ריאיון
"הביטוח הסיעודי משתנה, זה כמו לגלות שהביטוח הוא רק לחצי רכב"
חברות הביטוח איימו להפסיק לשווק פוליסות סיעוד, ומיליוני מבוטחים מחכים לפתרון של משרד הבריאות: ניר קידר, בעבר בכיר במשרדי הבריאות והרווחה ובהווה מנכ"ל מרכז טאוב, מסביר שאסור שוב להסתפק בפלסטר זמני, שחייבים לכלול בביטוח רכיב של חיסכון - ושהוא בכלל לא מבוטח
ניר קידר (45)
גר בירושלים, נשוי 3+ • בעבר סמנכ"ל במשרד הבריאות ובמשרד הרווחה; עמד בראש הוועדה הבין־משרדית למניעת הידרדרות תפקודית של אזרחים ותיקים • בעל תואר ראשון בכלכלה, פילוסופיה ומדע המדינה, ותואר שני במדיניות ציבורית, שניהם מהאוניברסיטה העברית • חבר הנהלת פאב המפלצת בקריית יובל בירושלים, הפאב הקואופרטיבי הראשון בעיר
ניר קידר, מנכ"ל מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל, שלוש שנים למשבר ביטוחי הסיעוד והמדינה עדיין לא מצליחה להבטיח שנזכה להזדקן בכבוד.
"הממשלה נקטה צעדים שיצרו יציבות זמנית לשנתיים הקרובות אך גם פגעו מאוד בזכויות המבוטחים. כעת, טיוטת הוראה של משרד הבריאות קובעת שקופות החולים יפסיקו לצרף מבוטחים מיולי, ולנהל את הביטוחים מינואר — מה שמערער את היציבות הזמנית שהושגה ומחריף את משבר האמון בביטוח, אבל משרד הבריאות עושה זאת במטרה לדחוף לפתרון ארוך טווח במקום להסתפק שוב בפלסטר זמני. וגם אם יש יציבות אקטוארית זמנית, חלה הרעה דרמטית: ירידה בזכויות, עלייה בפרמיות והקשחת תנאי הזכאות".
הרעה דרמטית אך הכרחית?
"זו הרעה הכרחית לאור המצב שאליו הגיעו הביטוחים, אבל בסופו של דבר המוצר הביטוחי השתנה מהותית, ואני מסרב לקרוא לו 'ביטוח'. הוא פשוט כבר לא עומד בקריטריונים של ביטוח. כשאני קונה ביטוח רכב או חיים, למשל, אני יודע כמה אשלם ומה אקבל אם יקרה משהו. במקרה של ביטוחי הסיעוד הפרטיים שום דבר מזה לא מובטח. הפרמיות עלולות לעלות עד כדי כך שלא אוכל להרשות לעצמי כלכלית להמשיך לשלם — ואז אשאר בלי כלום. בסוף 2023 הממשלה קיצצה את הפיצוי החודשי ב־20%, ובסוף 2024 היא החמירה דרמטית את ההגדרה של מצב סיעודי. זה כמו לגלות שביטוח הרכב שלי מכסה רק חצי מכונית. להמשיך לשווק אותו תחת ההגדרה 'ביטוח' זה פשוט לא הגיוני".
ב־2018 הביטוחים הוגדרו יציבים למאה שנה - וכעבור זמן קצר כמעט קרסו. מי פישל?
"יש כאן שילוב גורמים: שינוי במדיניות הסיעוד של ביטוח לאומי, רגולציה שהקלה אישור תביעות וכניסת חברות למיצוי זכויות. כל אלה גרמו לעלייה חדה בתביעות - ויצרו חוסר יציבות".
המשבר הרגולטורי שמשרד הבריאות יצר כעת נועד להבטיח שבכל פתרון ארוך טווח קופות החולים ייצאו מהתמונה. זה מה שצריך לקרות?
