פרשנות
מגל"צ ועד נוער הגבעות: כששר הביטחון הוא עסקן פוליטי
שנה אחרי שנכנס לתפקיד, ישראל כ"ץ ממשיך להיות בדיוק מה שהיה - עסקן פוליטי שהדבר היחיד שמעניין אותו הוא הפריימריז בליכוד. בין סגירת גלי צה"ל להקלות לטרוריסטים יהודים בשטחים, הוא מוכיח שביטחון ישראל לא באמת מעניין אותו
גרם של ממלכתיות לא נחת על ישראל כ"ץ, שבשבוע שעבר מלאה שנה ראשונה שלו בתפקיד שר הביטחון. עסקן פוליטי היה כשבא בשעריה של הקריה, עסקן פוליטי נשאר. עסקנותו אומנותו, והיא משוכנת כעת בלשכה נוחה בקומה ה-14 של מחנה המטכ"ל, עטופה באצטלה של חשיבות ומכובדות, בשיירת מכוניות שרד ממורקות עם צ'קלקות כחולות מהבהבות, מוקף במאבטחים חמורי סבר.
תפקיד שר הביטחון הוא כרטיס כניסה ל"איי-ליסט" של אנשי הציבור בישראל, בלי קשר להשתייכותו הפוליטית של המכהן. אלה הם כובד האחריות, ההכרעות הדרמטיות והנחוצות של "חיים ומוות", הכרת הכמוסים בסודות המדינה והבנת האיומים והתהליכים המתרחשים מתחת לפני השטח. לכל הפחות, כל אלה מזמינים אמפתיה כלפי האיש שנושא במשרה הרמה, שעונה לטלפון האדום באמצע הלילה.
אצל כ"ץ זה לא קורה, ולא במקרה, ובנסיבות שחייבות להדיר שינה מעיניו של כל מי שעדיין אכפת לו לאן הולכת המדינה הזאת. הדממת גלי צה"ל היא המשך ישיר של רצף החלטות ומהלכים תמוהים שהוא מוביל מהרגע שכף רגלו פסעה בקריה, הכל בשם ריצוי הבייס שלו בליכוד ובשם מטרת העל - להשתלט על המפלגה ביום שאחרי נתניהו.
ימים ספורים אחרי שקיבל את תיק הביטחון, כ"ץ הדהים את השב"כ כשהודיע שלא יחדש את השימוש בצווי מעצר מינהליים כלפי מתנחלים בשטחים. עבור השב"כ, צווים אלה מהווים כלי מרכזי למניעת פשעי שנאה כלפי פלסטינים מצד פעילי ימין קיצוני, בהם אלה המכונים "נערי גבעות". את החלטתו הנחרצת הוא קיבל ללא דיון עם השב"כ, ובלי לדרוש ממנו את עמדתו הסדורה בנושא הכוללת את השלכותיו של המהלך על השטח. שנה לאחר מכן, פרעות פעילי ימין קיצוני כלפי פלסטינים הפכו לפצצה מתקתקת. צילומים שמתעדים פורעי חוק נימולים המתנכלים, תוקפים ופוצעים מסיקי זיתים פלסטינים עושים לישראל נזק הסברתי גדול פי כמה וכמה מכל נזק שהסב סרטון לא ברור משדה תימן שהדליפה הפצ"רית.
כפי שלא שיתף אז את השב"כ, כ"ץ לא שיתף גם הפעם את מנהלי גלי צה"ל בהחלטתו, לא טרח לשמוע את עמדתם ביחס להמלצות שקיבל מהוועדה הבעייתית שמינה בנושא. אפילו לא ניסה לייצר מראית עין או אשליה אופטית של מהלך תקין וענייני.
בין ההקלות הבלתי נתפסות שנתן ל"נערי גבעות" ולטרוריסטים יהודיים בשטחים לסתימת הפיות שאליה הוא חותר תוך סגירת גל"צ, שנתו הראשונה של כ"ץ במשרד הביטחון גדושה בהתנהלות הלקוחה ממחלקת הביזאר והגרוטסקה.
בקצב האירועים המסחרר קל לשכוח, אבל אנחנו כאן בשביל להזכיר את הטקס ההזוי שהוא כיבד בנוכחותו בשלהי יולי בחולון, כשבא לברך על הריסת המבנים שהחריב טיל איראני. כש"הצל", ראפר מהימין, רטן שצה"ל לא מתיר לו להופיע בפני חיילים בשל דעותיו הפוליטיות כביכול, קרא לשר הביטחון "פח זבל" ואיים שיפגוש אותו בפריימריז בליכוד, כ"ץ מיהר לנגב את אגלי הזיעה שנקבו על מצחו, ליישר קו, לצייץ ולפייס: "תוזמן להופיע".
לתעשייה האווירית אין יושב ראש, כבר שנה, בין השאר כי כ"ץ לא רצה את גלעד ארדן בתפקיד מחמת החשש שהוא יעצים את כוחו הפוליטי ויאפיל עליו בקרב העתידי על הנהגת הליכוד. עוד לפני שהפך את הפצ"רית לאחת מצוררות ישראל, הוא מנע את השתתפותה בכנס לשכת עורכי הדין באילת. עם הרמטכ"ל אייל זמיר הוא מתעמת חדשות לבקרים. אחרי שבחודשים האחרונים התערב, עיכב ושיבש מינויים בתוך הצבא, שר הביטחון מקשה כעת על מינויים של תא"ל עומר טישלר למפקד חיל האוויר ושל האלוף אייל הראל למפקד חיל הים. זה לא תקין, זה לא מתקבל על הדעת, זו התגלמות הטרלול שכ"ץ הביא איתו הישר אל הבור בקריה.
מתי ישראל כ"ץ אמר משהו, בעל ערך אמיתי, בקשר לסוגיות ביטחוניות בוערות? מה הוא חושב על תקציב הביטחון? מה התובנה שלו אחרי שנתיים של מלחמה אזורית כוללת? מה חזונו באשר לבניין הכוח של צה"ל בראי האיומים המתהווים ברחבי המזרח התיכון, אגב השינויים הגאו-פוליטיים המתחוללים בו? כיצד הוא רואה את ההתבססות הטורקית במרחב? ומה עם קטאר? ואם כבר, מה דעתו על הקשרים העבותים שקיימו יועציו של ראש הממשלה עם ממשלת קטאר בתמורה לכסף? הוא לא עונה על שאלות כאלה. אבל אם רק תתנו לו בינה מלאכותית ביד - הוא יעשה לכם את איראן בצורה של ביצה.
