פרשנות
ביטוחי הסיעוד יזכו לשקט זמני, אבל הסיכוי לרפורמה יתרחק
ההסכם בין כללית לאיילון מייצב את הענף לשנים הקרובות, אך מקטין את התמריץ להתמודד עם הכשלים המבניים של ביטוחי הסיעוד - עד למשבר הבא, שיחייב שוב את המדינה לאלתר פתרונות
אחרי שנים סוערות, ענף ביטוחי הסיעוד יזכה כנראה לשקט יחסי בשנים הקרובות, בעקבות הודעת כללית שלפיה איילון תתפעל את ביטוחי הסיעוד שלה החל מינואר. זאת, אחרי ארבע שנים של דרמות בלתי פוסקות, שבמהלכן תנאי הביטוח השתנו והורעו לבלי הכר, האחריות הפיננסית שהיתה לחברות הביטוח נמחקה כלא היתה, והפוליסה של כללית כמעט ירדה מהמדף בעקבות התרוקנות קרן התביעות וכישלון המכרז הקודם — מהלך שעלול היה לדרדר את הענף כולו לאנרכיה.
1. העובדה שכללית, כקופה שנשאה את הסיכון הגדול ביותר, הצליחה לחתום על הסכם עם איילון, משמעותה יציבות זמנית בענף כולו, שעשויה להימשך לתקופה של שמונה שנים – תוקף ההסכם בין השתיים.
משתנה משמעותי נוסף הוא סיום כהונתו של מנכ"ל משרד הבריאות, משה בר סימן טוב, שאיים לאורך השנה וחצי האחרונות להורות לקופות החולים להפסיק לנהל את הביטוחים. האיום נבע מתפיסתו שלפיה ניהול פוליסה קבוצתית על ידי הקופות הוא בבחינת "תאונה היסטורית", וכי יש להחליפו במודל אחר, דוגמת חיסכון ארוך טווח. אף על פי שלא מומש, האיום הזה תרם לערעור יציבות הענף.
2. אך השקט התפעולי, מבורך ככל שיהיה, מכיל באופן מובנה גם חדשות רעות: התייצבות המערכת צפויה לקבור את המאמצים לשינוי שורשי במודל הסיעוד בישראל. הקונצנזוס בקרב רוב גורמי המקצוע, להוציא גורמים מסוימים באגף התקציבים באוצר, הוא שאי־הוודאות בענף הסיעוד היא אינהרנטית ומחייבת פתרון מבני — בין שבהרחבת המענה של ביטוח לאומי ובין שבהסטת הסיעוד לכיוון המודל הפנסיוני של חיסכון ארוך טווח, לצד קידום חשבונות חיסכון ייעודיים כפי שהציעו ברשות שוק ההון.
רק בדצמבר האחרון, בכנס שנערך במכללה האקדמית נתניה ועסק במשבר, אמר הממונה על שוק ההון עמית גל כי לאור אי־הוודאות הגבוהה בתחום הסיעוד, קשה לשלול אפשרות של זינוק עתידי נוסף שיוציא את המערכת שוב מאיזון. "אנחנו לא יכולים להיות שקטים ששינוי כזה לא יכול לקרות שוב", אמר והוסיף: "צריך להיות חוזה חדש וברור בישראל – מה ניתן לקבל ומה הזכאות", וכי זו "אחת הסוגיות הסוציאליות-כלכליות-חברתיות המשמעותיות ביותר שצריכות להימצא על סדר היום".
3. בשורה התחתונה, המודל הקיים לא ניצל בזכות פתרון בר־קיימא, אלא באמצעות כרסום מתמיד במוצר שהציבור משלם עליו: העלאת פרמיות, חיתוך גובה הקצבה, הקשחת ההגדרה של אדם סיעודי והסרת האחריות הביטוחית מהחברות המנהלות. בטווח הארוך, לנוכח הזדקנות האוכלוסייה והתארכות תוחלת החיים, וכן לאור הדינמיקה התחרותית בין קופות החולים שמקשה על העלאת פרמיות והקושי המובנה של רשות שוק ההון בהרעות נוספות בתנאי הביטוח, ספק אם גם המהלכים הללו יספיקו.
אך למרות תמימות הדעים ביחס לצורך בחזון חדש לאופן שבו אנשים יוכלו להזדקן בכבוד בישראל, ואף שמהותית דבר לא השתנה במבנה ביטוחי הסיעוד בישראל, סביר שבמשרד האוצר לא יקדמו שום רפורמה משמעותית, עד למשבר הבא.
