פרשנות
זינוק ביבוא רכב טשטש את חולשת המשק
פירוק הנתונים שפרסמה הלמ"ס, מגלה כי לצד היחלשות של כמעט כל מנועי הפעילות המרכזיים במשק, מי שעיוות כלפי מעלה את התמונה היה בעיקר גורם אחד: יבוא כלי רכב
הסבב השני במלחמה מול איראן פגע במשק הישראלי והחזיר אותו שנה לאחור מבחינת התמ”ג לנפש - אחד המדדים המרכזיים למדידת הצמיחה הריאלית ורמת החיים. אם מביטים על המגמה ארוכת הטווח, רמת התמ”ג לנפש ברבעון הראשון של 2026 מזכירה את זו של הרבעון השלישי של 2023 - ערב 7 באוקטובר.
הנתונים שפרסמה אתמול הלמ”ס מציירים תמונה חלשה למדי: התמ”ג התכווץ ב־3.3%, התמ”ג לנפש ירד ב־4.5%, והצריכה הפרטית לנפש — שנחשבת לאחד המדדים המרכזיים לרמת החיים — צנחה ב־5.8%. גם מנועי הצמיחה המקומיים לא סיפקו בשורות: ההשקעות בבנייה למגורים התרסקו ביותר מ־24%, והתמ”ג העסקי ירד. מנגד, נרשמה נקודת אור משמעותית ביצוא: אף שהיצוא הכולל נחלש, בניכוי יהלומים וסטארט־אפים הוא דווקא עלה בכ־6%, גם אם בקצב מתון יותר לעומת הרבעונים הקודמים. בנוסף, לפחות ברבעון הזה, הממשלה הצליחה לצמצם את ההוצאה הציבורית — בין היתר משום שהמשק פעל ללא תקציב מאושר ותחת מגבלת “1 חלקי 12”.
מאחורי הכותרות הלא מרנינות מסתתרת תמונה מורכבת עוד יותר. בקריאה ראשונה ניתן היה להתרשם שהמשק הישראלי מצליח להחזיק מעמד, בין היתר בשל זינוק חד ביבוא — ללא ביטחון ויהלומים — ובצריכת מוצרים בני־קיימא, שעלתה ב־33%, לצד עלייה של 26% בהשקעות במשק. אלא שפירוק הנתונים מגלה כי לצד היחלשות של כמעט כל מנועי הפעילות המרכזיים, מי שעיוות כלפי מעלה את התמונה היה בעיקר גורם אחד: יבוא כלי רכב.
יבוא הרכבים זינק ביותר מ־83% ברבעון הראשון של 2026 לעומת התקופה המקבילה אשתקד, בין היתר על רקע היחלשות הדולר — כ־4% בין דצמבר 2025 למרץ 2026 — והתפתחויות נוספות בענף הרכב. רכישת כלי רכב פרטיים נרשמת בחשבונאות הלאומית כצריכת מוצרים בני־קיימא, בעוד רכישות של חברות ליסינג מסווגות כהשקעות. כך נוצר מצב שבו גל יבוא הרכבים “ניפח” במקביל כמה סעיפים מרכזיים בנתוני המאקרו, ויצר תמונה חזקה יותר מכפי שהפעילות הכלכלית בפועל מצדיקה.
הדרך היחידה להציג את הנתונים באור חיובי יחסית היא בהשוואה לרבעון המקביל אשתקד — הרבעון הראשון של 2025, כלומר להנמיך את הבסיס. בהשוואה זו נרשמת עלייה של כחצי אחוז בתוצר לנפש, צמיחה של 10% ביצוא ועלייה של יותר מ־2% בתוצר העסקי. עם זאת, גם בהשוואה שנתית נמשכות הירידות בצריכה לנפש ובהשקעות בבנייה למגורים. במקביל הממשלה עדיין מגדילה את הוצאותיה ואלה רק יועצמו על רקע הדרישה לתוספת של 40 מיליארד שקל לביטחון. זה רחוק מלהיות תמונה של התאוששות או של חזרה למסלול צמיחה יציב.
הבעיה היא שהתמונה הזו מגיעה בדיוק ברגע שבו המשק הישראלי חוזר פעם נוספת לסביבת אי־ודאות חריפה. לצד חידוש המלחמה — לאחר שנתיים של זעזועים ביטחוניים, גירעונות עמוקים ופגיעה בהשקעות — מתווסף כעת גם גורם פוליטי משמעותי. מערכת בחירות מתקרבת, אי־ודאות סביב המדיניות הפיסקאלית של הממשלה הבאה, ושווקים שמנסים להבין האם ישראל תפנה למסלול של אחריות תקציבית או לעוד סבב של הרחבות פופוליסטיות. בטווח הקצר, הדולר החלש עשוי לרכך חלק מהפגיעה באמצעות יבוא זול יותר, לפחות תיאורטית. בפועל, הממשלה הזניחה את הטיפול ביוקר המחיה, והיבואנים לא ממהרים לגלגל את השפעת הייסוף אל הצרכנים. גם אם חלק מההוזלות יחלחלו בהמשך, לא מדובר במנוע צמיחה אלא לכל היותר בכרית בלימה זמנית. התמונה המאקרו־כלכלית עדיין משקפת משק שמדשדש תחת ענן אי־ודאות.
