הנס המדעי של ישראל לא ישרוד על אדים
שנת הלימודים האקדמית שתיפתח ב-11 באוקטובר אינה עוד שגרה מבורכת. היא תיפתח בצלו של הפצע הלאומי המדמם מאז 7 באוקטובר, וכשבועיים בלבד לפני רגע של הכרעה פוליטית ועיצוב פני המדינה מחדש.
כמי שעומד בראש מוסד אקדמי לאומי, אינני יכול להסתפק באיחולים חגיגיים. המציאות מחייבת אותנו לשאול שתי שאלות מהותיות: מה אנחנו, כאוניברסיטה, חייבים לעשות כדי לסייע לישראל להיבנות מחדש כחברה חזקה, ואילו צעדים נדרשים מהממשלה הבאה ביחסה להשכלה הגבוהה?
התשובה לשאלה הראשונה ברורה: תפקידה של האוניברסיטה הוא לבנות את הידע, את האנשים ואת התשתיות. את סדרי העדיפויות צריכה להכתיב המציאות. העלייה הדרמטית בביקוש למקצועות הטיפול והשיקום — פסיכולוגיה, עבודה סוציאלית, ריפוי בעיסוק ורפואה — מספרת סיפור חברתי עמוק. החברה הישראלית זקוקה לאקדמיה לא רק כדי לפתח את הטכנולוגיה הבאה, אלא גם כדי לרפא את פצעיה.
כדי להיענות לצרכים האלה מתוך ראייה ארוכת טווח, האוניברסיטה העברית הציבה מספר יעדים אסטרטגיים לשנים הקרובות, בראשם הכפלת הפקולטה לרפואה, הקמת מרכז לאריכות ימים והרחבת המחקר בתחום הטראומה, יעדים הקשורים לפצעיה הפיסיים והנפשיים של המדינה. לצידם, הצבנו יעדים הקשורים לצרכיה הטכנולוגיים של ישראל, ובהם הקמת מרכז מחקר ותוכנית לימודים ב AI והקמת פקולטה חדשנית להנדסה. מערכת השכלה גבוהה חייבת לראות את האופק, מתוך ידיעה ברורה שאת הפירות של מה שנבנה היום יקטפו הדורות הבאים.
את כל זה אנחנו עושים תוך כדי התמודדות נחושה ועיקשת בחזית הבינלאומית מול ניסיונות החרם והבידוד. חברות וחברי הסגל באוניברסיטאות בארץ מנהלים מאבק יום יומי לשימור מעמדה ותפקודה של ההשכלה הגבוהה בישראל. הם עושים זאת דרך מצוינות מחקרית ושיתופי פעולה חובקי עולם, כדי שהעולם יכיר את ישראל לא רק דרך מהדורות החדשות, אלא דרך המדע שהיא מייצרת והתרומה שלה לאנושות.
וכאן מגיעה התשובה לשאלה השנייה – המסר החד והברור לממשלה הבאה: השקעה בהשכלה הגבוהה היא השקעה אסטרטגית בעצם קיומנו.
האקדמיה הישראלית מחוללת כיום נס: האוניברסיטה העברית מדורגת במקום ה-89 בעולם (לפי מדד שנגחאי לשנת 2026), בתקציב שהוא פחות מחצי מהתקציב הממוצע של המוסדות המקבילים לה בטופ העולמי. זהו הישג אדיר, אך אסור לנו להסתנוור ממנו ולהניח ש"מה שהיה הוא שיהיה". מצוינות אינה שורדת על אדים ומדיניות לא יכולה להתבסס על נסים. לאורך זמן, הפערים התקציביים המתרחבים מול העולם יתנו את אותותיהם ויכרסמו במעמדה של ההשכלה הגבוהה בישראל.
השכלה גבוהה אינה מותרות ואינה מחווה של רצון טוב. היא המנוע שמצמיח את המנהיגות, הרופאים, אנשי הרוח, המדענים והיזמים של המחר. כדי שכל זה יקרה, הממשלה הבאה שתקום כאן חייבת להבטיח למערכת ההשכלה הגבוהה בסיס כלכלי איתן ויציב, לצד הגנה נחרצת על החופש האקדמי מפני התערבות פוליטית.
המוח האנושי הוא הנכס היקר ביותר של מדינת ישראל, והאקדמיה היא בית הגידול שלו. רק אקדמיה חופשית, מתוקצבת ומוגנת תוכל להבטיח את עתידה של ישראל כחברה עצמאית, משגשגת ומובילה.
פרופ’ תמיר שפר הוא נשיא האוניברסיטה העברית
