פרשנות
מתנת בחירות: הטבת המס לתושבי העיר המעורבת נוף הגליל זינקה ב־70%
הטבת המס המופלגת, שזינקה מ־7% ל־12% בהינף יד, נתפרה לטובת נוף הגליל בתואנה שהיא עיר מעורבת. התפירות הן כה מובהקות שאם תוגש עתירה לבג”ץ, יש סיכוי סביר שהחוק ייפסל בו. וברקע מצפים להטבות מזן זה גם ביישובי המתנחלים ביהודה ושומרון, ששר האוצר בצלאל סמוטריץ’ חפץ ביקרם
הקואליציה והאופוזיציה התאחדו אמש למספר דקות בוועדת הכספים. הסיבה לאיחוד היתה מתן הטבת מס בניגוד לעמדת דרגי המקצוע הכלכליים והמשפטיים בממשלה. הטבת המס נתפרה לטובת היישוב נוף הגליל (נצרת עלית לשעבר) – והתפירות הן כה מובהקות שאם תוגש עתירה לבית המשפט העליון, ייתכן שהחוק ייפסל. העיקרון המשפטי הוא שניתן לתת הטבה בכדי לקדם מדיניות כזו או אחרת, אך אם קשה לנסח את המדיניות מאחורי ההטבה, והיא נראית כהטבה קפריזית וספציפית, הרי שהיא מפרה את עיקרון השוויון, ולפיו, בהינתן תנאים שווים, אנשים אמורים לשלם את אותו מס על הכנסותיהם.
כל דיון בכנסת על הטבות מס הוא דיון מרתק. הוא חושף באופן מצער את חוסר הרצון של חברי הכנסת להבין עקרונות יסוד בכלכלה ציבורית, כמו משאבים מוגבלים, עלות אלטרנטיבית, טרייד אוף, תמריצים, איזון פיסקלי והחשיבות של מערכת מיסוי אחידה. אבל הדיונים על הטבות מס חושפים בדרך כלל גם את מאחורי הקלעים, את בעל האינטרס בהטבה, את הדרכים הפתלתלות להכשרת ההטבה מבחינה משפטית ומקצועית, ואת חוסר האונים שבו מצויים הדרגים המקצועיים בממשלה שחפצה להשיג כותרת חיובית.
כך לדוגמה, בדיון על הטבת המס לנוף הגליל, התברר כבר בדקות הראשונות כי משרד האוצר לא מתואם עם עצמו. התברר כי בזמן שהדרגים המקצועי ב־ים אמרו לכנסת כי נמצא מקור תקציבי להטבת מס של 7% (הטבות המס ליישובים מנוסחות בצורה של אחוזים מההכנסה, כלומר, תושב שמרויח 100 אלף שקל, זכאי להנחה של 7 אלף מחבות המס שלו, ש"ט), הרי שחברי הכנסת בוועדת הכספים אמרו כי יועצו של שר האוצר בצלאל סמוטריץ' לחץ עימם יד על הטבת מס של 12% (המייקרת את ההטבה ב־20 מיליון שקל מדי שנה).
יועצו של סמוטריץ' לא נכח בדיון, נציגי אגף תקציבים ניסו להסביר שזה לא עובד ככה, ושנכון לעכשיו הם לא מכירים מקור תקציבי, אבל זה היה מאוחר מדי. חברי הכנסת החליטו להעלות את ההטבה מ־7% מההכנסה ל־12% מההכנסה. חברי הכנסת אמרו כי לא אכפת להם שהצעת החוק תוגדר כתקציבית, שכן לא תהיה להם בעיה להשיג את הרוב הדרוש להעברת הצעת חוק תקציבית. אנשי האוצר נרמסו שוב, אולי קצת בצדק, שכן מצופה מהאגף הפוליטי במשרד להיות מתואם עם דרגי המקצוע. הבעיה היא שלא רק אנשי האוצר נרמסו, אלא גם ישראלים רבים אחרים. הכסף שחסר למדינה בגלל הטבת מס יגיע או ממסים אחרים או מקיצוץ בשירותי הממשלה לאזרחים.
