מבחן רכב
הלואו קוסט של דאצ'יה הפך לנשק יעיל מול ההיברידיים הסיניים
הדור החדש של הדאסטר אולי נופל מרוב המתחרים הסיניים במערכת ההנעה, בשפע האבזור ובציון הבטיחות, אבל הוא נוח יותר, מציע רמה גבוהה מאוד של שימושיות ובעל יכולת אמיתית לנסוע בשבילים קשים
לפני לא מעט שנים הגיעו לישראל לראשונה המכוניות של דאצ'יה. הקונספט היה פשוט: דאצ'יה פושטת על מחסן החלפים של רנו, מוציאה ממנו את החלקים המוכחים ביותר, בתרגום לעברית: "ישנים אבל עובדים", ואז מתקינה אותם במכוניות שלה. עלויות הפיתוח כבר שולמו, המפעל מוקם במדינות אקזוטיות יותר או פחות, מרומניה ועד מרוקו, והתוצר היה רכב יחסית גס, יחסית גדול, לפעמים מוזר, אבל כזה שעובד. ואפילו לפעמים, הס מלגלות, יותר טוב מהרנו שעליה הוא מבוסס.
זה הסיפור של דאצ'יה דאסטר, פחות או יותר. רכב הכביש־שטח של דאצ'יה נע מאז ומתמיד על הקו שבין "כלי חקלאי קשוח" ל"רכב שטח לא כל כך מעודן". הדור הראשון היה מקסים, עם תיבת הילוכים ידנית והנעה כפולה הדאסטר לא פחד משום דבר, כולל סופת שלגים בגולן. אבל אחרי זה הדאסטר הפך לרכב יותר רך. הנעה כפולה כבר אין בכל הגרסאות, הנעה היברידית דווקא יש. וכשמערכת ההנעה מגיעה מרנו, אז כשרנו מחליפה את מערכת ההנעה, דאצ'יה מחכה קצת ולוקחת לה אותה.
דאצ'יה דאסטר ULTIMATE
מנוע:
בנזין, 1,799 סמ"ק
מנועי עזר חשמליים:
הספק מרבי משולב 155 כ"ס, מומנט מרבי 17.5 קג"מ.
מנוע חשמלי:
מומנט מרבי 20.9 קג"מ
ביצועים:
מהירות מרבית 180 קמ"ש, זינוק ל־100 קמ"ש ב־9.4 שניות
צריכת דלק:
נתוני יצרן 21.2 קילומטר לליטר.
נתוני מבחן:
17.7 קילומטר לליטר
בטיחות:
6 כריות אוויר, 3 כוכבים במבחן ריסוק פומבי. סייען בלימה, היגוי אקטיבי
קבוצת זיהום:
4
מחיר:
160 אלף שקל
זה מה שקרה עם הדור האחרון של הדאסטר, זה ש"שאל" מרנו את ההנעה ההיברידית. קודם היה לדאסטר מנוע בנזין בנפח 1.6 ליטרים וסיוע חשמלי. עכשיו נפח המנוע עלה, והסיוע החשמלי נהיה יותר חזק. אבל לצד כל אלה לדאסטר יש כעת תפקיד חדש וחשוב: עד כה דאסטר היה אחד ההיברידיים הזולים בשוק, בגלל שלדאצ'יה היתה מכונית "לואו קוסט". עכשיו דאסטר הוא מכונית לואו קוסט אירופית שמתחרה מול היברידיים מסין שמחיריהם יחסית זולים, מציעים אבזור בכמויות אבסורדיות ויש להם מערכות הנעה מתוחכמות למדי. האם לואו קוסט מרומניה יכול להתחרות במיטב התוצרת של סין? זו שאלה קשה.
ראשית, מה בעצם חדש? המנוע. לדגם היוצא היה מנוע בנזין בנפח 1.6 ליטרים שהפיק 94 כוחות סוס ומנועי עזר חשמליים שהפיק 50 כוחות סוס. אלה עבדו להם יחדיו אבל פה ושם אהבו לריב בגלל תיבת הילוכים אוטומטית סכסכנית, שנהנתה לעשות לפעמים "הפרד ומשול" בין המנועים החשמליים ומנוע הבנזין.
עכשיו יש מנוע בנזין בנפח 1.8 ליטרים שמפיק 109 כוחות סוס. צמד המנועים החשמליים המסייעים עדיין שם. גם תיבת ההילוכים האוטומטית. ספוילר: היא עדיין אוהבת לסכסך, אבל עכשיו היא פחות מצליחה. הבעיה בדאסטר היוצא היתה שמערכת החשמל לא תמיד היתה שם כדי לסייע למנוע הבנזין, וכשזה קרה מנוע הבנזין פשוט היה חלש מדי. בדור החדש יש מנוע בנזין יותר חזק, זה מורגש כאשר המערכת החשמלית משולבת. כאשר סוללת המערכת ההיברידית מתקרבת להתרוקנות, למשל בעלייה הארוכה לכנסייה שעל ראש הר תבור, אז מנוע הבנזין עדיין נאבק לשנע את המשקל של הדאסטר. העובדה שהוא נאבק פחות מהדאסטר היוצא עדיין לא משנה את העובדה שמדובר במאבק.
