המלחמה מדרדרת עוד ישראלים לחדלות פירעון - המדינה חייבת להוביל תוכנית שיקום
העלייה במספר הבקשות לחדלות פירעון, היא קריאת השכמה כי למלחמה המתמשכת נזקים כלכליים ונדרשת תכנית שיקום כדי למנוע הידרדרות חברתית
במחצית הראשונה של 2025 הוגשו 8,050 בקשה של אנשים פרטיים לפתיחת הליכי חדלות פירעון, עלייה של 9% לעומת 7,373 בקשות בתקופה המקבילה אשתקד. חיפה והצפון מובילים במספרי הבקשות, אחריהם גוש דן והמרכז, הדרום וירושלים. מדובר בעליית מדרגה שמתחברת לשנה וחצי של זעזוע כלכלי, והיא דורשת שינוי פרדיגמה מצד הממשלה, מתפיסה משפטית מצומצמת לתפיסת שיקום חברתית וכלכלית מלאה.
כדי להבין את התמונה צריך להביט צפונה. מאז תחילת המלחמה פונו מבתיהם כמאות אלפים, מהם כ-68,000 אלף תושבים מהצפון, ורבים עדיין חיים במלונות או בדיור חלופי. שיעורי פיטורים, חל״ת וסגירת עסקים בקרב מפוני הצפון גבוהים באופן ניכר מהמדגם הארצי, ופגיעה בהיקף המשרה ובהכנסות נפוצה יותר מאשר בדרום. במצב כזה, כל עיכוב בקצב השיקום האזורי מתרגם ישירות לעלייה במספרי החייבים, שכן משקי בית מאבדים רשת ביטחון תעסוקתית ופיננסית.
התמונה המקרו כלכלית מחזקת את המסקנה הזו. בנק ישראל מתאר בדוחות השנים האחרונות כלכלה שנעה בתוך אי ודאות חריגה, עם פגיעה חדה בפעילות ברביע האחרון של 2023 ולאורך רוב 2024. התכווצות התוצר, ירידה בצריכה ובהשקעות, שיבוש תעסוקתי בענפי בנייה, חקלאות ותיירות, והסטה תקציבית אדירה לטובת צרכי מלחמה, כל אלה הקטינו כרית ביטחון של משקי בית והגבילו את יכולת השירות של חובות קיימים.
חשוב לומר בבירור שזו לא האיתות הראשון על החרפה בזירת החוב הפרטי מאז המלחמה. כבר באפריל השנה פרסם משרד המשפטים כי שיעור ההסדרים במסגרת הליכי חדלות פירעון בשנת 2024 עלה לכארבעים ושישה אחוזים מהתיקים שבהם נעשה ניסיון להגיע להסדר, לעומת עשרים ושמונה אחוזים בלבד בשנה שלפניה. השינוי הזה מעיד על עומס וחומרה במצוקת החוב עוד לפני הגעה לבית המשפט, כלומר יותר חייבים מנסים לעצור את ההידרדרות במסלול טרום חדלות פירעון. במקביל, רשות האכיפה והגבייה ציינה עלייה במספר התיקים החדשים בהוצאה לפועל בשנת 2024, עדות נוספת ללחץ פיננסי מתמשך על משקי בית.
בזירה המשפטית ניכרת בתקופה האחרונה הקשחה נורמטיבית כלפי מבקשי הקלה בצווי עיכוב יציאה מהארץ. בתי המשפט מדגישים כי מי שבוחר בחדלות פירעון מחויב להפנים מראית עין של צניעות והתנהלות אחראית. האיתות הזה חשוב, אך הוא אינו יכול לעמוד לבדו. ללא שכבת תמיכה אזרחית ותעסוקתית, מערכת המשפט תמשיך לקלוט עוד ועוד בקשות במקום לראות פחות תיקים חדשים ויותר שיקום אמיתי.
דרושים מהלכים משלמים. למשל, תוכנית עבודה לאומית לשיקום יחידים שנקלעו לחדלות פירעון, עם ליווי תעסוקתי ממוקד למקצועות נדרשים, הכשרות קצרות ומדודות, והצעת עבודה ממשית בתוך פרק זמן קצוב. שנית, ליווי פיננסי מתמשך לכל משפחה הנכנסת להליך וסמוך לקבלת ההפטר, ייעוץ לכלכלת המשפחה, בניית תקציב, טיפול בחובות מתגלגלים ומנגנון אזהרה מוקדמת. שלישית, תמריץ ברור לחזרה יציבה לעבודה באמצעות הגדלת נקודות זיכוי במס הכנסה לחייבים לשעבר לאורך שנה עד שנתיים של השתלבות מחדש.
במקביל, נדרש מענה אזורי שמכיר בכך שהצפון נושא בנטל כבד יותר. הממשלה חייבת להשיק תכנית חירום לשיקום קריית שמונה, יישובי הגליל וחיפה, הכוללת השקעה מואצת בתשתיות תחבורה, חינוך ובריאות, קרן מענקים לעסקים קטנים ובינוניים, ורכש ציבורי שמייצר עבודה מיידית. החלטות ממשלה קיימות האריכו מסגרות סיוע למפונים, אך הפער בין החלטה לבין ביצוע נותר משמעותי, ואי אפשר להסתפק בהארכות זמניות או בכלים חלקיים.
לבסוף, גם בתוך ההליך עצמו יש מקום להתאמות נקודתיות כאשר הסביבה הביטחונית מתלקחת. בתקופות הסלמה הוכנסו דחיות תשלומים והגשת דוחות לחייבים כדי למנוע קריסה מיידית, מהלך נכון שיש למסד נהלים שקופים לגביו כדי שלא יישאר בגדר פתרון אד הוק. לצד זאת, השקעה בהכשרות כלכליות לחייבים הוכחה כמרכיב חיוני, ויש למדוד ולשפר את האפקטיביות שלהן כך שיהפכו לכלי שיקום אמיתי ולא לסמן וי אדמיניסטרטיבי.
הנתונים החדשים מציבים אחריות ברורה על המדינה. בלי תעסוקה, ליווי פיננסי ומסגרות תומכות, עוד משפחות יידחקו אל שערי חדלות הפירעון. עם מדיניות יזומה ואמיצה, ניתן להפוך את העלייה הנוכחית לסימן קריאה אחרון לפני בלימה, ולא לראשיתו של גל ארוך של שקיעה כלכלית חברתית.
אתי חסן היא עו"ד ובעלים של משרד עורכי הדין אתי חסן