הטבות מס ליישובים הם מוקד מחלוקת מוכר בין משפטנים וכלכלנים לבין חברי הכנסת, חברי הכנסת מתמקדים בשאלה האם החיים של מי שגר בשדרות קשים מהחיים של מי שגר בתל אביב, מכריעים בשאלה הזו על פי אינטואציה כללית שמן הסתם יותר קשה בשדרות, ומכוח זה מגיעים למסקנה כי מגיע למי שגר בשדרות הטבת מס. באותה מידה הם גם היו משיבים שמגיע לתושב שדרות פטור מתור, ודובי חמוד. לעומת זאת, גורמי המקצוע שואלים שאלות אחרות לגמרי: המשפטנים שואלים האם אפשר לנסח בצורה מהותית את ההבדל בין תושבי שדרות לתל אביב? ואילו הכלכלנים שואלים מה ההטבה הזו נועדה לקדם? האם היא תצליח לקדם את מה שרוצים שהיא תקדם? האם יש דרכים זולות אחרות לקדם? מי ייהנה מההטבה? ואיך המדינה תשלים את הבור שנפער בהכנסות?
למרבה השמחה, יש תשובות די ברורות לשאלות של הכלכלנים – עלות הטבות המס ליישובים הסתכמה ב־2.3 מיליארד בשנה (אומדן לא מעודכן של 2023 – מאז נוספו עוד כמה מאות מיליונים לפחות), הטבות המס הללו מגיעות לכ־500 יישובים ברחבי ישראל, אשר מתגוררים בהם כ־1.5 תושבים, שהם 15% מהאוכלוסייה. אך בפועל מי שנהנה מההטבות הללו הם האנשים בעלי ההכנסה הגבוהה; זאת מכיוון שמשפחות עם ילדים נהנות מנקודות זיכוי רבות, ובכדי להרוויח סכומים שבהם הם חייבים במס, הם צריכים כבר להיות במעמד הבינוני־גבוה. הטבת המס הזו מיטיבה יותר עם בעלי ההכנסות הגבוהות מאשר הנמוכות.
מכיוון שהטבת המס היא בעצם מתנה לתושבים החזקים יחסית באותם יישובים, הרי שההצדקה המקובלת להטבות המס הללו היא שהן נועדו למשוך אוכלוסייה חזקה לתוך היישוב, מתוך תפיסה שאוכלוסייה שמרוויחה טוב היא גם זו שתתרום להתפתחות העיר מבחינה חברתית וכלכלית באזור. קל לראות שעצם ההנחה הזו מעלה סימני שאלה, האם באמת מועיל יותר לקרית שמונה למשוך אליה מהנדס הייטק שעובד מהבית מאשר למשוך מורה או פעיל חברתי שמשתכר שכר נמוך אך יכול לתרום לקהילה? האם אין דרך אחרת שבה ניתן לשפר את המצב באותו יישוב? ובכלל, אם אנו מתחילים לתת הטבות מס לכל כך הרבה יישובים, הרי שאנחנו מורידים את האפקטיביות של ההטבה, שכן נניח שיש 100 אנשים בישראל שמושפעים מהטבות המס לקביעת מקום המגורים, כעת הם צריכים להתחלק בין 400 יישובים.
ובוא נניח, שהדבר הכי חשוב לעיר זו אוכלוסייה שמרוויחה הרבה, האם הטבות המס הללו מושכות אותה? בבנק ישראל ביצעו בנושא זה מספר מחקרים, האחרון בהם התפרסם בינואר: הבנק הראה כי אכן נרשמה הגירה ליישובים שקיבלו הטבות מס חדשות שנים 2016־2019, אלא שחלק ניכר מההגירה היא מיישובים אחרים הזוכים להטבות. ומכל מקום, העלות של כל מהגר שהגיע בגין ההטבה היא כ־340 אלף שקל על פני ארבע שנים (מכיוון שרוב ההטבה הולכת לתושבים החזקים שכבר גרים במקום, והיא לא מקטינה את ההגירה השלילית מהישוב). כך שמבחינת הכלכלנים מדובר בדרך לא מומלצת בכלל להקטין את הכנסות המדינה. אם יש אתגר לרשות מקומית, אפילו אם מדובר באתגר דמוגרפי, כדאי לחשוב על דרכים אחרות לפתור אותו, נניח פיתוח מרכזי תעסוקה ותרבות.
