דעות
מי באמת אשם ביוקר המחיה? רמז: לא הנגיד
ראש הממשלה לחץ על נגיד בנק ישראל להוריד את הריבית, והנגיד דחה את ההצעה בתוקף. אבל מאחורי המתיחות מסתתרת אמת לא נוחה: גירעונות כרוניים וחוב ציבורי מתנפח הם שיוצרים את האינפלציה, והבנק המרכזי רק מנסה לכבות את השריפה. כל עוד הממשלה לא תיקח אחריות תקציבית, הריבית תישאר גבוהה וכוח הקנייה ימשיך להישחק
"אני לא קובע לך, אבל ממליץ להוריד את הריבית כדי שתהיה כמו בארה"ב", אמר ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לנגיד בנק ישראל, הפרופ' אמיר ירון, וקרא לשרים נוספים להצטרף לדרישה. בתגובה, השיב פרופ' בכעס: "יש הפרדה מוחלטת, אתם לא יכולים להתערב בהחלטות הריבית שלנו". ציטוטים חריפים אלה משיחתם של ראש הממשלה ונגיד בנק ישראל, פורסמו בשבוע שעבר בעיתונות, לאחר שהנגיד "צינן" את הציפיות להמשך הורדות ריבית משמעותיות בעקבות הורדת הריבית האחרונה בסוף נובמבר.
החרפת הטון של ראש הממשלה נתניהו כלפי הנגיד ירון, מזכירה את ההשתלחויות הקשות של נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, בנגיד הפד בזמנו, בן ברננקי: "הקונצנזוס של כולם, כמעט, הוא שהפד צריך להוריד את הריבית בהקדם. פאוול, שהפך לאגדה בתור אדם שתמיד מאחר, ככל הנראה יפספס את זה שוב. אבל מי יודע?", כתב טראמפ בחשבון ה-X שלו בחודש מאי.
בעשור האחרון חלה בישראל תופעה שחוזרת על עצמה: יוקר המחיה עולה, הציבור לוחץ והפוליטיקאים מפנים "אצבע מאשימה" לעבר נגיד הבנק המרכזי. לטענתם, הריבית גבוהה מדי, היא חונקת את הצמיחה - ואילו רק היו מורידים אותה - הכל היה נעשה זול ונגיש יותר. אך המציאות בפועל שונה לחלוטין: ברוב המקרים הנגידים נאבקים "לכיבוי השריפה" אותה הציתו הממשלות עצמן באמצעות חוב ציבורי עצום, גירעונות כרוניים והרחבה פיסקלית מתמשכת, אשר בתורם, שוחקים את כוח הקנייה של הציבור.
כדי להבין זאת כדאי לחזור לנקודת הבסיס לפיה האינפלציה היא איננה תופעה אקראית. היא נובעת מעודף ביקוש ביחס להיצע, כאשר הביקוש מושפע מכמות הכסף הזמין בשוק. כאשר ממשלות מוציאות הרבה יותר מכפי שהן מכניסות ומממנות את הפער באמצעות הנפקת חוב, הן מוסיפות נזילות לשווקים. בשנים האחרונות הפכו הגירעונות למבניים והשוק "הוצף" בכמויות גדולות של חוב.
בחלק מהמקרים מצב זה אינו מתבטא באופן ישיר בקצב האינפלציה. הסיבה לכך היא שהנוסחה למדידת האינפלציה אינה מגלמת באופן מלא את עליות המחירים, וכתוצאה מכך, גם את ההיחלשות האמיתית בכוח הקנייה של הכסף. עם זאת, כולנו מרגישים את עליית המחירים החדה באופן משמעותי יותר מהשיעור המגולם במדד המחירים לצרכן. באופן זה נחלש ערכו של הכסף, יכולת הקנייה של הציבור נשחקת והאינפלציה מתחילה להיות "דביקה" גם כששוק העבודה יציב והמשק פועל ללא הפרעות. הנגידים מצדם, מחויבים לייצוב מחירים וזהו תפקידם המרכזי. הם אינם יכולים להתעלם מכך שהאינפלציה ניזונה מהגירעון ומהתרחבות החוב ולכן הם חוששים להוריד את הריבית.
למעשה, המשך העלאת הריבית היא הדרך היעילה ביותר ל"צנן" את הביקוש ולמתן את הלחצים המגיעים מהצד הפיסקלי. אך כשהריבית עולה, יש לכך מחיר פוליטי גבוה - הציבור לוחץ על המנהיגים, והממשלה, שמתקשה לקצץ בהוצאות על מנת לשלוט בגובה החוב, בעיקר בשנת בחירות, בוחרת להפנות את "האצבע המאשימה" החוצה, במקום להודות שהמדיניות שלה עצמה תרמה באופן ישיר לעליית המחירים.
ככל שהממשלה מוציאה יותר מהיכולת שלה לממן, כך הבנק המרכזי צריך לעבוד קשה יותר כדי להשאיר את האינפלציה בשליטה. ככל שהריביות יעלו, בשל הצורך לרסן את האינפלציה שמקורה בהדפסת חוב, כך תפגע יותר יכולתו של הציבור לצרוך ולחסוך והפער בין מה שהפוליטיקאים מבטיחים לבין מה שהמציאות מאפשרת לציבור, ילך ויתרחב. נראה כי במקום לקחת אחריות על ניהול תקציבי בלתי מאוזן, קל יותר להאשים את הנגיד ולהציגו כמי שמונע מהמשק להתרומם.
התוצאה שנוצרת היא שלציבור קשה להבין מי באמת אחראי. הנגיד נתפס כמי שמסרב להוריד את הריבית ומכביד על משקי הבית, אך בפועל האמת היא מורכבת בהרבה. ריבית גבוהה היא איננה הסיבה העיקרית לעליית יוקר המחיה, אלא תולדה של מצב שהממשלה עצמה יצרה. כל עוד החוב ממשיך לתפוח וכל עוד מדיניות הרווחה המתרחבת אינה מלווה במקורות מימון ברי קיימא, כוח הקנייה של הציבור ימשיך להישחק והריבית תישאר גבוהה. חשוב להדגיש כי לא ניתן לרסן אינפלציה המוזנת על ידי ממשלות פזרניות באמצעות ריבית נמוכה, שכן במצב כזה, הריבית הנמוכה רק תחמיר את האינפלציה ואת יוקר המחיה.
לאור האמור לעיל, נראה שהפתרון אינו נמצא בידי הבנק המרכזי אלא בידי מקבלי ההחלטות הפיסקליים. כל עוד אין אחריות תקציבית, ההאשמות המופנות מצד הפוליטיקאים כלפי הבנקים המרכזיים הן בבחינת ניסיון להסיט את הדיון מהמוקד האמיתי של הבעיה בלבד.
לחברת פיוניר ולכותב, שמואל בן אריה, דירקטור וסמנכ"ל השקעות – שוק מקומי , אין עניין אישי ביחס לאמור בכתבה. האמור אינו מהווה תחליף לניהול ו/או שיווק השקעות אישי המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם.
שמואל בן אריה הוא דירקטור וסמנכ"ל השקעות - שוק מקומי, פיוניר ניהול הון
