזרקים בבית בלי תמיכה וליווי, חלק יסיימו עם נזק. לפעמים להרים מישהו למעלה בלי אחריות יכול גם לגרום נזק".
לדברי בוקובזה, "יש לא מעט מטופלים שעברו סדנאות וטיפולים ובסוף סיימו בבתים מאזנים בעוד לפני הטיפול הם לא היו במצב שצריכים בתים מאזנים (בית מאזן הוא מקום מגורים טיפולי שמשמש חלופה לאשפוז בבית חולים פסיכיאטרי עבור אנשים שעוברים משבר נפשי חריף. המטרה שלו היא לתת טיפול רפואי ונפשי מקצועי, אבל בתוך בית אמיתי, חם ומכבד, כדי למנוע את החוויה הקשה של אשפוז). יש הרבה חבר'ה צעירים עם רצון טוב שהקימו ארגונים. חלקם פוסט־טראומטיים בעצמם. אבל הרגולציה מאוד רופפת והיא זהה אם הקמת בית כנסת או עמותה לטיפול בפוסט־טראומה. לפעמים לוקחים שם של איש מקצוע מוכר ושמים באתר. לפעמים הוא באמת פעיל בעמותה ולפעמים לא. חלקם יודעים לשווק את עצמם מאוד יפה באינסטגרם".
בעיה נוספת, לדבריה, היא מנחי קבוצות שעורכים סדנאות עיבוד חוויות ללוחמים. "גם אם מישהו למד במשך שנתיים להנחות קבוצות, מה לו ולעיבוד חוויות של מי שהיה 90 יום בעזה?", אומרת בוקובזה. לצד אלה יש מטפלים שעברו הכשרה בפסיכולוגיה או בעבודה סוציאלית אבל לא בטראומה. "זה שמישהי סיימה תואר שני בעבודה סוציאלית והיא פסיכותרפיסטית לא אומר שהיא יכולה לטפל בטראומה. בעניין הזה יש חוסר הבנה גדול של ארגונים", היא מתריעה ומוסיפה: "הבעיה היא שמטפלות כאלה גם יכולות להדריך אנשים אחרים".
"הכשרה מקצועית בלי טיפול נפשי – מזיקה"
לדברי אריאלי, שהיא מומחית לליווי תעסוקתי לאנשים עם פוסט־טראומה, "כמות המענים שניתנת להכשרה מקצועית והשמה מקצועית לחיילים בפוסט־טראומה, חיילים אנשי עוטף ושורדי מסיבות, בלתי ניתנת לשליטה".
להערכתה, 70% מאותם מענים נעשים ללא ליווי נפשי. "היה לי מקרה שהגיעו אלי אחרי שאיש כוחות הביטחון שעבר הכשרה מקצועית התאבד. במקרה אחר סידרו לבן משפחת חטופים שסבל מפוסט־טראומה עבודת חלומות בשכר גבוה בלי להתחשב בפוסט־טראומה שלו והוא פוטר בשל חוסר התאמה. אף אחד לא הביא בחשבון שהוא עם פוסט־טראומה".
לדבריה, צריך לעבוד עם הנפגעים על רכישה מחדש של מיומנויות כמו סבלנות וכן לסדר התאמות כמו הפסקות בעבודה או משרה חלקית: "פוסט־טראומטיים זה לא מגזר שאתה משבץ בעבודה. אלה אנשים עם מצוקה נפשית. גם מנטורינג יכול לגרום נזק. בהרבה מקומות עבורים מצמידים מנטור למתמודד פוסט־טראומטי שמתפקד כמו אח גדול. הוא יכול לתת המלצות על זוגיות בלי להבין שהבעיות בזוגיות זה חלק מהסימפטומים של הפוסט־טראומה".