נניח שהעמדה של הכלכלנים היא קיצונית מדי, ואנחנו כן רוצים לתת הטבות מס ליישובים – איך מחליטים מי ומה? סביב 2016, בעקבות הערות של בית המשפט, ניסחו בוועדת הכספים מודל להטבות מס ליישובים שמורכב מהתבחינים הבאים: העיר קטנה מ־85 אלף תושבים, נמצאת בפריפריה והדירוג החברתי־כלכלי שלה לא עולה על 8. אלא שעם הזמן, התחילו כל מיני ישובים לטעון שהם מסכנים לא פחות. הדוגמה המפורסמת היא אשקלון. בעיר לא היתה בעיית הגירה, יש בה אוכלוסייה חזקה, לא נחשבת פריפריה והיא גדולה מ־85 אלף תושבים. אבל באותו זמן התפיסה היתה שתושבי אשקלון מסכנים במיוחד. ולכן הוחלט בניגוד לדעת אנשי המקצוע להכניס אותה גם להטבות המס.
במקרה שאירע אתמול בכנסת, ההתרחשות אפילו יותר מדהימה. התבחינים הנוכחיים לא כוללים את נוף הגליל, ולכן הוחלט ללכת על הטענה הבאה: נוף הגליל היא יישוב מעורב, יש בו גם יהודים וגם לא יהודים. אלא שההגדרה יישוב עירוני מעורב היא הגדרה מעניינת בלמ"ס ולחוקרי סוציולוגיה, אבל בשום מקום הממשלה לא אמרה שיישוב עירוני מעורב זכאי למשהו אחר. ולכן הוחלט לכתוב הצעת חוק כללית שתיקרא בשם “עידוד יישוב עירוני מעורב”. מטרת החוק היא לעודד הגירה של תושבים ליישובים עירוניים מעורבים. ואז אם יש חוק שקובע שיש כזו מטרה, הרי שבית המשפט לא יוכל להגיד שזה שרירותי.
אלא שהניסוח הראשוני של החוק כלל גם את ירושלים, יפו, רמלה ולוד. כי גם בערים הללו יש לא יהודים ויהודים. והצעת החוק הגיעה כמעט ל־5 מיליארד שקל. כאן נחלצה לעזרת הפוליטקאים עו"ד שגית אפיק, היועמ”שית של הכנסת, היא בנתה את התבחין הבא "עיר מעורבת שהיא גם פריפאלית קצת" היא עיר שאנו רוצים לעודד להתיישב בה. אפיק ניסחה מחדש את החוק כך שהוא יכלול רק את נוף הגליל, אבל מכיוון שאפיק מודעת לכך שאם החוק כולל רק יישוב אחד, זה נראה לא טוב מבחינה משפטית. היא ניסתה להכניס לתוך החוק אמירה כי יש מדיניות ממשלתית לקדם יישובים עירוניים מעורבים, אלא שנכון לעכשיו אין מדיניות ממשלתית קונקרטית כזו, מעבר לטיוטת החלטת ממשלה שמעוררת קשיים משפטיים, ומעבר לקול קורא של משרד הנגב והגליל.
למרות מאמציה של אפיק, קשה להגדיר בצורה משפטית ברורה את הייחודיות של נוף הגליל, וגם אם תימצא הדרך למצוא את המיוחדות שלהנו, הרי שכל עיר תוכל לטעון שהיא מיוחדת. מי שצפוי לטעון זאת בקרוב אלו אנשי מפלגת הציונות הדתית שאישרו השבוע בקריאה ראשונה את ההצעה לתת לישובים ביו"ש הטבות מס מכיוון שמסוכן ביו"ש. בימים אלו הטענה נראית קשה ומסובכת, שכן אם נרצה לתת הטבה לכל ישראלי שגר במקום שבו קים סיכון, נמצא את עצמנו ללא הכנסות ממסים. אך אפשר לסמוך על חברי הקואליציה ועל עו"ד אפיק שימצאו את הדרך למצוא את הייחודיות הייחודית ליישוב שבו מתגוררים המצביעים הפוטנציאליים של סמוטריץ' וצבי סוכות.
