בלעדי
בשל איחור במסירה נקבע: היזמית תשלם לרוכשי דירות פיצוי מדי חודש עד למסירה
בצעד יוצא דופן, יזמית חויבה על ידי בית משפט לשלם לרוכשים - שחל עיכוב ניכר במסירת הדירות שרכשו - לשלם פיצוי חודשי שוטף שנע בין 6,250 ל-7,500 שקל, ממועד הגשת הבקשה ועד למסירה בפועל של הדירות
בית משפט השלום בהרצליה חייב יזמית לשלם לתשעה רוכשי דירות בפרויקט התחדשות עירונית בפתח תקווה פיצוי חודשי שוטף (בין 6,250 ל־7,500 שקל) ממועד הגשת הבקשה ועד למסירת הדירות בפועל. ההחלטה ניתנה לאחר שנקבע כי האיחור במסירת הדירות עומד כיום על תקופה ממושכת של 23 עד 39 חודשים מעבר למועד החוזי.
ההחלטה נחשבת לייחודית ויוצאת דופן בשל מתן צו עשה זמני כספי בשלב מוקדם של ההליך.יודגש כי התביעה העיקרית, בסך כ־1.49 מיליון שקל, בגין איחורי העבר טרם הוכרעה ותתברר בהמשך המשפט.
למעשה, בית המשפט קיבל חלקית את בקשתם של רוכשי הדירות בפרויקט, והורה ליזמית, חברת "התחדשות – חיים כהן 28 פתח תקווה", לשלם להם פיצוי חודשי שוטף לפי חוק המכר עד למסירת הדירות בפועל. מנגד, הבקשה למתן צו המורה על השלמת הבנייה ומסירת החזקה נדחתה בהיעדר טופס 4.
מהחלטת בית המשפט עולה כי המבקשים רכשו מהחברה דירות בפרויקט בשנים 2021–2022, כאשר מועדי המסירה החוזיים נקבעו לתאריכים שונים בין יולי 2023 לנובמבר 2024. בפועל, הבנייה טרם הסתיימה ולא התקבל טופס 4, כך שהאיחור במסירת הדירות עומד על תקופות של בין 23 ל־39 חודשים.
בעקבות האיחור הגישו הרוכשים תביעה עיקרית לתשלום פיצוי לפי חוק המכר (דירות), בסך כ־1.49 מיליון שקל, לצד סעדים נוספים. במסגרת הבקשה לסעד זמני עתרו הרוכשים, באמצעות עורכי הדין ארז אסרף ויוגב דוניו, לצו עשה זמני שיחייב את החברה לשלם את הפיצוי החודשי השוטף החל ממועד הגשת הבקשה ועד למסירה בפועל, וכן לצו המורה על השלמת הפרויקט ומסירתו.
הרוכשים טענו כי הפיצוי נועד לממן את הדיור החלופי של הרוכש בזמן אמת, ולא בדיעבד, בתום התדיינות ארוכת שנים. מנגד, היזמית וחברה נוספת שנתבעה טענו כי הסעד הזמני זהה לסעד הכספי, ואין מקום לתת אותו בטרם תוכרע התביעה. לטענת החברות, סיכויי התביעה אינם טובים, שכן נסיבות של כוח עליון, תנאי החוזה והוראה חוזית הקובעת 60 ימי חסד שוללים את זכות המבקשים לפיצוי בגין תקופת האיחור או חלקה. השופטת אילת הרנוף קבעה כי המקרה נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים מתן צו עשה זמני.
נקבע כי אין מחלוקת שהיזמית מפרה את התחייבותה החוזית למסירת הדירות למבקשים במועדים שבהם התחייבה בהסכמי המכר. "מדובר באיחור משמעותי של בין שנתיים לשלוש שנים וארבעה חודשים. בניית הדירות טרם הסתיימה עד היום ולא התקבל טופס 4...".
עוד נקבע כי כתוצאה מהאיחור במסירה נאלצים המבקשים לדאוג לעצמם לפתרון מגורים חלופי ולממן אותו, זאת במקום להתגורר בדירה שרכשו. "מדובר בנזק חודשי ברור ומתמשך. על מנת למנוע זאת, קבע המחוקק ברחל בתך הקטנה כי הפיצוי הסטטוטורי ישולם 'בתום כל חודש בעד אותו חודש'".
לפיכך, השופטת הוציאה צו זמני המורה ליזמית לשלם למבקשים מדי חודש בחודשו, החל מ־21 באוקטובר 2026 (מועד הגשת הבקשה) ועד למועד המסירה בפועל. נקבע כי הצו יעמוד בתוקפו עד שיינתן פסק דין בתביעה או עד להחלטה אחרת. באשר לבקשה למתן סעד זמני המורה לחברות להשלים את הבנייה ולמסור את הדירות, נקבע כי מסירת הדירות כפופה להוצאת טופס 4. "כל עוד לא ניתן טופס 4, בית המשפט לא ייתן צו למסור את הדירות. אשר על כן, הבקשה בעניין זה נדחית".
עורך דין יוגב דוניו
הבקשה נגד חברה נוספת נדחתה, לאחר שנקבע כי היא אינה צד להסכמי המכר ולא הוכחו מעורבותה ואחריותה בשלב זה. בית המשפט חייב את היזמית לשלם למבקשים הוצאות משפט בסך 10,000 שקל.
עו"ד אסרף, מבאי כוח הרוכשים, מסר בתגובה: "המחוקק קבע לפני שנים שהפיצוי על איחור במסירה ישולם מדי חודש, אך בפועל קבלנים רבים התייחסו לחובה הזו כאל חוב שאפשר לגלגל לסוף ההליך. הרוכשים, מצדם, נאלצו לממן שכר דירה ומשכנתא במקביל, שנים ארוכות, בלי שום מענה ממשי. ההחלטה מחזירה את הסעיף למקומו הטבעי: החוק ייאכף כלשונו, והנטל להצדיק סטייה ממנו מוטל על מי שהפר. חשוב להדגיש שאין מדובר בסנקציה נגד הקבלן, אלא במימוש חובה ברורה שבחוק, וכל סכום שישולם ינוכה כמובן מהפיצוי הסופי. ההחלטה מבהירה לרוכשים רבים בפרויקטים מתעכבים שאינם חייבים להמתין לפסק הדין: מי שאינו מקבל פיצוי חודשי יכול לפנות לבית המשפט כבר היום ולבקש את אכיפת החובה".
מבאי כוח החברה היזמית לא נמסרה תגובה.
