ריאיון
"אנחנו לומדים, עובדים, עושים מילואים - ומרגישים לבד במערכה״
יו"ר התאחדות הסטודנטים, סיון קורן, בראיון חושפני: על הדור שנשאר לבד במלחמה, החרדה מהעתיד הכלכלי, חוק הגיוס ש"כבר קיים – רק צריך לאכוף אותו", והכאב האישי שצימח מנהיגה. "60% מהסטודנטים שוקלים לרדת מהארץ – בעיקר בגלל יוקר המחיה"
״אנחנו סטודנטים שגם עובדים, גם לומדים וגם עושים מילואים. משהו לא הגיוני בחלוקת הנטל״, כך אומרת סיון קורן, בת 36 מקריית טבעון, יו"ר התאחדות הסטודנטים בעשרת החודשים האחרונים והאישה השנייה בתפקיד אי פעם, בריאיון לכלכליסט.
איך מרגישים ערב פתיחת שנת הלימודים? 70 מתוך 400 אלף סטודנטים שהו במילואים בעת פתיחת שנת הלימודים.
"יש תחושת אופטימיות באוויר כי האחים שלנו חוזרים הביתה ואין חשוב מזה. עשינו המון שיתופי פעולה להעלאת מודעות, פעלנו הרבה דרך אגודות הסטודנטים בקמפוסים, כל שבוע העלנו בדיגיטל על חטוף אחר, היינו בהפגנות - זו תחושה של סגירת מעגל משמעותית מאוד. ההסכם לא אידיאלי, הוא יגבה מחירים אבל זה לא מעניין כרגע, נתמודד. קודם תחזירו אותם".
את לא יו"ר טיפוסית מהרבה בחינות, והאישה הראשונה בתפקיד מאז גילה גמליאל ב-2001. היא מודל או אנטי מודל?
"בהתאחדות היא ניהלה מאבקים והיה לה כח, אני אוהב לראות אישה בעמדה מנהיגותית שמצליחה להניע דברים".
בעבר להתאחדות נבחרו ראשים פוליטיים. מתי ולמה זה נפסק?
"הוחלט כמה שנים לפני כניסתי לתפקיד לנתק את העיסוק בסטודנטים מאינטרסים של מפלגות. זה בעייתי להיות ממומן על ידי מפלגה כשאתה מייצג 400 אלף סטודנטים. כשמפלגה מקדמת אג'נדות שלה דרכך בעולם הסטודנטיאלי זה נהיה רקוב. חייבים לייצג את האינטרס שלנו במבט-על לא מפלגתי. ועובדה שאף אחד לא מתייחס לכאב של צעירים בישראל, והמלחמה רק הוכיחה לנו שאנחנו לבד פה".
למה?
"היינו חלק משמעותי מהאנשים שסחבו את המלחמה על הגב שלהם. אנחנו לומדים, עובדים, ומשרתים. יש 70 אלף סטודנטים וסטודנטיות במילואים מתוכם חצי שירתו במלחמה, כ-20 אלף מהם נשים. אנחנו רוצים לגדל ילדים פה, אבל בעוד 20 שנה יהיו פה אוכלוסיות שלא נושאות שוויון בנטל, ושותות כסף מהמדינה. גיוס שוויוני הוא גם צורך ביטחוני. מי שלא משרת לא צריך לקבל הטבות מהמדינה. יש עוגה, צריך לחלק אותה בצורה מסויימת. יכולים להיות סקטורים שמקבלים פחות. אך לחלק כך את הנטל?? אנחנו סטודנטים, שגם עובדים, גם לומדים, עושים מילואים, ומשאירים מאחור ילדים, משפחה ותואר – משהו לא הגיוני בחלוקה".
עוד לא הוגשה טיוטת הצעת חוק גיוס חדשה בועדת חוץ ובטחון.
"יש את מה שאדלשטיין עבד עליו, הוא דוקא היה מאוד מחובר למתוה משותף לצעירים ולקואליצית ארגוני המשרתים – אבל הודח. אבל אנשים מפספסים פה. לא צריך חוק גיוס, יש חוק גיוס. צריך לא לתת פטור לאוכלוסיות מסוימות על פני אחרות ולהפעיל סנקציות אישיות ולא על ציבור רחב באופן כללי ונראה מי יפול בסטטיסטיקה. גם צה״ל רק עכשיו מתחיל להבין שהוא צריך להתגייס לגיוס חרדים. השבוע פורסם שצהל ימנה לראשונה יועץ בדרגת תת אלוף לנושא גיוס חרדים. אם יש צורך בטחוני למה צריך מכסות גיוס חרדים? ברגע שזה בידי צה״ל זה יעבוד, ברגע שזה בידי פוליטיקאים זה מתחיל להסתבך".