רכב לשבילים, לא כבישים
הלאה, מהתבור לכיוון תל חי. דאצ'יה דאסטר הוא רכב נוח. בל נשכח שהוא החל את חייו בראש ובראשונה כרכב שמיועד לשבילים, לא לכבישים. המתלים שלו סופגים מהמורות בצורה מאוד משכנעת בכביש. ויותר מכך: כשדאסטר מחליט לחתוך דרך השטח במורד ההר בכיוון שיבלי, דרך שבילים שידעו ימים טובים יותר, עדיין מדובר ברכב נוח, אפילו נוח מאוד. וזה משהו ששום רכב כביש־שטח סיני לא יודע לעשות.
דאסטר מגיע לכביש, תופס כיוון לתל חי. בנסיעה בכביש בין־עירוני ניכר שבדאצ'יה השקיעו ברכב ולא רק במנוע החדש: הוא מרגיש יותר חזק, אפילו מעט יותר שקט. בעליות ארוכות הוא פה ושם מרעיש, מערכות הבטיחות שלו הן מהסוג האקטיבי, כלומר יודעות להסיט את ההגה בעת סכנה, אבל יחסית אגרסיביות. זה גורם לדאסטר להרגיש מעט עצבני.
אגב מערכות בטיחות: דאסטר הוא רכב שקיבל שלושה ציונים במבחן ריסוק רשמי של EURONCAP. זה בפירוש לא נתון שאמור לנסוך ביטחון במי שקונה כזה רכב.
תא הנוסעים של דאסטר לא שונה מהותית מתא הנוסעים של כל דאסטר אחר. כלומר בכל מה שקשור באיכות הנתפסת, מה שניתן למשש, מדובר ברכב שניתן לשטוף ממנו בוץ עם צינור. בכל מה שקשור באלקטרוניקה, התחושה היא שבדאצ'יה יודעים כיצד לייצר מערכות מולטימדיה וממשקים שעובדים בצורה טובה, אבל עדיף להנדס לתוכם תחושה זולה, אפילו מרושלת, כדי שהרוכשים לא ירגישו שהם משלמים מעט ומקבלים יותר מדי.
בחירה לא רעה לרכב שטח
אז ראשית המושבים וההיגוי: הכל מתכוונן ידנית, אין כיוון חשמלי. תנוחת הישיבה טובה מאוד. המושבים טובים מאוד. פאשלות של סינים קשה למצוא כאן. איכות החומרים סבירה, הפאנלים מיועדים, כאמור, לחטוף פה ושם בעיטה מכבשה. המרווח מקדימה סביר.
ממשק המשתמש של דאצ'יה מסורבל. יש מסך, יש מערכות בטיחות, יש קישוריות אנדרואיד. התפעול מרגיש מיושן ומסורבל, המערכת מגיבה לאט. אגב, זו לא מערכת שונה מהותית מזו של רנו, גם היא עדיין לא הצליחה להגיע לרמות של הסינים מבחינת מהירות התפעול והיכולת, אבל זו של דאצ'יה כאילו הונדסה במתכוון להיות לואו קוסט.
הספסל האחורי טוב מאוד. אפילו יש בו מקום לילד שלישי, פשוט בגלל שאין מחזיק כוסות בין המושבים. גם לתא המטען יש קיבולת נאה. זה רכב שימושי.
דאסטר חוזר דרך הים של חיפה. בעליות של חיפה חסר לו כוח כשהסוללה מתרוקנת. זה לא קורה הרבה, אבל זה כן קורה. צריכת הדלק שלו לא פחות ממרשימה: אפשר להוציא ממנו 17 עד 18 קילומטרים לליטר. מכונית המבחן היא בגרסת הביניים – שעולה 160 אלף שקל. יש בה בקרת אקלים דיגיטלית ועוד כמה תוספות, אבל במפתיע אין בה פתחי מזגן מאחור. ביולי זה סתם מאכזב.
בסופו של יום נשאלת שאלה: האם לקחת דאסטר או רכב סיני? הסינים מציעים מערכות הנעה יותר מושחזות (אם כי לא מושלמות) ואבזור הרבה יותר מקיף. הדאסטר מציע רמה גבוהה מאוד של שימושיות, יכולת אמיתית לנסוע בשבילים, אפילו קשים, ונוחות נסיעה שרוב הסינים בטווח המחירים של עד 170 אלף שקל (ולפעמים עד 200 אלף שקל) עדיין לא למדו לפצח. החיסרונות: מערכת ההנעה שלו פחות טובה, ציון הבטיחות אינו טוב והאבזור אינו שופע.
למי שרוצה רכב שייועד ספציפית לפעילויות מחוץ לבית, הדאסטר הוא בחירה טובה, אם כי לא מושלמת. למי שמחפש מסך גדול, מושבים חשמליים ומעדיף ביקורים אצל אורטופד על פני פיקניקים בטבע, כנראה שהסינים יציעו חבילת ערך יותר טובה.
