פרשנות
ותודה לאבטיחים: הנגיד קיבל אור ירוק להפחתת הריבית, אבל עם כוכבית
האינפלציה ירדה ל-1.6% ונתנה לבנק ישראל מרחב להמשיך להפחית את הריבית, אך עיקר הירידה נובע מירידת מחירי הדלק עקב הפסקת האש, צניחה של כמעט 34% במחירי האבטיח, ומבצעי סוף עונה בחנויות אופנה. במקביל, מחירי הדיור, המזון והשירותים ממשיכים לטפס, והסיכונים הביטחוניים והתקציביים עדיין מאיימים להצית מחדש את האינפלציה
מדד המחירים לצרכן נותר בחודש יוני ללא שינוי, ולפיכך האינפלציה השנתית צנחה מ-1.9% ל-1.6% תוך שהיא מתרחקת לאמצע יעד יציבות המחירים שקבעה בנק ישראל (2%) – ומתחילה להתקרב לגבול התחתון של היעד (1%). כך דיווחה הערב (ד') הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. אין כאן הפתעות: התחזיות המוקדמות ציפו אפילו לירידה חודשית של 0.1%, כמעט זהה למדידה הסופית, אבל זה בכל זאת אירוע מאקרו-כלכלי חשוב: הכיוון הוא ברור ומצביע על כך שסביבת האינפלציה בישראל ממשיכה להתקרר.
עבור הוועדה המוניטרית של בנק ישראל זהו הנתון שהיא חיכתה לו. בנק ישראל הוריד את הריבית ב-6 ביולי ל-3.5% - הפחתה שנייה ברציפות אחרי זו של סוף מאי, והשלישית מתחילת 2026. עם אינפלציה של 1.6%, הריבית הריאלית במשק עומדת על כמעט שתי נקודות אחוז – עדיין מהגבוהות בעולם המפותח, וזאת במשק שהתוצר שלו התכווץ ברבעון הראשון ב-3.3% בעקבות מבצע "שאגת הארי". לכן למעשה מדד יוני מספק לנגיד בנק ישראל וחבריו את האור הירוק הנדרש להמשיך במסלול בהחלטה הבאה ב-31 באוגוסט, ובהמשך אל עבר הריבית הנייטרלית שהנגיד עצמו הגדיר: סביבות 3% בהתאם לתחזיות של חטיבת המחקר של בנק ישראל.
תחזית חטיבת המחקר, שדיברה על שתי הפחתות נוספות בשנה הקרובה ועל צמיחה של 4% ב-2026, נראית פתאום שמרנית מדי בצד הריבית: אם האינפלציה תישאר בשליש התחתון של היעד, הלחץ להאיץ את הקצב רק יגבר.
אלא שצריך לצלול אל תוך הפרטים כדי להבין כי האינפלציה עוד "חיה". הדוח של הלמ"ס חושף כי מה שמשך את האינפלציה כלפי למטה היה כמעט כולו מיובא, עונתי וזמני: הדלק הוזל ב-3.1% בעקבות ירידת מחירי הנפט על רקע הפסקת האש בין ארה"ב ואיראן, ההוזלה בסעיף ירקות ופירות טריים שצנח ב-5.2% - כאשר האבטיח לבדו נפל ב-33.8%. ההלבשה ירדה ב-3.3% במכירות סוף העונה, ונסיעות לחו"ל הוזלו ב-1.6%.
מדובר לרוב על מוצרים סחירים, שמחירם נקבע בשווקים העולמיים ובשער החליפין, לא ברחוב הישראלי או כאמור על הוזלות שמאפיינות את תקופת השנה. אסור לשכוח כי עדיין השקל חזק והנפט יוזל והם מהווים "מתנה" לאינפלציה. אבל מתנות, מטבען, אפשר גם לקחת בחזרה. חידוש הלחימה באיראן או המשך הפיחות של השקל –עלולים להפוך את הקערה על פיה ולנטרל את הסעיפים הדפלציונים.