צה"ל נשאר בעזה עד לכניסת כח רב לאומי. דגל הדאגה למילואימניקים עוד רלוונטי?
"ברור שכן. נתחיל מזה ש׳עבדו עלינו׳. אמרו לנו שנעשה 70 ימי מילואים השנה, אבל הממוצע היה כפול מזה - 135 ימים לסטודנטים משרת. גם אם אחרי המלחמה נגיע ל70 ימים - זה סמסטר, זה מהותי מאוד וזה מחייב שינוי חקיקה שיגן על הסטודנטים. השנה הצלחנו להביא מתווה התאמות מרחיב ואחיד לכל המוסדות. בשנה שעברה כל מוסד עשה משהו אחר, דאגנו להנגיש את המידע, הקמנו בקמפוסים 22 מרכזי חוסן בתמיכת קרן רוטשילד".
מה מתווה ההתאמות מחדש לסטודנט שיצא מעזה?
"מקצועות ההנדסה והמדעים המדויקים נפלו בשנה שעברה בין הכסאות כי האקדמיה חששה לתת להם הטבות שיפגעו בטוהר התואר. הצלחנו לייצר למקצועות האלה הערכות חלופיות, או בחינה מותאמת או 3 מועדי בחינה במקום 2. הצלחנו גם להביא בשורה בהכשרות שנדרשות מגופים מקצועיים כדי לקבל תעודה בסוף התואר, ולצמצם את שעות ההתנסות לרף התחתון שניתן לצמצם. הבאנו גם בשורה של הקלטות, כאשר מהשנה כל המוסדות מחוייבים להקליט את כל השיעורים ולהנגיש לסטודנטים במילואים. סביר שכולם יוכלו להנות מההטבה הזאת. והבשורה הכי גדולה היא מערכת חונכות להשלמת החומר (שיעור פרטי או בקבוצות קטנות). היום אם סטודנט מבר אילן, בן גוריון והאקדמית רופין יושבים באותו טנק – ידעו שהם מקבלים אותו דבר מהמוסד שלהם".
"שאלנו בסקרים האם היית שוקל לעזוב היום את המדינה – 60% אומרים שכן. גם אם לא עושים את זה – זה נתון מטריד״
הייתם נוכחים במאבק להשבת החטופים?/הייתה לכם דילמה אם להגיע להפגנות החטופים?
"שום דילמה, הגענו. סטודנטים לא יכולים להמשיך בשגרה שלהם כשיש חטופים בשבי".
עם איזה אג'נדה אתם נשארים עם סיום המלחמה? אפשר לתרגם אותכם לאלקטורט פוליטי?
"אין היום מפלגה שמייצגת צעירים בישראל.. אין שום סיבה שמפלגה שלא מתיחסת לכאבים שלנו תקבל את קולות הצעירים. נדרוש מכל מפלגה לאמץ את השוויון בנטל. אין דבר כזה לתת מקום למפלגות שמקדמות השתמטות של מפלגות מסוימות על חשבוננו. זה לא יוכל לקרות, אף צעיר לא יצביע לזה היום. מיצנו את האירוע. המשרת הצעיר לא יכול לקחת על גבו אוכלוסיות אחרות שרק מקבלות תקציבים בלי לתת שום דבר״
מה הכי כואב היום לצעירים?
"שאלנו בסקרים האם היית שוקל לעזוב היום את המדינה – 60% אומרים שכן. גם אם לא עושים את זה – זה נתון מטריד. כשעונים כן נפתחת תיבה של שאלה למה - והסיבה המרכזית היא יוקר המחיה. לא המצב הבטחוני, לא הבטחון האישי, לא המלחמה. צעירים מרגישים שאין להם אופק פה מבחינת אפשרות לקנות דירה. הרבה סטודנטים עברו לגור אצל ההורים. ומי יורד מהארץ? ציבור איכותי. אוסטרליה רוצה רופאים והיא יודעת לתגמל את בוגרי הלימודים בצורה טובה"
איך מתמודדים עם הרצון לרדת מהארץ ובריחת המוחות?
