דיור מוגן - התרופה למחלת הבדידות
בדידות הפכה למגפה השקטה של המאה ה-21, והיא מכה בעוצמה בבני הגיל השלישי. מחקרים מראים שאדם בודד ניצב בפני עלייה של 30% בסיכון לשבץ ומחלות לב ו-40% בסיכון לדמנציה - סכנה שקולה כמעט לעישון 15 סיגריות ביום.
כנס כלכלת הזהב: הזדמנויות ומגמות בדיור המוגן, יתקיים ביום רביעי 23.7 במרכז פרס בת"א. לפרטים והרשמה
מנגד, מעורבות חברתית מפחיתה ב-42% את הסיכון לתמותה. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 42% מבני 75 ומעלה וקרוב לשליש מבני 74-65 חשים בדידות. במקרים רבים, הבדידות מחריפה עוד יותר על ידי אובדן העצמאות ואי הנראות הגוברת שהם עשויים לחוות בקהילה.
לפי הערכות, תופעת הבדידות עצמה והשלכותיה על הבריאות עולה למשק הישראלי כ-16 מיליארד שקלים בשנה. כבר כיום, 37% מכלל האשפוזים במחלקות הפנימיות בישראל הם של בני הגיל השלישי - פי שלושה מחלקם באוכלוסייה – ועם הצפי להכפלת מספר בני ה-75 ומעלה עד שנת 2035 המערכת הציבורית, הבריאותית והכלכלית לא תוכל לשאת מספרים כאלו. עד 2034 תידרש תוספת הוצאה ציבורית של 20 מיליארד שקלים בשל הזדקנות האוכלוסייה. הבדידות של בני הגיל השלישי, אם כן, איננה רק טרגדיה אישית; היא בור תקציבי המאיים על מערכת הבריאות ועל צמיחת המשק.
כאן חשוב לציין כי מדינות רבות בעולם כבר מפעילות תכניות לאומיות להתמודדות עם קצב הזדקנות האוכלוסיה כולל פעילויות להפגת בדידות הכוללות גם מערך שלם של מגע אנושי יומיומי. בישראל אין עדיין תכנית לאומית שכזו והטיפול בזקנים מפוזר על פני עשרות יחידות ממשלתיות, על אף זאת מופעלים פרוייקטים ברמה הקהילתית המיועדים עבור הזקן השוהה בביתו של מועדונים חברתיים, מרכזי-יום וקהילות תומכות וכן תכניות התנדבותיות והענקת אוריינות דיגיטלית, המעניקות פנאי, חברה וסיוע
אולם פתרונות אלו לאדם בביתו פועלים בשעות מוגבלות ותלויים בתקציבים משתנים, כאשר עדיין במשך רוב ימות השבוע הרבה מאוד מבוגרים נמצאים לבד בביתם, ללא גירויים חברתיים וסביבתיים, ללא ביטחון אישי משמעותי וגם אם יש משפחה תומכת הם יראו אותה למספר שעות בשבוע.
פה כדאי לדבר על עוד פתרון שהוא "הפיל שבחדר" הדיור המוגן - מסגרת שמעניקה לדייר המבוגר בית המתאים לצרכיו ושאיפותיו, משמעות ושייכות עם גירויים חברתיים, פעילויות פנאי וסביבה תומכת ברמה גבוהה. המעבר לבית כזה הוא הרבה יותר מהחלפת כתובת; זהו אימוץ אורח חיים פעיל ומוגן עם דירות נגישות, פעילויות תרבות ולמידה ולרוב גם בריכה וחדר כושר ו. העיקרון פשוט: פחות רפואת חירום, יותר פנאי וחברוּת. אפילו ישיבה בלובי שוקק טובה לאין ערוך מהישארות לבד בדירה ריקה. בדיור מוגן הצוות מטפל בתחזוקת הבית, בזימון תורים ובסידורים יומיומיים, והדיירים פנויים להשקיע בבריאותם ובקשרים בינאישיים. זוגות מגלים מחדש תחביבים נפרדים ומחזקים זוגיות, והסביבה המוגנת מפחיתה נפילות, פשיעה וחרדה. התוצאה: איכות חיים גבוהה יותר ותוחלת חיים ארוכה יותר.
עם זאת, אני נתקלת גם היום במיתוסים ותפיסות מוטעות המונעות מאלפי ישראלים ליהנות מהיתרונות הללו. הטענה הראשונה שאני שומעת היא "זה רק לעשירים", אבל המציאות שונה לחלוטין. קיימות אפשרויות כלכליות מגוונות שמאפשרות שמירת הירושה המשפחתית, ופתרונות המותאמים לצרכים וליכולות של כל אחד ואחת. מיתוס נוסף הוא "כולם זקנים פה". נכון, אבל גם אתם כבר לא בני שלושים, והשאלה האמיתית היא איך לחיות נכון בגיל המבוגר. לחיות בבניין מוקף צעירים עסוקים בחייהם זו לא דרך למצות את החיים הארוכים שנותרו. תוחלת החיים מתארכת, וזה פרק זמן משמעותי שבו אפשר ליהנות.
בדיור המוגן אתם חיים את החיים הנכונים לגיל, עם פעילויות מותאמות ושותפים בני גיל. גם הילדים לא "זורקים" אתכם - הם חושבים על אורח חיים המותאם לגיל. לבקר הורים בביתם זה משעמם, בוודאי לנכדים, ואילו בדיור המוגן יש פינות לילדים וארוחות כמו במסעדה - יותר כיף לבקר סבא וסבתא.
הדיור המוגן איננו רק שוק נדל"ן רותח אלא מרכיב אסטרטגי בצמיחת ישראל ופתרון משמעותי לסוגיה לאומית-כלכלית. הגיע הזמן לעצב מדיניות לאומית להזדקנות האוכלוסייה ולהציב את הדיור המוגן על סדר היום הציבורי והפוליטי, לא רק כשוק אלא כמרכיב במערכת הבריאות והרווחה. זה דיון באחריות המשותפת של המדינה, המגזר העסקי והחברה להזדקנות בריאה, בטוחה ונגישה לכולם.
יולי גת היא יו"ר ארגון קדם