אלא שהבעיה האמיתית נמצאת בצד השני של המתרס: הצד הלא-סחיר של המשק. הוא ממשיך לדחוף את האינפלציה מעלה. סעיף הדיור עלה ב-0.7%, כששירותי הדיור בבעלות הדיירים - הסעיף הכבד במדד - זינק ב-0.9% בחודש אחד, ושוכר חדש משלם 6.6% יותר מקודמו. סעיף הבריאות גם התייקר ב-0.6%, מחיר המלונות עלו ב-5.6%, ארוחות מחוץ לבית התייקרו ב-0.4%, גם הארוחות בעבודה עלו ב-4.2%. אפילו המזון הבסיסי - גבינה, שמנת, בשר - מטפס בעקביות.
השירותים המקומיים, אלה שמשקפים שכר עולה, שוק עבודה הדוק ומגבלות היצע, לא קיבלו את המזכר על הדפלציה. גם הנתונים מנוכי עונתיות מחזקים את התמונה: בניכוי עונתיות המדד דווקא עלה ב-0.1% ביוני, ונתוני המגמה של הלמ"ס מצביעים על קצב שנתי של 1.7%. כלומר, מתחת לכותרת המרשימה, האינפלציה הבסיסית – יציבה, כאשר רמת המחירים בישראל –כפי שכל ישראלי יודע – היא מבין הגבוהות בעולם המערבי. בסך הכול, האינפלציה מודדת "שינוי" ברמת המחירים. כלומר גם אם האינפלציה יורדת- יוקר המחייה נותר גבוה. לכן, הממשלה תנסה לנכס לעצמה את המדד הזה- וגם הבאים- אבל היא קשורה מעט מאוד לאירוע. האבטיח לא הוזל בזכות ועדת שרים, הדלק לא ירד בזכות חקיקה פרו-צרכנית, והרפורמה היחידה שכן עובדת בסל - פתיחת שוק הירקות והפירות ליבוא היא ירושה של ממשלת בנט-לפיד תחת שר האוצר אביגדור ליברמן. במקום שבו המדיניות הנוכחית אמורה להיבחן - מחירי המזון, הדיור והשירותים - המחירים דווקא עולים. המלחמה ביוקר המחיה, נכון ליוני 2026, מנוהלת בפועל על ידי מזג האוויר ושוק הנפט העולמי.
לכן, התמונה המלאה מורכבת בהרבה. הכוח הדפלציוני הוא בעיקר חיצוני ועונתי, כאשר הכוחות האינפלציוניים – המקומיים - עיקשים ובעיקר מבוססים על דיור (מעל רבע מהמדד) כפי שמראה הנתון הבא: בנטרול הדיור, האינפלציה השנתית עומדת על 0.9% בלבד, מתחת לרצפת היעד.
בנוסף אסור לשכוח כי מפת הסיכונים לא השתנתה מהותית. הסיכון הגיאופוליטי נותר על השולחן גם אחרי "שאגת הארי", והסיכון הפוליטי-פיסקלי אף מתעצם: בנק ישראל עצמו הזהיר כי הגדלה נוספת של תקציב הביטחון בעד 25 מיליארד שקל תוסיף לאינפלציה בין 0.2% ל-0.5%, ותקציב 2026 עדיין מתנהל כתקציב המשכי. לכן הוועדה תמשיך להוריד ריבית - אבל בצעדים של רבע נקודה, עם יד אחת על הבלם, ולא בהפחתה החדה ששר האוצר דורש ממנה בקולניות אחרי כל החלטה. בשורה התחתונה גם אם נתוני האינפלציה הנוכחיים מספקים את החומר הנדרש לבנק ישראל להוריד שוב את הריבית, הלחצים האינפלציוניים- חיים ובועטים.
ועוד נקודה חשובה: במקביל למדד המחירים לצרכן פרסמה הלמ"ס גם את מדד מחירי הדירות - שאינו חלקו מהמדד, המודד שכירות בלבד - והוא רשם ירידה חודשית של 1%, החדה ביותר מאז תחילת 2018, שהאיצה את הירידה השנתית ל-2%. עבור בנק ישראל זו בשורה כפולה: לא רק שהאינפלציה השוטפת מתקררת, גם החשש הוותיק שהוזלת הכסף תצית מחדש את שוק הדירות - נחלש, וזה מרחיב משמעותית את מרחב התמרון של הוועדה המוניטרית.