"המדינה צריכה לתמרץ צעירים להשאר פה. שתעשה להם הנחות בדיור, שתתן להם נקודות זיכוי במס, שנראה שיש לנו עתיד פה, שאנחנו יכולים לקנות פה בית. זה הדבר הכי מטריד. חייבים לייצר לצעירים תמריצים להשאר והם צריכים להיות כלכליים בין היתר".
הרצי הלוי אמר אני לוקח אחריות על חלקי, אבל האירוע היה כ"כ נוראי ששיש די אחריות לכולם
"בסדרה "אויבים" של כאן 11 ראיתי את הפרק על מוחמד דף. היה פיגוע של משאית תופת שהתפוצצה בדיזינגוף בשנות ה-90. לא אשכח את מסיבת העיתונאים שבה רבין עלה לנאום ואמר: ׳אני משתתף בצער המשפחות, אני לוקח אחריות מלאה לאירוע׳. יותר מכל נאום של נשיא ארה״ב או וויטקוף בכיכר החטופים, זה הדברים שאנחנו צריכים לשמוע מהמנהיגים שלנו. זה קרה במשמרת שלי, אני אחראי לזה. אי אפשר להתעלם מזה שהאכילו את המפלצת הזאת כמה שנים".
יונתן שמריז, אח של אלון, החטוף שנהרג מאש צה"ל, אמר: אנחנו הדור שיתקן את מה שהדור שלפנינו עשה
"זה מאוד נכון. לדור שלנו יש הרבה יותר ממשקים עם מה שקרה. אנחנו מכירים אנשים שנרצחו בנובה, אנחנו עושים מילואים, או בני זוג או חברים שלנו, איבדנו חברים לספסל הלימודים. עוד 20-10 שנה זה אנחנו שננהל את המדינה הזאת״
הציבור שאת מייצגת חווה גם חרם אקדמי
"זה בהכרח פוגע בחילופי סטודנטים, בשת"פ מחקרי עם מוסדות בחו"ל, בדוקטורנטים שצריכים לעשות פוסט דוק. פתאום לא כל המוסדות מקבלים אותך. הליגה נגד השמצה השנה התחילה לדרג מוסדות אקדמיים בארה"ב לפי היחס לסטודנטים יהודיים בה. הם הולכים בשיטת הגזר בניגוד לטרמפ שהולך בשיטת המקל ושולל תקציבים".
זאת בריונות כלפי חופש אקדמי או נקודת רוויה בלתי נסבלת מהמציאות בקמפוסים?
"חופש אקדמי לא יכול להיות תרוץ למצב שבו בסופו של דבר סטודנטים יהודיים מרגישים לא בטוחים בקמפוס. לגנות את שני הצדדים – אני יכולה לחיות עם זה. אני יכולה לחיות עם מורכבות. אבל לא עם הפגנות והחרמות".
יש לך מודל פוליטי-ציבורי?
"פנינה תמנו שאטה עושה עושה עבודה בועדה לקידום מעמד האישה. מירים עמדי, אשתו של עידן, מנהלת את פורום נשות המילואים. אני מעריכה נשים שדורשות שוויון, שלא מתנצלות, הייתי רוצה לראות יותר נשים מנהלות את המדינה, ניהול עם פחות אגו, זה מה שאנחנו צריכים בתקופה הזאת, אבל לא אתמוך באישה רק כי היא אישה. אני לא מגדירה את עצמי פוליטיקאית, אלא כאשת ציבור. הכל התחבר לי כשהגעתי לאקדמיה, ולזה שמגיל 20 אני ילדה של אף אחד".
למה של אף אחד?
"אמא גידלה אותי ואת אחותי הקטנה לבד. אבא עזב את הבית בלי לשלם מזונות ובגיל 4 אמא עברה איתנו לגור במעלה שומרון. היא ממשפחה מרוקאית של פעם, 11 אחים. הם מהעולים שעברו הקרנות נגד גזזת. מגיל 10 אני בבתי חולים אמא. היא עברה שלושה ניתוח ראש בגלל גידולים. רק בדיעבד הצלחתי להבין מה היא בעצם עברה".
לגדול בשומרון על ידי אם חד הורית - מאוד לא מיינסטרימי לראש התאחדות סטודנטים.
"אמא שלי הייתה דמות להערצה, אם חד הורית שגידלה שתי בנות. עבדה בכמה עבודות כדי לפרנס אותנו, וכדי שתהיה לנו ילדות יפה. אמא עבדה כגננת, מורה, עשתה שיעורים פרטיים, קייטנות בקיץ. ממנה למדתי מוסר עבודה, המוד ההשרדותי הזה ליווה אותי הרבה שנים. אבא שלי לא בתמונה. אבל היום זה כבר מבחירה שלי. אין לי כבר כעס, עשיתי עבודה עצמית ארוכה. אבל הסיפור הזה עיצב אותי מאוד״.
