פרשנות
בנוהל, המדינה שולחת את ההורים לריב עם מעונות היום
המדינה בחרה לספק שירותי חינוך חיוניים באמצעות מוסדות פרטיים, רק ששר האוצר סמוטריץ' רואה בהם לא יותר מ"דוכן פלאפל", ומונע מהם הסדר פיצוי סביר
קשה לספור את מספר הפעמים שבהן המשק נסגר ונפתח במשברי העשור האחרון, ואיתו נסגרו ונפתחו מעונות היום — וקשה לספור את מספר הפעמים שהתנהל מיקוח על הסדרי הפיצוי. גם קשה להבין למה לא נקבע הסדר קבוע, למה ההורים, מפעילי המעונות והמטפלות צריכים לעבור את הטקס הזה כל פעם מחדש.
נניח שאפשר להבין למה על הסדר החל"ת מחליטים תמיד באיחור של שבועיים. האוצר מקווה שזה יגרום לכמה שפחות מעסיקים להוציא את העובדים לחל"ת. אבל מה ההיגיון בהיעדרו של הסדר פיצוי קבוע למעונות, ציבוריים ופרטיים, למטפלות ולהורים? למה בעיצומה של מלחמה, כשהחוסן של העורף קריטי, כל כך הרבה אנשים צריכים להיות עסוקים בדאגות כלכליות מיותרות לגמרי?
הסיבה שזה לא קורה היא התפיסה שביטא שר האוצר בצלאל סמוטריץ' בשבוע שעבר: "אין הבדל בין גננת של גן פרטי, שזה עסק, לבעל דוכן פלאפל. העסק הכלכלי שאנחנו נותנים לו רשת ביטחון יכול להיות גן, והוא יכול להיות דוכן פלאפל, והוא יכול להיות חנות נעליים". על כך אומר מנכ"ל ארגון מעונות הילדים הפרטיים יניב בר אור: "אני לא מכיר דרך להכניס עשרה כדורי ילדים לפיתה". אבל האמת היא שההבדל הדרמטי הוא היקף הלקוחות, גודל ההוצאה שלהם והעניין המובהק של ההורים ושל המדינה בהישרדות העסק ששמו מעון.
לכל משפחה של הורים צעירים יש מצד אחד עניין מובהק לקבל החזר כספי כמה שיותר גדול על שכר הלימוד הגבוה במעון. מצד שני, לכל משפחה ולמשק כולו יש עניין שהמעון ימשיך להתקיים. בכל הסבבים האחרונים שלח סמוטריץ' את מעונות היום הפרטיים למתווה הפיצוי לעסקים. "מה הפלא שמעונות בהיקף של 40 אלף ילדים נסגרו בשנים האחרונות?" שואל בר אור. "מה הפלא שמטפלות לא רוצות לבוא לעבודה?"
מי שהשיגו כרגיל הסכם סביר, וטוב שכך, הם מעונות הסמל המסובסדים. על פי ההסדר, ההורים יקבלו מארגוני המעונות החזר של 85% משכר הלימוד ולא החזר מלא. המטפלות יקבלו מקדמות בגובה שכרן נטו עוד לפני פסח. הן יוצאו לחל"ת, אבל רק הסכום שיקבלו מהביטוח הלאומי ינוכה מהמקדמות. מה שיאפשר את תשלום המקדמות הוא שהאוצר יעביר לארגונים את כספי סבסוד שכר הלימוד להורים כאילו יש לימודים למרות שאין.
למעונות הפרטיים מוצעים בעצם שני מסלולים עסקיים. מסלול אחד מיועד למעונות שימשיכו לשלם למטפלות ויחזירו את שכר הלימוד להורים. הם יקבלו החזר של 75% מגובה השכר ששולם ו־22% מההוצאות הקבועות. כלומר מחזירים למעונות 64% מההוצאות. אם אתם חושבים שזה נורא מסובך אתם לא לבד. גם חברי ועדת החינוך של הכנסת אתמול לא הצליחו להבין מה בדיוק זה אומר ולמה לא לפשט.
המסלול השני מאפשר למפעיל להוציא את המטפלות לחופשה ללא תשלום. במסלול זה המטפלות אינן מקבלות שכר מלא אלא דמי אבטלה בלבד. המפעיל מחזיר להורים את שכר הלימוד ששילמו, ומקבל פיצוי מהמדינה על ההוצאות הקבועות שנותרו לו. המסלול הזה בעייתי במיוחד כי מטפלת הוא מקצוע כל כך לא אטרקטיבי שבעלי המעונות חוששים מאוד שעובדת שתוצא לחל"ת לא תחזור ממנו, בכל אופן לא אליהם.
"המדינה לא חושבת שעצמאי שעוסק בחינוך גם צריך לאכול ולהאכיל את הילדים. המחשבה היא שאם היה לך הפסד תסתדר ותיקח הלוואה. מכניסים אנשים לעוד בור ועוד בור", אומר בר אור. "יש תחושה שהם מנסים לחסל את תחום החינוך לגיל הרך". רכז תעסוקה באוצר רום בר אב הסביר אתמול: "אירוע העברת כסף למעונות פרטיים הוא רחב בהרבה, בסדרי גודל של עשרות מיליארדים". זה ללא ספק יקר, אבל לא צריך להגזים.
אנשי האוצר טוענים שוב ושוב שהמסלולים מביאים את המעונות הפרטיים בדיוק לתוצאה של המעונות המסובסדים. בפועל, האוצר ימשיך להעביר למעונות הסמל את הסבסוד, מה שיוצר הבדל משמעותי. כלומר המדינה בוחרת לספק שירותי חינוך חיוניים באמצעות מוסדות פרטיים, אבל כשמגיעה שעת מבחן היא מתנהגת כאילו הם דוכן פלאפל.
מה שזה אומר בעצם זה שהאוצר שולח את המעונות וההורים לריב ביניהם. לעיתים קרובות המעונות נמצאים בעמדת כוח כי ההורים יודעים שהם לא ימצאו מעון אחר.
נכון שקצת קשה לזכור, אבל היתה פה פעם מערכת בחירות. ראש הממשלה בנימין נתניהו לא הבטיח הפיכה משטרית וגם לא מלחמות אינסוף. מה שהוא הבטיח זה חינוך חינם בגיל הרך. מה שההורים מקבלים שוב ושוב זה תקופות שבהן הילדים בבית, והם ממשיכים לשלם מלא או חלקית, עוד ועוד מעונות נסגרים ושכר הלימוד הולך ומאמיר.