"לקופות החולים אין יתרון בהפעלת הביטוח. מדובר במוצר אחיד, עם זהות בשירותים ותגמולים, וההבדלים בין הקופות מסתכמים בפרמיה. גם את השירות מספקת בפועל חברת ביטוח. אם הייתי מתכנן היום את המערכת, לא הייתי כולל בה את הקופות. ועדיין, מיליוני מבוטחים כבר שילמו מיליארדי שקלים לביטוחים של הקופות - ולכן חייבים ליצור חלופה אמיתית לפני שמסיימים את המודל הקיים".
הפתרון ארוך הטווח צריך בהכרח לכלול מוצר פרטי?
"צריך רובד פרטי נוסף. הביטוח הלאומי אומנם חשוב, אך לא תמיד מספק - במיוחד למי שלא עומד במבחני הכנסה. המודל המועדף הוא שילוב של חיסכון אישי עם ביטוח, כך שאנשים יוכלו לעבור אליו מהקופות בלי לאבד את שצברו".
יש לך ביטוח סיעוד?
"אין לי ביטוח סיעוד של קופות החולים, ואני גם לא ממליץ לרכוש כזה לפני גיל 49. כל עוד אתה הופך לסיעודי כתוצאה מאירוע טרור, תאונת עבודה או תאונת דרכים - אתה מכוסה על ידי המדינה. ואם אתה בריא ותצטרף לביטוח של הקופות לפני גיל 49, תשלם את אותן פרמיות חודשיות שמשלם מי שהצטרף בגיל 30. אז כרגע, בגיל 45, אין לי סיבה לרכוש ביטוח סיעודי, ובגיל 48 אשוב לשקול זאת. עם זאת, אם כולם ינהגו כמוני — הביטוח הסיעודי יקרוס, כי הוא מבוסס על סבסוד צולב של צעירים".
התשלום החודשי, שעומד כיום על 5,000 שקל, מוגבל לעד חמש שנים למי שנשאר בביתו ואינו עובר למוסד גריאטרי. אולי בכלל לא צריך את הביטוח?
"בן 30 שמצטרף לביטוח היום ישלם כ־150 אלף שקל במהלך חייו כפרמיות, עבור סיכוי לקבל במקסימום 300 אלף שקל. זה לא הגיוני. עדיף לעודד חיסכון סיעודי, שיאפשר להגיע לגיל מבוגר עם כיסוי אישי משמעותי".
אי־הוודאות הגבוהה סביב אורך חיים כסיעודי בעתיד לא מחזקת את הצורך ברובד ציבורי רחב, שמספק כיסוי מובטח לאורך זמן? זו גם המגמה ברוב מדינות העולם.
"הביטוח הציבורי צריך להיות הלב והעיקר של מימון הטיפול הסיעודי - וכך גם המצב כיום. ביטוח לאומי משלם עד כ־7,200 שקל בחודש לאדם מבוגר במצב הסיעודי הקשה ביותר, והכיסוי אינו מוגבל בזמן. אין ספק שהפתרון המרכזי טמון ברובד הציבורי, ולצידו יש לאפשר גם רובד פרטי".
הזינוק במקבלי קצבה – "לא סביר"
מאז 2018 יש זינוק דרמטי במקבלי קצבת סיעוד של ביטוח לאומי. מה קרה שם?
"כדי להמחיש עד כמה העלייה במספר מקבלי קצבת הסיעוד אינה סבירה, כדאי להתבונן בנתון הבא: מאז 2018, מספר מקבלי קצבת זקנה - כלומר, אנשים בגיל פרישה - גדל ב־24%, שהם 210 אלף איש. במקביל, מספר מקבלי קצבת הסיעוד גדל ב־110% - 198 אלף איש, כמעט אותו מספר. המצב הנוכחי אינו תוצאה של הזדקנות האוכלוסייה בישראל, אלא של שילוב גורמים שונים, בהם הפסקת בדיקות התלות הפיזיות שבוצעו בעבר על ידי אחיות, ומעבר להסתמכות על מסמכים בלבד, והגדלת האפשרות לקבל גמלה בכסף, ושינויים רגולטוריים נוספים.
