זינוק של כמעט שנה ל-84: ישראל קפצה למקום הרביעי ב-OECD בתוחלת החיים
לפי נתונים מ-2023 שפורסמו לקראת הדו"ח החצי שנתי של הארגון, ישראל ממוקמת אחרי שווייץ, ספרד ויפן; בדו"ח הקודם, שנגע לשנים 2021-2022, ישראל הייתה במקום ה-11 מבין 38 המדינות החברות
תוחלת החיים בישראל עלתה בשנת 2023 ל־83.8 שנים – והיא הרביעית בגובהה מבין מדינות הארגון, אחרי שווייץ (84.3 שנים), ספרד (84 שנים) ויפן (84.1 שנים), כך עולה מנתונים שמפרסם ה-OECD לקראת פרסום הדו"ח ההשוואתי הדו-שנתי של הארגון על מערכות בריאות ־ Health at a Glance ־ שיפורסם בשבועות הקרובים. בדו"ח הקודם שפורסם ב-2023 (והתייחס לשנים 2021-2022), ישראל הייתה במקום ה-11 בתוחלת החיים מבין 38 המדינות החברות.
הנתונים מצביעים על עלייה של כמעט שנה אחת בתוחלת החיים תוך שנה בלבד – קפיצה שנרשמה הן בקרב נשים (מ־84.8 ל־85.7 שנים) והן בקרב גברים (מ־80.7 ל־81.7 שנים). מדובר בעלייה חדה במיוחד שנצפתה רק במספר מצומצם של מדינות, אך בניגוד אליהן, בישראל לא קדמה לה ירידה חדה בתקופת הקורונה – ולכן מדובר בשיפור אמיתי ולא רק בחזרה לרמת הבסיס.
ראש חטיבת רפואה במשרד הבריאות, ד"ר הגר מזרחי, ציינה כי לפי הנתונים הראשוניים לשנת 2024, לא נראית בשלב זה ירידה בתוחלת החיים בהשפעת מלחמת "חרבות ברזל", אך מסרה כי ייתכן עיצוב־מחדש של המגמה או עצירה זמנית בעלייה, והדגישה כי בשלב זה ההשפעה הכוללת של המלחמה על תוחלת החיים הוערכה כקטנה.
לצד הנתונים החיוביים, ישראל ממשיכה להוציא על בריאות פחות ממדינות מערביות רבות: רק 7.6% מהתמ"ג, לעומת גרמניה (12.3%), שווייץ ואוסטריה (11.8%), צרפת (11.5%) ושוודיה (11.3%). שיעור ההוצאה לא השתנה משמעותית בעשור האחרון, למעט עלייה זמנית בתקופת הקורונה ועלייה נוספת בשנת 2024, המיוחסת לטיפול בפצועי מלחמת חרבות ברזל. עם זאת, יש לקחת בחשבון שהאוכלוסייה בישראל צעירה ביחס למדינות אחרות, ולכן סביר לצפות שגם ההוצאה תהיה נמוכה. אך ההערכה היא שגם לאחר נרמול הפערים הדמוגרפיים בין מדינות, ההוצאה בישראל עדיין נמוכה מהממוצע.
על אף ההוצאה הנמוכה יחסית על בריאות, הנתונים שמפרסם משרד הבריאות (שאינם משקפים את הדו"ח כולו) משקפים מספר חוזקות נוספות של מערכת הבריאות. כך למשל, מהדו"ח עולה כי שיעור תמותת התינוקות בישראל נותר נמוך מהממוצע ב־OECD ועומד על 2.7 מקרי מוות לכל 100 אלף לידות, נתון המשקף מגמת ירידה ארוכת טווח ואת הרחבת הגישה לבדיקות גנטיות.
גם בתחום התמותה הניתנת למניעה – מקרים שניתן היה למנוע באמצעות טיפול רפואי או מניעה ראשונית – ישראל מצטיינת ומדורגת במקום השני בארגון, אחרי שווייץ, עם 134 מקרי מוות לכל 100 אלף תושבים, לעומת 170 בשנת 2010. בנוסף, שיעור התמותה ממחלות לב נמוך במיוחד – 49.4 מקרי מוות לכל 100 אלף תושבים – והוא במגמת ירידה מאז 2015.
במשרד הבריאות מייחסים את העלייה בתוחלת החיים ליעילות מערכת הבריאות בישראל, ובפרט לשילוב של רפואה מונעת, שיעורי התחסנות גבוהים יחסית, הרחבת בדיקות סקר ומתן טיפולים מהירים במחלות לב ובאירועים מוחיים. בנוסף מציינים במשרד את השיפור בשירותי הלידה והפגייה, את השימוש ההולך וגובר בטכנולוגיות רפואיות חדשות ואת הכנסת חיסונים נוספים לסל הבריאות – גורמים שתרמו לירידה בתמותה ולעלייה מתמשכת בתוחלת החיים.
עם זאת, מדובר בהשערות ראשוניות בלבד, כשעל תוחלת החיים משפיעים גורמים רבים ושונים – בהם מבנה הגילים של האוכלוסייה, רמת ההשכלה, תעסוקה והכנסה, אורח חיים והרגלי תזונה, זמינות שירותי בריאות בפריפריה, וגם מדדים סביבתיים כמו איכות האוויר וזיהום.
