שלוש שנים להפיכה המשטרית: שקר, רעל, קרע ואלימות
היום מלאו שלוש שנים להכרזת המלחמה של ממשלת נתניהו על מערכת המשפט והדמוקרטיה הישראלית. הממשלה מחדשת את בליץ החקיקה של ההפיכה המשטרית ואינה בוחלת בהפעלת אלימות מאורגנת כלפי מבקריה. אלימות, רעל, שקרים, שיסוי ופילוג – כך הורסים מדינה
מופעי האימה והאיומים של הימים האחרונים — הקריאה לדריסת נשיא העליון, לביטול כנס החינוך לדמוקרטיה, לסגירת גל"צ, להחרמת הקולנוע העצמאי ועוד — מסייעים להגדרת ההפיכה המשטרית במלאת שלוש שנים להשקתה. ב־4 בינואר 2023 הציג שר המשפטים יריב לוין את ה"רפורמה" שהתגלתה כהפיכה, שהתגלגלה להפעלת אלימות שלטונית נגד החברה והדמוקרטיה. האינסטינקט הדמוקרטי הבריא הוציא לרחובות מיליונים, והממשלה התקשתה לספק את הסחורה למרות הרוב האוטומטי בכנסת.
1. ד"ר יעל שומר מאוניברסיטת תל אביב, חברת פורום מדענים ומדעניות למען הדמוקרטיה, עוקבת אחרי החקיקה. בשלוש שנות ההפיכה הונחו 453 הצעות חוק אנטי־דמוקרטיות בשבע קטגוריות — זכויות אדם ואזרח, מערכת המשפט, עצימות דתית, מינהל ציבורי, תקשורת ושינוי חוקי בחירות. מתוכן נכנסו לספר החוקים עד כה: 45, כלומר כ־10%.
במאבק מול המשמעותיות שבהן נרשמו הצלחות: שני חוקים — חילוץ נתניהו מהנבצרות ושינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים — נדחו לכנסת הבאה; החוק שביטל את עילת הסבירות בוטל בבג"ץ; בעתירות נגד תיקון פקודת המשטרה אסר בג"ץ על השר בן גביר להתערב בחקירות, בפיזור הפגנות ובהנחיות מבצעיות כמפכ"ל־על. בקרוב יידונו העתירות לפסילתו מלשמש כשר. לאחרונה, לקראת הבחירות, חזרה הקואליציה לבליץ חקיקות הפיכה משמעותיות כמו פיצול תפקיד היועץ המשפטי, רפורמת התקשורת של השר קרעי, הכפפת מח"ש לשר המשפטים, הקמת ועדת חקירה שאינה ממלכתית וכמובן חוק ההשתמטות.
2. ההפיכה המשטרית נולדה לשרת את שלושת מחולליה. הראשון הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהחליט לנקום במערכת שהעמידה אותו לדין. כעת חשוב לו להחלישה כדי שיוכל לדחות ולבטל את משפטו. השני הוא שר המשפטים לוין, שזכה סוף־סוף להזדמנות חייו להחריב את מערכת המשפט, נגדה הסית בעקביות מאז שהיה עסקן צעיר בלשכת עורכי הדין.
השלישי הוא הכהניזם, שותפם הקואליציוני של נתניהו ולוין — קיצוני ימין גזענים שמתעבים את הרעיון הדמוקרטי ובמיוחד את הקשיים שמציבים המשפט הפנימי והבינלאומי על שאיפותיהם לספח, לגרש, להתנחל ולהשמיד. בהסכמים הקואליציוניים שיירשמו לדיראון עולם חילקו נתניהו ולוין לכהניסטים את תפקידי המפתח במשפט ובאכיפה: איתמר בן גביר קיבל את המשטרה, בצלאל סמוטריץ' את השטחים, שמחה רוטמן את ועדת החוקה, ולוועדה לבחירת שופטים מונו מטעם הממשלה והקואליציה השרה אורית סטרוק וח"כ יצחק קרויזר. אף ליכודניק לא הסתנן למשרות החשובות האלה.
ללוין נוח יותר לעבוד עם הכהניסטים, ולנתניהו אין ברירה, כי מלאי השותפים הקואליציוניים שלו מוגבל כל עוד הוא נאשם בפלילים. נתניהו מעולם לא היה כהניסט, אבל בכל זאת נתן לפורעי החוק האנטי־דמוקרטיים האלה רישיון להרוס את המרקם העדין של החברה הישראלית.
