דווקא בחסות המלחמה: פחות מזהמים נפלטו
דו”ח של המשרד להגנת הסביבה מצא כי ב־2025 חלה ירידה בפליטת גזי חממה ותחמוצות חנקן וגופרית. אלא שגורם מרכזי לכך היה צמצום פעילות תעשייתית בשל המלחמה מול לבנון ואיראן. צמצום השימוש בפחם תרם מאוד להפחתת הזיהום, אבל סילמן האריכה את פעילות היחידות הפחמיות עד 2028 • במפרץ חיפה ובאשדוד חלה עלייה בפליטת חומרים מסרטנים
היקף פליטת המזהמים פחת ב־2025, כך לפחות על פי דו”ח של המשרד להגנת הסביבה, שנסמך על דיווחי המפעלים המזהמים. פליטת תחמוצות החנקן, המיוחסת לייצור חשמל, שריפות, כלי תחבורה וכלי שיט בנמלים, פחתה ב־13%; פליטת תחמוצות גופרית, הנובעת משימוש בפחם, פחתה ב־49%; הפחתה של כ־22% נרשמה בפליטת חלקיקים נשימים (PM2.5 ו־PM10), ופליטת גזי חממה פחתה ב־3%. כך נמצא בדו”ח שסקר את 566 המפעלים הגדולים בישראל ואת נתוני המצאי הארצי של הפליטות לאוויר.
ההפחתה בפליטת המזהמים חסכה למשק עלויות חיצוניות (הנזק הכלכלי שנגרם לצדדים שלישיים: תחלואה, תמותה מוקדמת, ימי עבודה שאבדו ונזקי אקלים) בגובה 4.2 מיליארד שקל. להפחתה בפליטות מזהמים כמה סיבות: היחידות הפחמיות 1-4 באורות רבין בחדרה הפחיתו בכ־80% את השימוש בפחם; ייצור החשמל ממקורות מתחדשים עלה; שריפות החורש פחתו לאחר שנים של שריפות מפגיעת טילים; ופחתו שריפות הפסולת העירונית. עם זאת באזורים מסוימים חלה עלייה מדאיגה בפליטות מזהמים מסרטנים. באשדוד, למשל, חלה עלייה של 14%.
העלות החיצונית של פליטות המזהמים עמדה אשתקד על 34 מיליארד שקל, מהם 17.5 מיליארד שקל ממזהמי אוויר מקומיים ו־16.7 מיליארד שקל מגזי חממה. בהשוואה ל־2024, מדובר בהפחתה של 12% של העלויות החיצוניות.
מרשם הפליטות לסביבה מציג גם את המפעלים המזהמים בישראל, על פי העלויות החיצוניות שהם משיתים על הסביבה והציבור. תחנת הכוח אורות רבין של חברת החשמל היא המפעל המזהם ביותר, אף שהעלות הכוללת של הזיהום שלה פחתה ב־49% בשל הפחתת השימוש בפחם, והיא נאמדת ב־1.7 מיליארד שקל. במקום השני מדורג מפעל המלט נשר, עם עלייה של 6% בעלות החיצונית, הנאמדת ב־1.36 מיליארד שקל. במקום השלישי מדורגת תחנת הכוח רוטנברג, עם עלות של 1.07 מיליארד שקל, לאחר הפחתה של 13%. לאחר מכן תחנת הכוח גזר ומטמנת אפעה עם עלייה של 158% בשל שינוי שיטת החיוב, דוראד אנרגיה עם עלייה של 5%, חברת החשמל בחיפה עם עלייה של 15%, אשכול ייצור אנרגיה עם ירידה של 15%, דליה אנרגיה עם עלייה של 5%, תחנת הכוח אורות יוסף בירידה של 10%, וסוגרת את העשירייה הראשונה היא תחנת הכוח חגית עם ירידה של 19%.
בית הזיקוק בזן ממוקם במקום ה־12, ובית הזיקוק באשדוד במקום ה־20. זאת לא בשל הפחתה יזומה או רגולציה ואכיפה שהובילו להטבה באיכות האוויר באזור המפעלים, אלא בשל המלחמה שהובילה להפחתה משמעותית בפעילות, בין היתר לאחר הפגיעה בבזן וקבלת חומר גלם לא תקין באשדוד. רק לשם השוואה, ב־2024 דורג בזן במקום 9, ובית זיקוק אשדוד במקום 16.
דיווחים לחוד ועובדות לחוד
נמצא פער בין הדיווחים לנתוני תחנות הניטור
למרות הפחתות שחלו לאורך השנים בפליטת מזהמים במפרץ חיפה והפחתת הפעילות התעשייתית בצל המלחמה, ב־2025 חלה עלייה של 4% בפליטת חומרים חשודים או מוכרים כמסרטנים בעקבות פעילות מט"ש (מכון לטיהור שופכין) חיפה. כמו כן חלה עלייה של 15% בפליטת NMVOC (תרכובות אורגניות נדיפות שאינן מתאן) בשל פעילות כרמל אולפינים ובית הזיקוק.
באזור התעשייה באשדוד חלה הפחתה של 34% ב־NMVOC בעיקר בשל שינוי בחישוב. בחלקיקי PM10 חלה הפחתה של 23%, בעיקר בשל הפחתת השימוש בפחם בתחנת הכוח אשכול. בפליטת תחמוצות חנקן חלה עלייה של 4% מפעילות בית זיקוק אשדוד ומפתיחת שתי תחנות כוח חדשות באשדוד, אתגל אשדוד ותחנת הכוח במתקן ההתפלה אשדוד. בחומרים חשודים או מוכרים כמסרטנים חלה עלייה של 14% בעיקר בעקבות פעילות תחנת הכוח במתקן ההתפלה באשדוד.