על פי מחקר של שדולת הנשים, שיעור האלימות הפיזית והמינית הוכפל בקרב בני זוג שאחד מהם שירת במלחמה והוא עומד על 6%, כפול מהשיעור בקרב זוגות שלא שירתו. בוקובזה: "אנשים הולכים לארגונים קיקיוניים שלא פותרים את הבעיה. אם יש כזו כמות של ארגונים ועדיין מספר מקרי האלימות במשפחה והמתגרשים ותאונות הדרכים והמתאבדים רק עולה, אז יש כאן משהו לא יעיל. אלה שמוכרים על ידי הממסד כפוסט־טראומטיים יופנו בדרך כלל לארגונים מוכרים ומקצועיים. אבל רוב אלה שסובלים ממצוקה פוסט־טראומטית לא מוכרים בשום מקום והם לא יודעים שהם סובלים מפוסט־טראומה. אם הם מקבלים מענה לא נכון למצוקות שלהם, הסימפטומים עלולים להחמיר".
בנט"ל מתריעים על כך שאין כיום מערכת רגולטורית כוללת שמגדירה באופן ברור את גבולות התחומים, את דרישות ההכשרה וההסמכה, מי רשאי לאבחן ולטפל בטראומה, ומהם הסטנדרטים הנדרשים לטיפול באוכלוסיות פגיעות. לדברי בוקובזה, "במדינות שונות כמו ארצות הברית, צרפת ואוסטרליה יש רגולציה ברורה של טיפול בפוסט־טראומה. אנחנו קוראים ליישר קו".
"לא ייתכן שכל ארגון מטפל בהכל"
צוות המחקר של נט״ל בראשות ד"ר יפעת ראובני והלנה אדם־אשכנזי גיבש עבור הפורום שורה של מדדים להגדרה ברורה של סוג הטיפול שהארגון נותן, קהל היעד והליך המיון. בוקובזה: "צריך להגדיר מהם הגבולות של ארגון. לא ייתכן שארגון אחד מטפל בהכל – נפגעים, בנות זוג, ילדים. כל ארגון צריך לדעת את גבולותיו, ומה שהוא לא יודע להעביר את הטיפול לארגון אחר".
כמו כן מציעים בנט"ל לקבוע מדדים להתאמת רמת ההכשרה והניסיון של המטפל לטיפול ולסוג ההתערבות שהוא מבצע לצד קבלת הדרכה שוטפת; מעקב שיטתי אחרי מצב המענה ותוצאות הטיפול; מידע נגיש וברור; אתיקה ארגונית ושמירה על פרטיות; יכולת תגובה באירועי סיכון נוסח התקפים; שיתופי פעולה עם ארגונים משלימים ומנהל תקין ארגוני. "שאלה נוספת היא עד כמה מקפידים על סודיות, האם שומרים פרטים של מטופלי פוסט־טראומה באקסל שכל האקר יכול לגנוב, האם מעלים מידע ל־AI פרוץ", אומרת אריאלי.
היא מוסיפה: "לא הצענו לארגונים שניתן להם תו תקן. אנחנו מציעים לארגונים לבדוק את עצמם ומציעים למשרדי ממשלה לקבוע קריטריונים שקופים וברורים. זה גם נותן כלי לעמותות לבדוק למי הן שולחות מטופלים וגם למשפחות ולמטופלים עצמם".
ממשרד הבריאות נמסר: "הטיפול בפוסט־טראומה נמצא במוקד פעילות משרד הבריאות מאז 7 באוקטובר, ובתקופה זו הורחבו משמעותית המענים בתחום בריאות הנפש. במקביל, המשרד פועל בתחום המניעה וקידום החוסן הנפשי, בין היתר באמצעות מיזם 'גוף־נפש' ברשויות המקומיות, שבמסגרתו נקבעו סטנדרטים מקצועיים לספקי שירות. המשרד אחראי לרישוי אנשי המקצוע בתחום בריאות הנפש, אך אינו מפקח על עמותות או על שירותים פרטיים שאינם חלק מהמערכת הציבורית. לציבור הפונה לטיפול בשוק הפרטי מומלץ לוודא כי מדובר באיש מקצוע בעל רישיון והכשרה מתאימה". מאגף השיקום במשרד הביטחון נמסר: "כל השירותים והמענים שהאגף מציע לפצועי ופצועות צה''ל מוסדרים ומפוקחים בהתאם".