אבא שלך ניסה ליצור קשר?
"רק בגיל 17. כעסתי עליו מאוד כילדה. התגובה שלי היתה סוג של: רק עכשיו? אל תתקשר לכאן יותר. היום זה התחלף בתחושות אחרות. הכעס לא מניע אותי יותר. ניסיתי ליצור קשר בגיל 20 כשאמא שלי נפטרה. אמרתי לו: שומע, יש לך 2 בנות בעולם. שתדע. הרגשתי שהוא לא מאוד רוצה להיות שם. בא קצת, דיבר קצת, עשה קצת, הרגשתי שאלה בעיקר דיבורים. בשנים האחרונות הוא כן רוצה להיות בקשר, מה יקרה עם זה? אין לדעת. אבל היום אני פחות זקוקה לקשר, זה יהיה בגדר להכניס אדם זר לחיים שלי. משפחה כן בוחרים. אני הכי מאמינה בזה. קשר דם זה לא אומר שצריך לומר אמן על כל דבר שנעשה".
כעסת על העגינות?
"זה עיקר הכעס שהיה לי כילדה, שגם עזב את הבית וגם 15 שנה לא שחרר אותה. הייתה לי ילדות נהדרת, אמא מדהימה, גדלתי עם חברים טובים, ואהבתי את הישוב, אבל כעסתי על מה שאבא שלי עשה לה. ראיתי שהיא לא יכולה להתקדם מהעגינות שלה, לא יכולה להתחתן, לא להביא עוד ילד, כי אז יהיה ממזר על פי היהדות – עוד דבר שמאוד מקומם אותי, כי לגבר אין בעיה להמשיך הלאה, הוא גרם לה להיות כבולה למשהו שמנהל אותה. עד שכבר הייתה צריכה עזרה רפואית. כעסתי שהיא קיבלה ממנו גט רק שנה לפני שנפטרה מגידול בראש. היא הקדישה את החיים שלה לנו ושם זה נגמר".
מפחיד לגדול במעלה שומרון?
"כשאתה חי שם אז פחות. גדלתי שם באינתיפאדה השנייה. אני זוכרת צמיגים בוערים בשולי הכבישים, המון פיגועים. נסענו באוטובוסים ממוגנים אז כילדה את גדלה בלי פחד. אגב לא כולם מגיעים לשם מאידיאולוגיה, יש כאלה שהגיעו כדי לגור רבע שעה מכפר סבא בבית פרטי, ויש כאלה שמאמינים בשלום. היינו עוצרים לתדלק אצל פלסטינים, קונים מהם, חיים איתם".
את רואה פלסטינים כאויב או כמי שאפשר לעשות איתם שלום?
"אני לא יודעת איך לענות על זה בעשור הקרוב. כסיסמא כולנו רוצים שלום עכשיו. אם מסתכלים על הסכסוך דרך תורת המשחקים זה קצת כמו דילמת האסיר, יש תוצאה טובה יותר לשני הצדדים אבל אין מספיק אמון כדי להגיע אליה. מה שברור הוא שאחרי ה-7.10 אי אפשר להסתכל על המציאות במונחים של פעם. אנשים יצביעו מתוך הטראומה של איך למנוע מהדבר הזה לקרות שוב".
מה היית אומרת לאמא שלך היום?
"בזכותה אני מה שאני היום, ושהיא לימדה אותי על דברים שצריך לתקן".
יש מי שמפריע לו שאתם לא מספיק מורגשים בנושאים ציבוריים, שזה כמו להיות בעלי כח ונטולי עמדה.
"אני צריכה להיות המבוגר האחראי של 400 אלף סטודנטים מכל הגוונים של החברה שרוצים שאקדם את האינטרס שלהם. סטודנט מגיע לאוניברסיטה קודם כל כדי ללמוד. חשוב לו שלא יפגע לו התואר, שיוכל להכנס לשוק התעסוקה, חשובים לו חוק הגיוס ויוקר המחיה - ושם אני אהיה בכל הכח שלי. אני לא רוצה שהציבור הסטודנטיאלי יצבע ככזה שרוצה להפיל את הממשלה אם נהיה צבועים פוליטי זה יפגע ביכולת שלנו לטפל באינטרס הסטודנטיאלי".