3. לוין, בעת הצגת ההפיכה, ניסה לשוות לה דימוי מכובד של חקיקת כנסת תוך שיח פלורליסטי והסכמה רחבה. מהר מאוד הוסרו המסכות ומתחתן התגלה הפרוטוקול ההונגרי — המאמץ לשטח את כל סוכנויות הדמוקרטיה: משפט, תקשורת, חינוך ואקדמיה, תרבות ואמנות, ארגוני זכויות אדם. הצעות חוק מופרעות הוגשו כהצעות פרטיות ולא ממשלתיות, תוך עקיפת הייעוץ המשפטי לממשלה וללא עבודת מטה ובדיקת השלכות רוחב, כמקובל ברפורמה אמיתית. הדיונים בוועדה של רוטמן לבשו עד מהרה את פניו וסגנונו של יו"ר הוועדה — צעקות, איומים, סתימת פיות והרחקות מחדר הוועדה.
וגסות הרוח מדבקת. כעת גם יו"ר ועדת הכספים חנוך מילביצקי מתעמר ביועצת המשפטית של הוועדה שלו, ובעז ביסמוט, יו"ר ועדת חוץ וביטחון, במשנים של היועצת המשפטית. פטריוטיזם מזויף, אלים וצעקני השתלט על סדר היום, כשמדרבן אותו הכהניזם בהדתה גזענית, בהבערת השטחים ובהטיית מלחמת חרבות ברזל למלחמת קודש של צבא השם.
4. את האלימות השלטונית, שהפכה לתמצית מזוקקת של ההפיכה המשטרית, ניתן לסווג ב־13 קטגוריות.
מכונות הרעל. מדובר באחד הפיתוחים הייחודיים של ממשלת נתניהו, בעיקר בהשראת בנו יאיר. זהו מפעל מסרים משוכלל, המגובה ונתמך בבוטים הפזורים ברחבי תבל, ומעצימים משם את מסרי השלטון — מהאדרה עצמית ועד להכפשה זדונית של מבקרים ויריבים — כדי להשתלט על השיח ברשתות ומחוצה להן ולשוות לו עוצמה שקרית ומזויפת.
אלימות מילולית. כדוגמת קריאתו הנוראה של השר סמוטריץ' לדרוס את נשיא בית המשפט העליון. סמוטריץ' אינו לבד. זהו הבון־טון של הקואליציה, מהממשלה ומטה — תחרות מי יגדיל לגדף ולאיים על משרתי הציבור.
אלימות לוחמתית. מלחמת חרבות ברזל היא מהמוצדקות במלחמות ישראל גם בלי האלימות המילולית המדינית־צבאית שמזהמת אותה, בעיקר בחסות הכהניזם, בדיבורים על התנחלות בעזה, על הרעבה, על שיטוח בנשק גרעיני ועידוד למות ילדים כי אין "בלתי מעורבים".
אלימות תודעתית. הלבנת השקר והינדוס התודעה הם מסוגי האלימות הנפוצים, שנועדו לשיבוש טוטאלי של היררכיית האמת, החשוב והאמיתי. באמצעות מכונות הרעל ושאר החסידים השוטים מסוגלים נתניהו ואנשיו לכפור, לגמד ולהכחיש את חומרת הבגידה שהתגלתה בלשכת ראש הממשלה בפרשת קטאר־גייט. מדובר באלימות תודעתית שנועדה להכשיר ולהצדיק כל נבלה שלטונית — מקטאר־גייט ועד בריחה מאחריות ומהקמת ועדת חקירה ממלכתית.
האלימות בגדה. השתוללות ואלימות נערי הגבעות אינן דבר חדש, אך מעולם לא כמו בימים אלה, שבהם נשברים כל השיאים — בחסותה וגיבויה של הממשלה.
חרם על מערכת המשפט. בפועל מחרימה ממשלת ישראל את נשיא בית המשפט העליון וגם את היועצת המשפטית לממשלה. בנוסף, לאחר כל פסיקת בג"ץ קוראים שרים בממשלה שלא לכבד ולא לציית לה — תופעה שמעולם לא אירעה כאן. זו למעשה תמצית ההפיכה: היפוך מוחלט של היוצרות — דה־לגיטימציה לפרשני החוק המוסמכים והפקעת תפקיד הפרשן לידי שרי הממשלה. קרעי ולוין קובעים מהו החוק, לא עמית ובהרב־מיארה.
