מתווה הפיצויים לעסקים: חלקי ועלול להביא עסקים רבים לסף סגירה
המתווה הנוכח אמנם מעניק מענה מסוים עבור עצמאים ועסקים קטנים ובינוניים - אולם נכון להיום הוא חלקי ביותר. בהיעדר תזרים יציב, פיצוי חלקי שניתן מאוחר מדי עלול להביא עסקים רבים לסף סגירה
מתווה הפיצויים עבור העסקים שנפגעו במהלך מלחמת "עם כלביא", שאושר לאחרונה בוועדת הכספים בכנסת, נועד לספק מענה לעסקים שנפגעו; אולם במתכונתו הנוכחית הוא טעון-שיפור, כאשר אחד האתגרים המרכזיים הוא העומס התמידי שמונח על שולחנה של קרן הפיצויים לעסקים.
אנשיה, אשר עושים מלאכתם נאמנה לילות-כימים, מצאו עצמם מתמודדים בשנים האחרונות עם התממשותם של תסריטי קיצון: מגפת הקורונה, מערכות צבאיות – ולזכותם ייאמר שהם עושים את המיטב במסגרת המשאבים המוגבלים שנתונים לרשותם.
הקרן ממשיכה לתת את הטון - גם בעולמות של הנזק הישיר אך גם כמובן בכל מה שקשור לנזק העקיף - שהוא משמעותי לאורך שנים. אין ספק שעומד בפניה אתגר משמעותי ועשייה רבה שנמצאת על שולחנה. ועל-אף שרשות המיסים מתגברת אותה באופן משמעותי בכוח אדם מקצועי ממחלקות אחרות ברשות, ידה קצרה מלהשיג ולקדם את כל העבודה המורכבת והקשה.
המתווה מותיר הרבה מקום לקרן הפיצויים לחלוק על דרישות הפיצוי של העסקים, כאשר גם הפעם קיימת היתכנות לא מבוטלת לכך שעסקים רבים ייגררו להליכים ארוכים שיכבידו על שלושת צלעות המשולש: העסק, המייצג (ראוה החשבון) וקרן הפיצויים. כל זאת - בזמן שהעסקים מתאוששים מהשפעות המלחמה. המתווה אושר (בקריאה ראשונה) כחודש לאחר סיומה, כאשר חצינו כבר את תאריך היעד שקבעו משרד האוצר ורשות המסים ליישום – ה-15 ביולי (ביום בו מעבירים העסקים את הדיווחים החודשיים שלהם). כך, מוצאים עצמם העסקים הקטנים והבינוניים נאלצים להמתין בעודם מתמודדים עם השלכותיה של המערכה.
בנוסף, קיימים פערים מהותיים נוספים במתווה, כאלה שדורשים התייחסות מיוחדת, ושבפועל אינם מספקים מענה לכל המגזרים: עסקים עם מחזור של מעל 400 מיליון ₪ נותרו מחוץ למתווה, ובנוסף, לא קיים פתרון לעסקים שתלויים בעסק שנפגע באופן ישיר. אמנם העסק שנפגע באופן ישיר יוכל לקבל פיצוי על הנזק הפיזי ואף לנזק העקיף לתקופה של עד חצי שנה, אך עסק אחר שתלוי בו – למשל ברכש חומרי גלם – לא יקבל כל מענה. דוגמה בולטת לכך היא של יצרנית מוצרי פלסטיק שתלויה בספק חומר גלם שנפגע. מאחר שאינה יכולה להמשיך בייצור, היא תיאלץ לעבור לספק חדש ויקר יותר – דבר שיגרור שחיקה ברווחיותה, בלי כל פיצוי.
גם עסקים שתלויים במצב הרוח הלאומי – ענפים כמו תיירות, תעופה, הפקת וניהול אירועים – אינם מקבלים מענה. עבורם, מדובר בפגיעה מתמשכת : ההתארגנות מחדש, גיוס עובדים, שיקום קהל לקוחות – כל אלה תהליכים שלוקחים זמן, ומן הראוי שסוגייה הזו תקבל ביטוי במסגרת המתווה.
נוסף על כך, רצוי לשקול את עדכון הקריטריונים עבור עסקים המצויים בשלבי צמיחה; נקודת ההשוואה שנבחרה – יוני 2023 – אינה רלוונטית עבור עסקים שצמחו במהירות במחזוריהם במהלך 2024 ותחילת 2025. במצב הנתון, הם אינם עומדים בתנאי הזכאות, וכתוצאה מכך יפוצו באופן חלקי בלבד – או שלא יפוצו כלל.
המתווה הנוכחי, פרי עבודתם המאומצת של אנשי מקצוע ששקדו עליו רבות, אמנם מעניק מענה מסוים עבור עצמאים ועסקים קטנים ובינוניים, אולם נכון להיום הוא חלקי ביותר, ונדרשת כאן עריכה של מקצה שיפורים משמעותי בכדי להפוך אותו למספק – הן מבחינת היקפו, והן מבחינת מהירות התגובה בפועל. בהיעדר תזרים יציב, פיצוי חלקי שניתן מאוחר מדי עלול להביא עסקים רבים לסף סגירה.
רו"ח נדב גיל, מוביל קבוצת התמריצים ב-Deloitte ישראל