אנשי המקצוע במשרד להגנת הסביבה אומרים שייתכן שהדיווחים העולים מהמפעלים שונים באופן מרחיק לכת מהמציאות. בעקבות פנייה מקצועית שהתקבלה השנה ביצע המשרד בחינה מקיפה של נתוני הדיווח והניטור באזורי התעשייה במפרץ חיפה ובצפון אשדוד. הבדיקה העלתה פער בין כמות פליטת הבנזן מדיווחי המפעלים וממקורות פליטה אחרים במרחב ובין ריכוזי הבנזן הנמדדים בתחנות הניטור הסביבתיות, אשר גבוהים משמעותית. ״בשלב זה לא ניתן לקבוע מה מקור הפער״, אומרים במשרד להגנת הסביבה, כלומר אין לדעת אם מדובר בדיווח חסר משמעותי של התעשייה או הבנה לקויה של פליטות ממקורות אחרים או בעיה במודל.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן מיהרה לייחס את ההפחתה בפליטות מזהמים למדיניות משרדה: ״אלה לא רק מספרים, אלא תוצאה של מדיניות, פיקוח ואכיפה״. אלא שהמציאות מציגה תמונה מעט אחרת: החלטת ממשלה מ־2015 להפחית את השימוש בפחם מובילה להפחתה משמעותית בזיהום האוויר, וכך להפחתה בתמותה מזיהום אוויר. אולם במקום לסגור את היחידות המזהמות, משרדה של סילמן הסכים להאריך את פעילותן בחירום עד 2028, הקל בדרישות הסביבתיות ואף אפשר שימוש בפחם מזהם יותר. הפחתות משמעותיות נוספות שנרשמו השנה מיוחסות למלחמה, ואין להסיק מהן על ימי שגרה.
משתרכים מאחור
המעבר לאנרגיה מתחדשת עם אגירה מדשדש
"מרשם הפליטות לסביבה מצביע על ירידה בפליטות המזהמים השונים, וכל הפחתה בפליטות מזהמים לאוויר היא חשובה ומבורכת״, אומר פרופ׳ עדי וולפסון, מומחה לקיימות מהמרכז האקדמי סמי שמעון. ״אך אם פורטים את הנתונים שמאחורי המספרים שמציג המשרד להגנת הסביבה, רואים שעיקר ההפחתות לא תלוי דווקא ביישום מדיניות סביבתית או בפעילות פיקוח ואכיפה. כך לדוגמה הירידה העיקרית בפליטות של המזהמים המרכזיים — חלקיקים נשימים ותחמוצות חנקן וגופרית, ובהתאם של העלויות החיצוניות המשויכות לפליטות אלו — נובעת מהפחתת השימוש בפחם לייצור חשמל בתחנות הכוח אורות רבין בחדרה ורוטנברג באשקלון. העובדה שהמעבר משימוש בפחם לשימוש בגז טבעי בתחנות כוח מפחית את זיהום האוויר לא צריכה להפתיע אף אחד, כמובן, אבל חשוב לזכור שלא רק שהסבת היחידות הפחמיות ליחידות גזיות באורות רבין התעכבה שנים רבות, בהן נפלטו לאוויר לחינם מזהמים רבים, אלא שלמרות ההצהרות החוזרות ונשנות של השרה סילמן על הפסקת פעילות היחידות המזהמות עד סוף 2026, לאחרונה סילמן חתמה על היתר פליטה להמשך השימוש ביחידות הפחמיות עד 2028.
״זאת ועוד, מעבר לאנרגיה מתחדשת עם אגירה יפחית עוד יותר את פליטות המזהמים וגזי החממה ממגזר ייצור החשמל, ובהקשר זה ישראל ממשיכה לדשדש. גורם נוסף שמשפיע על הפחתת הפליטות המדווחות הוא ירידה משמעותית בשרפות חורש בין 2024 ל־2025, כיוון שב־2024 היו שרפות רבות בשל המלחמה בלבנון. מן הסתם, גם כאן לא מדובר בצעדי מדיניות סביבתית או בפעילות פיקוח ואכיפה שהובילו לירידה. לעומת זאת, את הזיהום הרב שנפלט משרפה פיראטית של פסולת, ובעיקר מעבר לקו הירוק, דבר שהפך כבר מזמן למכת מדינה ומשפיע על הבריאות של מאות אלפי אזרחי ישראל, המשרד והמדינה לא הצליחו למגר. לבסוף, הפליטות ממגזר התחבורה, ובפרט זו הכבישית, לא פחתו ואף עלו בשל חישוב חדש. זיהום תחבורתי הוא הזיהום העיקרי שמשפיע על איכות האוויר במרכזי הערים ובגובה הרחוב, ובהתאם על התחלואה והתמותה מזיהום אוויר בישראל, שמוערכת ב־5,500 אנשים בשנה, וזו הערכת חסר.
“עם כל החשיבות של מצאי הפליטות הכולל, נתוני תחנות הניטור הפזורות ברחבי הארץ לא מראים מגמה של שיפור בריכוזי המזהמים העיקריים שנמדדים במרכזי הערים. לבסוף, מהנתונים המדווחים ניתן לראות עליות בזיהום התעשייתי, כמו במקרה של נשר רמלה, או זיהום בחומרים אורגנים נדיפים ואף מסרטנים באזורי התעשייה בחיפה ובאשדוד״.