"והעלייה לא הסתיימה. מאז אפריל 2024 ועד אפריל 2025 מספר מקבלי גמלת הסיעוד עלה ב־6.5%, בעוד מספר מקבלי קצבת הזקנה גדל ב־2.3% בלבד. כלומר, גם לאחר שנים של עלייה משמעותית, התופעה ממשיכה. ב־2025 ההוצאות על סיעוד יגדלו ב־2 מיליארד שקל".
אלו שינויים היית מבצע במנגנון, לו היית מנכ"ל ביטוח לאומי?
"ביטוח לאומי מוכוון לעזור לאוכלוסייה, ופחות מתמקד בסוגיות אקטואריות - וזה משפיע רבות על אופן התנהלותו. בעיניי צריך לשים לב לא רק למיצוי זכויות, אלא גם לאפשרויות להאט את ההידרדרות התפקודית של הקשיש. אין לי ספק שצריך לטפל בשער הכניסה לעולם הסיעוד. העלייה במספר האנשים המוגדרים כסיעודיים אינה הגיונית, ויש צורך בצעדים לא פופולריים, כמו התאמת מבחני הזכאות כך שרק מי שבאמת זקוק לגמלת סיעוד יקבל אותה. אחרת, ייתכן שבעתיד גם בביטוח לאומי ייאלצו לקצץ בזכויות. אם גמלת הסיעוד היתה פועלת בדומה לביטוח הסיעודי של קופות החולים — כלומר, במקרה של גידול בתביעות היתה נדרשת התאמה בפרמיות או בזכאות - היינו רואים התנהלות שונה לחלוטין.
"בנוסף, יש לשנות את אופן הסיוע לאנשים שנמצאים בתחילת הדרך הסיעודית. במקום שעות טיפול בבית, כדאי להציע להם שירותים מסוג אחר. עיריית ירושלים, למשל, מפעילה תוכניות פיילוט חשובות: היא שולחת נציגים לסרוק את הבית ולהתקין מעקים למניעת נפילות, ומפעילה תוכניות כושר גופני לקשישים. יש שפע צעדים שניתן לבצע, אך למרבה הצער, זה לא נעשה כיום".
כלומר, לא צריך לבטל את רמות הסיעוד הנמוכות, אלא להמיר בהן את התמורה הכספית לשירותים?
"כן, וזה לא חייב להיות באופן מלא. הייתי משאיר לקשיש רבע מהסכום, כדי שיוכל לקבל מענה לצרכים שיש לו בבית, ואת השאר משקיע בצעדי מניעה. ומעבר לזה, תחשוב שב־2023 הוגשו 150 אלף תביעות לגמלת סיעוד, וחצי מהן נדחו. המדינה לא עושה כיום דבר עבור אותו חצי שלא קיבל את הגמלה, וכנראה שבשנה הבאה יתבע שוב".
ביטוח לאומי נמצא כיום בהליך מכרז חדש מול חברות הסיעוד, אך בינתיים עדיין פועל לפי מכרז ישן מ־2008 שבו חברות הסיעוד מרוויחות יותר ככל שרמת הסיעוד של המטופל מחמירה.
"חברות הסיעוד אינן פועלות להאיץ הידרדרות תפקודית אך אין להן גם כל תמריץ למנוע אותה. ניקח לדוגמה את רמת המטפל או המטפלת: נוח להם לעבוד ברצף עם אותו מטופל, משום שלא תמיד משלמים להם על הנסיעות או על הזמן שבין מטופלים. אם מצבו של הקשיש מידרדר - הוא מקבל יותר שעות, מצבם של המטפלים משתפר, וגם לחברה שמעסיקה אותם זה נוח יותר. לכן, אף שאני לא סבור שמישהו פועל במכוון להחמיר את מצבו של הקשיש, ברור שהתמריצים הקיימים כיום אינם מעודדים צעדים למניעת הידרדרות תפקודית".