איומים על ההליך השיפוטי. לחרם על נשיא העליון נוסף חידוש של אלימות מצד ממשלת נתניהו — הניסיון החוזר ונשנה לפוצץ דיונים בבג"ץ. את המסלול הזה מובילה ח"כ טלי גוטליב, וכמו כל תועבה כבר קמו לה חקיינים.
דיכוי חופש הביטוי. "רפורמת" התקשורת של השר קרעי, איומים על השידור הציבורי (התאגיד וגלי צה"ל), על הקולנוע העצמאי, על עמותות זכויות האדם ועל כנס החינוך בבית המשפט העליון — הרתעה אלימה מול כל מי שלא מתיישר עם הפטריוטיזם האלים.
דיכוי חופש ההפגנה. הפעלת המשטרה שלא כדין ובניגוד לעקרונות הדמוקרטיים נגד המחאה, תוך אימוץ מדיניות אלימה שמכתיב השר.
השחרת המחאה. הפיכת טובי בניה של המדינה — מפגיני קפלן והאחים לנשק — מאזרחי מופת אכפתיים לבוגדים וסרבנים. עוד משימה של מכונת הרעל, שנכנסה לקצב גבוה ככל שהתבררה ומתבררת תמונת הראי בין תרומת אנשי המחאה למחדליה וכישלונותיה של הממשלה.
בריונות שליחי השלטון. מאורלי לב, שנשלחה לקלל משפחה שכולה, ועד מרדכי דוד שמאיים על עיתונאים. "שכירי החרב" האלה צצים במוקדי הביקורת על הממשלה כדי להציק, להרתיע ולזרוע מורא — בברכתו המלאה של השלטון ולעיתים ביוזמתו.
פיטורים ברוטליים. הממשלה העלתה הילוך. לאחר ליל גלנט, שמנע את פיטורי שר הביטחון, נמצאה ההזדמנות לסלקו. בהמשך, בהליך עקום, פוטרה גם היועצת המשפטית לממשלה, שמכהנת מכוח צו של בג"ץ. הסרתה של גלי בהרב־מיארה מכהונתה היא הדגל האמיתי שמבקשת הממשלה לתקוע בפסגת ההפיכה. הכיוון ברור — לפטר כל מי שלא מיישר קו עם נתניהו ולמנות יס־מנים צייתנים.
עונש מוות. כאילו שאין די אלימות בחיינו, דוחפים הכהניסטים לעוד מוות, והפעם למחבלים (ערבים בלבד), שיוצאו להורג בידי תליינים מורשים של ממשלת ההפיכה. פולחן המוות הזה נחגג בעוגות שחולקו בכנסת ובסיכת חבל התלייה המוזהבת שעונדים בן־הגבירים — רפרנס מחליא לסיכת החטופים.
2 צפייה בגלריה
נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית והיועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה. ההפיכה המשטרית יוצרת דה־לגיטימציה לפרשני החוק
(צילומים: אלכס קולומויסקי יואב דודקביץ)
5. שלוש שנים אחרי, ומותר לומר שההפיכה לא באמת נקלטה — לא בלבבות רוב הציבור, לא בחקיקה, ולא בהקרסת שומרי הסף ובראשם בית המשפט העליון, היועצת המשפטית ובמידה מסוימת גם המפכ"ל, שעדיין מחפש את דרכו בין שלטון החוק לשלטון השר. המערכת החיסונית הוחלשה, אך טרם הושמדה. הממשלה, גם אחרי הטבח והמלחמה הבלתי מסתיימת, נותרה מחויבת להפיכה, בעיקר באמצעות האלימות שהיא מפעילה בגזרות השונות.
שלוש שנים אחרי, נראה שהחותם האמיתי שהותירה ההפיכה הוא מכונות הרעל, הגברת השסעים בעם ונרמול האלימות השלטונית. וכל אלה בשירות שתי מטרותיה האמיתיות של ההפיכה: ביטול המבנה של שלוש רשויות שלטון לטובת שלטון יחיד של ראש הממשלה, וביטול המהות של שלטון כמשרת ציבור והפיכת הציבור למשרת את השלטון. הדרך למיסוד השחיתות עוברת דרך האוטוקרטיה והדיקטטורה.
