חשבתם שקלוד מחליף עורכי דין? תחשבו שוב
כשבראדלי הפנר, יו"ר החברה הציבורית GWG Holdings, הבין שהוא נמצא בחקירה פדרלית בחשד למעילה של יותר מ-150 מיליון דולר מכספי החברה, הוא לא פנה רק לעורכי הדין שלו. הוא פתח שיחה עם קלוד, מודל הבינה המלאכותית של אנתרופיק, וביקש ממנו לנתח את הראיות ולעזור לו לגבש קווי הגנה. הוא הזין לתוך קלוד מידע ששמע מעורכי הדין שלו, וקיבל בחזרה מסמכים מפורטים שבהם קלוד התווה טיעונים משפטיים ועובדתיים אפשריים. את התוצרים האלה הוא שיתף עם הצוות המשפטי שלו, וכפי שטענו עורכי דינו בבית המשפט, הם השפיעו בפועל על אסטרטגיית ההגנה.
הבעיה התחילה כשה-FBI תפס את המחשבים שלו ומצא בהם כשלושים ואחד מסמכי שיחה עם קלוד. התביעה רצתה להשתמש בהם כראיה. הפנר טען שמדובר בחומר חסוי, שחוסה תחת חיסיון עורך דין-לקוח. השאלה הגיעה לשולחנו של השופט ג'ד רייקוף מבית המשפט הפדרלי במחוז הדרומי של ניו יורק, שהכריע בפברואר 2026 בפסק דין תקדימי, שכן זו הייתה הפעם הראשונה שבה נדרש בית משפט אמריקאי להכריע בשאלה הזו.
רייקוף פסק בצורה חד-משמעית: אין חיסיון. הנימוק הראשון והפשוט ביותר - קלוד אינו עורך דין, וכבר בכך, לדבריו, "מתייתר" הדיון. מעבר לכך, קבע השופט שהתקשורת עם קלוד כלל לא הייתה מיועדת להישאר חסויה: משתמשי קלוד מסכימים למדיניות פרטיות שלפיה אנתרופיק אוספת את הקלט והפלט של השיחות, עשויה להשתמש בהם לאימון המודל, ושומרת לעצמה את הזכות לחשוף אותם לגורמים שלישיים, כולל רשויות אכיפה. כן כן, כשאתם מאשרים שקראתם את מדיניות הפרטיות של ספק שירות מקוון, ומסכימים לתוכנה, אתם בדרך כלל מאפשרים לאותו ספק שירות לעשות לא מעט עם המידע שלכם. בהתאם, השופט רייקוף קבע שלא יכולה הייתה להיות להפנר ציפייה סבירה לפרטיות בשיחה עם צ'אטבוט. השופט הוסיף שגם התכלית לא התקיימה: הפנר לא פנה לקלוד בהנחיית עורך דינו, וקלוד עצמו, בשיחה עם הפנר, אמר – כפי שהוא תמיד "אומר", שהוא אינו עורך דין ולכן אינו יכול לתת ייעוץ משפטי. אגב, בחודש מאי השנה הפנר גם הורשע בפועל בכל האישומים נגדו.
חשוב להבהיר: השופט לא התעלם מהאפשרות שקלוד יכול לשמש ככלי עבודה לגיטימי בתוך מערכת יחסים בין עורך דין ללקוח. הוא רמז שאילו הפנר היה משתמש בקלוד בהנחיה מפורשת של עורכי דינו - למשל כדי לרכז מסמכים או לתמצת עובדות - התוצאה הייתה יכולה להיות שונה, בדומה למעמדם של מתורגמנים או רואי חשבון שפועלים מטעם עורך דין. אבל כאשר הלקוח יוזם בעצמו שיחה עם צ'אטבוט, מבלי שעורך דינו ביקש זאת ממנו, הוא פועל על דעת עצמו - וכל מה שנכתב שם עלול להיחשף.
מי שחושב שזה משהו שקורה רק "באמריקה הרחוקה" כדאי שיחשוב שוב. אין לי ספק שכאשר מקרה דומה יגיע לפתחו של בית משפט בישראל, השופט או השופטת יפסקו בדיוק כפי שפסק רייקוף. הדין הישראלי, כמו האמריקאי, בונה את חיסיון עורך דין-לקוח סביב יחסים בין בני אדם - עורך דין מוסמך מצד אחד, ולקוח מצד שני. צ'אטבוט, איך שלא נסתכל עליו, אינו צד ליחסים האלה.
וזה לא שיעור שצריך להילמד רק על ידי עורכי דין. זה שיעור לציבור הרחב, שהולך ומשתמש בבינה מלאכותית כתחליף לעורך דין, לרופא, לפסיכולוג או ליועץ עסקי. בעיני החוק, להגיד "התייעצתי עם בינה מלאכותית" זה כמו להגיד "התייעצתי עם השכנה, בזמן שהיא האכילה את החתולים שלה". אין לזה שום מעמד משפטי, ובוודאי שלחוק אין שום אינטרס להגן על שיחות כאלה מפני חשיפה ושימוש בבית משפט.
אולי יום אחד החוק ישתנה. אבל עד אז, מי שזקוק לייעוץ משפטי - שיפנה לעורך דין. ועדיף, אחד או אחת שיודעים לעשות שימוש אחראי ונכון בכלי בינה מלאכותית. זה קצת כמו רכב: כל אחד יכול לקנות רכב, אבל כדי לנהוג בו צריך רישיון, וכדי לנהוג בו טוב - צריך גם רישיון וגם ניסיון.
ד"ר צבי גבאי הוא עו"ד שותף בשבלת עורכי דין