והמכרז החדש אמור לתת לזה מענה?
"על המכרז החדש מדברים כבר זמן רב, וגם הוגשה נגדו עתירה. אין במכרז צעדים אופרטיביים למניעת הידרדרות תפקודית, אלא רק אופציה להכניס בעתיד בונוסים לחברות הסיעוד על בסיס מדדים של מניעת הידרדרות".
"הטיפול בקשישים מסורבל"
כיום, הטיפול באזרח ותיק מפוזר על פני גורמים רבים, שאינם מתואמים בהכרח.
"אין כיום ראייה ממוקדת־קשיש. אם הקשיש מידרדר, הוא עובר לאחריות של מישהו אחר. קופת החולים מטפלת בצד הבריאותי, אך אם קשיש הופך ל'תשוש', אז האחריות עוברת למשרד הרווחה, שאחראי על בתי האבות לאוכלוסייה עם הכנסה נמוכה. אם מצבו מידרדר והוא נזקק למטפל, האחריות עוברת לביטוח לאומי, אבל אם הוא זקוק לאשפוז סיעודי, האחריות כבר עוברת למשרד הבריאות. ואם הקשיש יוגדר במצב סיעודי מורכב, אז האחריות שוב חוזרת לקופות החולים. לצדם פועלים גם רשות שוק ההון, רשות האוכלוסין, משרד הבינוי והשיכון והרשויות המקומיות. המערכת המבוזרת הזו הפכה לאחת המערכות הבירוקרטיות המסורבלות ביותר במדינה".
עמדת בראש ועדה בין־משרדית שנועדה ליצור סדר בתחום. הגשתם המלצות ב־2022. מה הן היו?
"הבנו שאי אפשר כרגע לשנות את חלוקת האחריות, אף שזה כנראה היה הפתרון האידיאלי - לרכז את כל הסמכות בגוף אחד. ולכן התמקדנו בעיצוב מחדש של התמריצים. דיברנו קודם על עשרות אלפי אנשים שתביעות הסיעוד שלהם נדחו. אם קופות החולים יקבלו את שמותיהם ויעניקו להם שירותים כמו חוגים בקהילה, ביקורי בית למניעת נפילות או שירותים דומים - תידחה קבלת הגמלה. בתמורה, הקופות צריכות לקבל חלק מהחיסכון שיתקבל למדינה. ברמות הסיעוד הנמוכות המלצנו להוציא את המטפלים, ובמקום זאת לספק שירותי מניעה".
מדוע ההמלצות לא יושמו?
"הממשלה אימצה את הדו"ח, ואף התקבלה החלטת ממשלה הקוראת למשרדים ליישמו. אך מעבר לכך, לא בוצעו צעדים משמעותיים. חלק מהצעדים אינם פופולריים. אם אני בא ואומר לקשישים שהם לא יקבלו שלוש שעות סיוע בשבוע אלא שירותי מניעה, חלקם יהיו מאוד לא מרוצים. נכון לעכשיו, תחום הזקנה אינו בעדיפות גבוהה של הממשלה. גם בביטוח לאומי, אף על פי שיש בו אנשי מקצוע שמונחים על ידי טובת הקשיש, אין מנכ"ל קבוע כבר כמה שנים, וגם זה מקשה על ביצוע שינויים".
בעולם עושים את זה יותר טוב?
"כשליש מהקשישים בישראל מוכרים על ידי ביטוח לאומי כסיעודיים - ואין לכך תקדים בעולם המפותח. לכל מדינה יש הבירוקרטיה שלה, אך הפיצול הקיים במערכת הציבורית בישראל הוא חסר תקדים ברמה בינלאומית. ברוב המדינות גם רואים שאין מקום נרחב לביטוחים פרטיים. אנחנו כמעט היחידים שנותרו במתכונת כזו, ובטח בהיקפים כאלה. אלו חלק מהדברים שמעידים שגם בישראל נדרש שינוי שכזה".
